משה בן-חיים

בשבוע האחרון היינו עדים לדילמה "חגיגת בר מצוה או נסיעה לרבי".  גולשים רבים צפו בדילמות ובהצעות הגולשים, עשרות מהם אף הביעו את דעתם. יש לציין שהתגובות הרבות, היו עשירות בתוכן ובנימוקים לכאן או לכאן. יש שטענו שאין תחליף לנסיעה של האב ובנו לרבי, ויש שטענו ההיפך: שאין לוותר על מסיבה כמקובל. ובאמצע: היו שטענו כי בכל מקרה לגופו, והדברים תלויים בילד, ובהתאמה האישית.

מה הלאה? מה עושים?

הרב שחר שאער: "לעניות דעתי חסר בדיון קולה של מנהיגות הקהילות וקולם של מוסדות החינוך והמנהלים. אצלינו בליובאוויטש התפתחה תרבות ותפיסה שמעניקים להורים הרבה קרדיט בקבלת החלטות בסוגיות שונות. זה יכול להיות טוב, כל עוד שזה נוגע לסוגיות שאין להם השלכות על הקהילה. אך כאשר מדובר בסוגיה שיש לה השפעה על הקהילה צריך להיות סטנדרטים בכל קהילה.

בסוגיה כזו של חגיגת בר המצווה ראוי שיקבעו כללים המקובלים על ההורים, והכי טוב לשתף את ההורים בשיקולים ובקבלת ההחלטות.

אז מה אתה מציע שהפתרון לסוגיה יהיה בדמות כפיית החלטות אחידות לכל הילדים? היכן היחס האישי, היכן ההתאמה לכל ילד?

"אני מציע את ההצעה ביחס לחגיגת בר המצווה ובתהליך של קבלת החלטות עם ההורים. ילדים מתחבטים בסוגיה כבדת משקל בגיל כה צעיר ולעתים אין להם את הכלים לקבל את ההחלטה הנכונה, החלטה שלא תשאיר עליהם תחושת החמצה, כפי שכתב אחד מהגולשים. ברגע שמנהיגות הקהילה או הנהלת התלמוד תורה תתכנס עם ההורים ויוחלט שבר מצווה חוגגים בסגנון מסוים, לילד ולהוריו לא יהיו התלבטויות, וההורים לא יקבלו החלטות מתוך לחץ חברתי.

זו אחריות כבדה מידי, אתה מסוגל להעביר החלטה שלא נוסעים לרבי?

"ראשית ישנן ישיבות ומוסדות חינוך לבנות בהן הובהר להורים בתקנון כי נסיעה לרבי תהיה באישור הנהלת המוסד, רק כאשר ההנהלה תהיה משוכנעת שהתלמים או התלמידה עשו את ההכנה הנדרשת. שנית איננו אוסרים חס ושלום לנסוע לרבי, אנחנו מציעים להורים שהנסיעה תהיה לאחר הכנה ראויה. דבר נוסף אפשר שהנסיעה תהיה במועדים (תשרי, חנוכה, י"א ניסן, ג' תמוז, בין הזמנים וכדו') שלפני בר המצווה או אחריה בלי קשר לבר המצווה.

זו בהחלט חשיבה מחוץ לקופסה ואולי בריחה מהתמודדות עם הבעיה עצמה כפי שעלתה באתר. נראה לך שאפשר לקדם את זה?

"בשנים עשר הפסוקים, כולנו מצטטים את האמרה מהגמרא "יגעת ומצאת - תאמין" אם נגלה מנהיגות וזה יתחיל מקהילה אחת או מתלמוד תורה אחד שירים את הכפפה ויקבל החלטות נכונות, הדבר יצליח. נתקלתי בתפקידי בהרבה פרויקטים ודברים שאנשים לא נתנו להם סיכוי להצליח. אבל כאשר מאמינים ברעיון ומובילים תהליך נכון – הרעיון הופך למציאות שאנשים לא מבינים איך הסתדרנו בלי זה.

מי יכול להוביל כזה מהלך ?

"מי שרואה לנגד עיניו את טובת הילדים, את טובת הקהילה. פגשתי בתקופה האחרונה במוסדות חינוך במגזר החרדי תקנונים בנושא השמחות. כך לדוגמה, נתקלתי בתלמוד תורה המפרט להורים רשימה של אולמות, אורגניסט ותפריט מהם יש לבחור. (כאמור ראוי לקבוע את הדברים בשיתוף עם ההורים). במידה והורה מסרב לחתום על כך, נאסר על החברים להשתתף באירוע, או צוות הת"ת אינו שותף לאירוע, מה שמאלץ את ההורים להתיישר לסגנון ומסלול סביר. הדבר מונע תחרות בין הילדים מי מביא להטוטן, מי משקיע באירוע יותר מפואר וכו'.

לאחרונה העלנו יוזמה בקבוצת מנהלים חב"דיים, שגם אצלינו בחב"ד יהיה תקנון לבר מצוות מבחינת סגנון האירוע ומרכיביו. היתה הסכמה שמדובר בדבר מתבקש ולדעתי צריך למצוא את ההזדמנות בה מקדמים את המהלך.

אם כבר חוגגים בר מצווה בארץ, יש לך תובנות נוספות בעניין?

"אם נקח את בר המצווה ברצינות הראויה ונראה לילד שכמו אצלו, גם אצלינו זה אירוע משמעותי – הילד יבין שבאמת זהו אירוע משמעותי ובא לציין יום גדול בחייו – יום גמר כניסת הנפש האלוקית לגוף. לכן ראוי לערוך לילד חגיגת בר מצוה מכובדת על פי סטנדרטים מקובלים בקהילה בה גרים. חשוב לשים לב שילד לא יחוש מקופח, ולא לרדת הרבה מהמקובל היות וישנם חברים שינצלו מצב כזה להקניט את חתן בר המצווה וכן אלו דברים שילד זוכר אותם לכל החיים. אפשר לומר שההשקעה כעת תהיה זולה מהטיפול הרגשי או התמודדות עם השלכות שיהיו לאחר מכן.

"ראוי לציין כי ישנם ילדים שביוזמתם מעדיפים אירוע מצומצם, היות ואמירת מאמר לנגד קהל גדול וקבלת האורחים מלחיצה אותם, כמובן שכדאי לזרום איתם ולא להביך אותם. לעתים במצבים כאלו ההורים הם דווקא אלה שמעוניינים באירוע רב רושם, אף כי אין זו טובת הילד.
הילד נמצא באירוע, אבל מרגיש שזה בר מצוה שניה של האבא. לכן ראוי לקבוע סטנדרטים בכל קהילה או על ידי הנהלות תלמודי התורה "ויפה שעה אחת קודם".