הגיגים לפרשת נשא (מעובד עפ"י לקוטי תורה פרשת נשא)
רבקה ערנטרוי

להתחבר...

יש ובתוכי הנפש שורר לו מדבר נורא והוא שורץ נחש, שרף ועקרב...

אתה צמא לזרימה של שפע... של חיות שוקקת והלב עורג לרוויה... משתוקק ליד ענוגה מלטפת... לרוך ורוגע - אך מתוכי השממה אורבת סכנת המפגעים של חיות פרא המאיימות לחמוס הכל...לטרוף ולבלוע...

ואולם במעמקיה של אותה נפש גופא - מקננים רגשות נעלמים, נסתרים של טוהר אצילי כ"כ של בר הלבב והוא שואף להשפיע חסד... להעניק... להטיב... והאדם נקי הכפיים מבקש לחלוק את כל אשר לו עם הזולת...

אך החיץ הזה ותהום הענק הרובצת והמפרידה בינות הרבדים השונים שבתוכי הנפש שלו - קורעים את השלווה הפנימית והמה מהווים את סודות השקיעה של הדכדוך והמועקה הסוגרים עליו..
והוא מהלך כמתעתע (בעולם של אשליות) ומתחנן לשסוע מעליו את הכוחות העויינים, אך הם דבקים בו ונאחזים בו בעוצמה ואינם מרפים...

וה' ציווה ששבט לוי יגיע הלום וישא עימו את המשכן והאור והזריחה שבקודש ינתקו את הרוע וימיסוהו כדונג מפני האש...

ושח לו המשפיע:
"מעט אור דוחה הרבה חושך..."

אז אנא, אל נא תקפידו עם הנער הזה ועם כל הנכשלים שבקרבינו... כדי שלא נעיט עליהם, חלילה, את ראשית המעידה והתדרדרות - היות כשהצפיות כבדות מנשוא ומלאות כ"כ , האדם חש רפיון ויאוש...אז, אנא, הבה נעודד אותם בחשיבה חיובית... בתקווה ואור.. ומה נשתאה להיווכח כיצד פתאום יציץ מתוכם מעש של אור...

ובשום פנים ואופן לא נמתין עד שהמניעים השליליים יסורו מתוכם מאליהם ועד שהנפש שבתוכם תזדכך בתכלית הטוהר והדקות, אך ממשיך המשפיע בפניני לשונו "ויהי בנסוע הארון - ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך" - ההמשכה של אור לתוכי המחשכים והבירא עמיקתא היא שתיצור נפלאות...

לפתע יתעורר הנער שעד כה היה "ננער" (נער) מתנועה של קבלת עול ומרות ופתאום הוא יעשה ל"מררי"... שני סוגי מרירות מקננים בו...

הוא מתחיל לחוש את המרירות שבניתוק מחיי עדן של קודש והמרירות הזו הופכת את ישותו למזבח הפנים שבבית המקדש ושעליו מתנשאת אש הקטורת על ריחות הקודש המבסמים, ונפשו חשה ערגה וכמיהה והתרוממות של רוח והיא כופה בקרבה מאוויים שליליים...

והתעוררות של צמאון זה בתוכי המדבר שבנפש הילד - עוד תמשיך אליו את "ראש מר הדרור" שבשמן המשחה. (זהו הבושם המופק משומן שבחטוטרת הצואר של חית המושק והריח הזה (המור) מסמל כיוון של אתהפכא - שהרי הגורם העז כ"כ והמר המר לפתע הופך לכח עצום ואדיר כ"כ והמשדר השפעה של טוב ונתינת אין סוף במקומה של הרוח העצורה והיד הקמוצה שביטאה אך מרד וקור אדיש ומובהק של פריקת עול...

"מררי" נשא את הקרשים. אלה הם אנכי התווך והיסוד למשכן. הקרש עומד והוא מסמל שתיקה והתבטלות!

עמידה זו אינה אופיינית לנער והוא אינו נודם אך הוא מביע את כל העולה ברוחו ללא רסן ושליטה...

מעמד כזה של רסן ושתיקה הוא השלכה של עוצמה ומעניק לנפש עוז ותושיה ומדומה לעצמות האדם עליו נרקמים הבשר והעור..

ואולם מה מדהים ומפתיע כי בשלב בוגר יותר פתאום חש הנער את שלב ההתחברות שלו עם נקודת הנפש הנעלמת לה בנבכים שבנפשו והוא הופך מלאך... מלאך "עומד" בשל שתיקת הדממה כשכנפיו רפויות בשל האימה ויראת ה' בתוכו...

עתים מתרחש הדבר באותם רגעי התפעלות, בעבודה שבלב ושעה שהוא מתבונן בפסוקי דזמרה בעמידת המלאכים - הוא חש הזדהות והוא נעשה נודם...

ובא שבט לוי ומביא עימו את התלוות (לוי) רגשות היראה השונים בתוכי הרבדים השונים בנפש ונעשית ההתחברות!..

וממצב של עמידה של שתיקה הוא נעשה "מהלך"... מתקדם בסמל של "גרשון" הנושא את יריעות המשכן המגלמים את רגשות האהבה הגואים באדם ואף הם מתלווים בינותם וגם הם מתחברים...

היריעה עוטפת... חובקת ומגנה. שש יריעות הם וגוניהם הם שיא הפאר בססגונתם... היות וההדר הזה אמור ל"גרש" (גרשון) את האויב...

רגש שהוא מנוטרל מהמוחין עשוי חלילה, לחסן את יניקת החיצונים... היות וכשאין רסן ושליטה של חכמה - האדם עשוי למעוד וליפול לשחת של מכמרות זמם ואולם רגשות האהבה לה' המתעוררים כאן, הם למעשה מהווים המשכיות של מוחין...

המקור והשורש למוחין אלה
היא האהבה העילאית המקננת בעמקי הלב - זוהי אהבת הרוממות ... אהבה זו נעלמת בעמקי הלבב ואינה באה לבטוי באופי של כלי... אך היא מקיפה וסובבת כיריעה... אך היא עמידה ואיתנה ומגרשת את המזיקים...

והיא אף "מגרשת" את האהבה העזה שבנפש הבהמית אלי הנפש האלוקית (בסמל של "גרש" בטעמי הנגינה) והיא מפיחה רוח חיים שוקקת...

ואזי עולם של חומר שהיווה עד כה כגוף חוצץ ומעלים עבור הנער... מתחיל לנצוץ עתה בזריחה של שכינה של קודש, הבוקעת מתוך כלים חומריים של תרי"ג מצוות עשה ושבע מצוות דרבנן בגמטריה "כתר" - 620

המבט שלו חודר אל בינות גוף החומר שבעולם והוא לוכד את הניצוצות הטבועים כאן והוא אומר להביאם למצב של התקבצות והתקהלות (קהת)

והנער עטור עתה בכתר נוצץ על הראש..

הכתר מסמל את כוח הרצון
והנער הזה מתחבר עתה עם הרצון הפנימי והמקורי ההומה בנבכי נפשו והוא לומד כי החטאה של מימוש רצון פנימי אמיתי וכן זה, היא שהסבה לו עד כה את חוסר המרגוע... את התנודות נטולות המאזן והיציבות...

והכתר הזה עוטר את ראשו ומקיף אותו בדומה למצווה המקיפה את נשמתו הזכה והוא יודע ומאמין בנימי נשמתו כי רק עצם המצווה היא שמנשאת אותו ומקנה לו את תחושת החרות...

וכל חפץ שאומרים לנשא - יש להקיף תחילה והמצווה הזו שהוא מקיים, הוא מבין, מקיפה את נשמתו ומלבישה אותה בגוף מגונן כדי שהזריחה האלוקית בהתגלותה לא תבער בו בעוצמתה...
והמדבר שבנפשו פג... ומתוכי המשכן שבליבו מתנשא ומיתמר עשן הקודש של דביקות...