לא רבים יודעים על מנהגן של נשות זקני החסידים לייצר בביתם נרות משעווה טהורה ולשולחם לרבי להדלקה בבית חיינו. ערב שבת פרשת "בהעלותך את הנרות", צוות COL יצא להתחקות אחר שרשו של המנהג הקדום. ככל שחקרנו בדבר, לא עמדנו על מקורו הראשון של המנהג. ידוע לנו בבירור כי בדורנו, הדור השביעי, היו אלו נשות זקני החסידים בכפר חב"ד שהכינו את הנרות ושלחו לרבי. עוד ידוע לנו, כי לפחות פעם אחת בירך הרבי את הנשים על שליחת הנרות ועודד אותן להמשיך בכך. אולם, יודעי דבר ובעלי זיכרון מספרים שגבאי חצרות חסידיות שונות נהגו לבוא לכפר חב"ד לפני הימים הנוראים בבקשה שיכינו עבורם את הנרות, כך שמסתבר לומר שהמנהג נעוץ בדורות ראשונים, אולי אף בתלמידי הבעל שם טוב.
בתמונה: הנרות על עמוד התפילה בעת שהרבי עובר לפני העמוד (צילום: JEM) "בהמשך", סיפר לנו אחד המעורבים בתהליך הכנת הנרות, "הוחלט ללמד את אנשי אותם חסידויות על דרך ההכנה של הנרות כך שהיום הם עומדים בכוחות עצמם בהכנת נרות שעווה לאדמו"רים. המיוחד בשעווה כל מי ששוחחנו עמו מדגיש כי יותר משנראה לעין רגילה – יש פה. "אני לא יודע את הסודות הטמונים בנר", אומר לנו אחד המשפיעים בכפר חב"ד, "אך בפסוק נאמר "נר ה' נשמת אדם", והמנהג הוא להדליק דווקא נר שעווה, ראשי תיבות (בסדר הפוך) "הקיצו ורננו שוכני עפר". שוחחנו גם עם מי שהיה ילד בימים הראשונים של כפר חב"ד, ונוכח במעמד הכנת אותם נרות. הוא ביקש לספר בעילום שם: "אני זוכר את הכנת הנרות כמעמד נורא הוד. הנשים היו ממלמלות תוך כדי העבודה פסוקים, תחינות ותפילות. איני יודע מה היו הכוונות בראש מכינות הנרות בשעת המלאכה, אך אין ספק שהרבה ישועות נפעלו באותם מעמדים". גם המלאכה הפיזית מיוחדת. הכנת נר השעווה דורשת מיומנות גדולה. מדובר בהכנת נרות משעוות דבורים טהורה במאת האחוזים, שבטבעה היא סמיכה וקשה לעיבוד. קושי נוסף בעבודה עם שעוות דבורים טהורה הוא המומחיות הנדרשת להספגת השעווה בפתילה. הסוד הוא במדידת כמויות מדוייקות ואיזון מוחלט הוא שם המשחק. הנרות שנשלחו לרבי, כפי שאפשר לראות בתמונה, אינם נרות שעווה סטנדרטיים. מדובר בנרות שעשויים מכמה פתילות המלופפות יחד, ועטופות בכמות שעווה גדולה. אלו נרות היכולים לדלוק יותר מ-24 שעות. מתי, וכמה? הזמן הקבוע למשלוח הנרות הוא לפני ראש השנה, עבור שבת תשובה. בכל שנה, בהגיע התאריך, נשלחה מכפר חב"ד חבילת נרות שעווה שהוכנו בידי נשות זקני החסידים. לא הייתה כמות מדויקת של נרות לשליחה, אלא בכל פעם נעשתה כמות נרות לפי כמות השעווה, והחבילה כולה נשלחה אל הרבי.
בתמונה זו, משנה מאוחרת יותר, ניתן לראות את הנרות בפמוטים כסופים גדולים (צילום: JEM) בשלב מסוים החלו לשלוח נרות גם לתאריכים נוספים – חלק מימי ההילולא של נשיאי חב"ד. כ"ד טבת, יום הסתלקות אדמו"ר הזקן מצוין בבירור כאחד הימים שעבורם נשלחו נרות, אך ככל שחקרנו לא עלה בידינו לברר בוודאות לאלו עוד ימי הילולא נשלחו נרות, ומהו הטעם לבחירת הימים הללו דווקא. הנרות שנשלחו הגיעו בקביעות למזכירות הרבי, והרבי עצמו היה מורה למזכיר הרב יהודה לייב גרונר מתי ראוי להדליקן והיכן להציב אותן. יעמדו על הברכה ידוע לנו על שלוש נשים שעסקו בכך בשנים הראשונות לנשיאות הרבי: הרבנית ביילא אלמנת המשפיע הרב שילם קוראטין, הרבנית ויטא אשת החסיד הרב יונה איידלקאפ והרבנית חנה מיכלא אשת החסיד הרב ישראל לוין (נעוולער). ביתה של הרבנית לוין, הרבנית מוסיא זלמנוב המשיכה במלאכה עד שנת תשנ"ד. כיום עוסקת משפחתה בהכנת הנרות, בציפייה לביאת משיח במהרה בימינו ולהתראות עם הרבי תיכף בעיני בשר.