הרב דוד מאיר דרוקמן
(לשעבר: מזכיר ועד הרוחני של כפר חב"ד).


"ותדרשו מאתו לעזוב את הכפר"

"שתחיה עד מאה ועשרים" – איחל יענקל לשמרל.

"אתה לא תקבע לי", השיב שמרל.

זה לא אמנם הרצוי, אבל זה קצת מצוי: ישנם כאלה, שיכול אתה לטרוח ולהמציא להם אין ספור מראי מקומות והוכחות כיצד צריך יהודי חרד לדבר ה' להתנהג ובפרט כשמדובר ביהודי חסידי .

אבל התשובה היא תמיד אחת: "מי אתה שתקבע לי".

מהיכן זה נובע? לפסיכולוגים פתרונים.

וכבר היה לעולמים, שהיה מי שהתגורר בכפר חב"ד, אשר לא אהב "שיקבעו לו" ולא הסכים שלא לגלח זקנו.

ואז יצא מכתב הממוען לועד כפר חב"ד ממייסד הכפר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע:

"וצריכים אתם להוכיח אותו על החוצפא שלו להמצא בפנים כאלו בסביבה כזו ותדרשו מאתו לעזוב תיכף את הכפר...".

*

איזה מזל שבזמן רבותינו חכמי התלמוד לא היה כיכר השבת (ולא כיכר ציון), ולא כל מיני ארגונים פמניסטיים, אחרת; מי יודע מה היו עושים לאותו רב, ששמו יפורט להלן:

טיילה אשה להנאתה ברחוב, ולפתע, כאילו היה זה מרדף - התנפל עליה רב, ופשוט קרע במו ידיו את אדרתה מעליה, בטענה כי צבע הבגד-האדרת של אותה אשה תמימה (שבסה"כ יצאה מהמעון הממוקם באותו בנין בו התגורר הרב, לכיוון רכבה). הרב החשוך הזה הלין על כך שהבגד הזה שעל אותה אשה איננו עונה על חוקי הצניעות.

שומו שמים, זה רב זה?

כן, לרב הזה קראו רב אדא בר אהבה, והוא היה מגדולי האמוראים, וכזה גדול היה עד שרבי יהודה הנשיא העיד עליו שהוא, אחר פטירתו, לא פחות; "יושב בחיקו של אברהם אבינו".

אני מבקש, שהסקופ הבא יישאר ממש בינינו: להווי ידוע, שבישיבה בכפר חב"ד עדיין לומדים בספרים הפרימיטיביים האלה שנקראים גמרא, ושם באותם ספרים, מסופר הסיפור המזעזע הנ"ל אודות הרב אדא שביצע, כאמור בכתבה, מרדף אחרי אשה.

לא יעלה על הדעת ש'במאה העשרים' יהיו צעירים חשופים לשטיפת מח שכזו.

אנו מזהירים: בקרוב נוציא לעיתונות תצלומים אוטנטיים של תלמידים בכפר חב"ד ההוגים ומתעמקים בסיפורי "הרב המטריד" (עפ"ל) הרב אדא בר אהבה.

אי אפשר יותר להתאפק. "עד מתי"! חייבים להוציא את זה אחת ולתמיד החוצה, לאתרא הדין ולכל אתר ואתר.

*

היות ומתקרב ה'יום טוב' של חג השבועות - אין מזרזים אלא למזורזים (זאראזעס בלע"ז), ובודאי ה'שומרים' של הכפר, וכן צלמי החצר, לא יירדמו בשמירה, וימהרו לתעד עבור הגב' י. דן, את המחזות הקשים הבאים (אזהרה: קשה לצפיה):

הרב דמתא, במהלך החג הקרב, מתכונן ומתכנן לשלוח מרגלים (שימו לב: מרגלים ולא מרגלות) ל'כיכר השבאב' המקומי, במטרה לבער תופעות של הוללות, כמו בעיות שבהשקפתו המיושנת נראות כהיפך הצניעות, וכל כיוצא באלה;

ההערכה שזה מה שעלול להתרחש במהלך החג הקרוב, מקורה בטקסטים שנחשפו לאחרונה לכתבנו, שמקורם בספרים בני המאה הקודמת שנראו מתגוללים בבית הכנסת 'בית מנחם' בכפר חב"ד.

אחד מכוחותינו מצא ספר עתיק של רב מפורסם בשם 'הרב בורוכוביץ', ושם נדפס הקטע החייב להדהים נפשו העדינה של כל אדם מתקדם ולבוש ג'ינס בכפרנו:

"חייבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבין בגנות ופרדסים ועל הנהרות שלא ייתקבצו שם אנשים ונשים לאכול ולשתות ויבואו לידי עבירה, וכן יזהירו זה לכל העם שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה...אלא כולם יהיו קדושים". (ספר שולחן ערוך להרב שניאור זלמן ב"ר ברוך, הלא הוא 'הרב בורוכוביץ' דלעיל).

הודעה של הרגע האחרון:

צלמינו המזועזעים מרעיון החדירה הגסה הזו לשטח הפרט, משל היינו באיראן, הודיעו, כי עקב אי האפשרות לצלם את האירועים בחג עצמו, הם עומדים לערוך תמונות של פוטו מונטאז', המיועדות להאי גברא חסידא ופרישא חיים אבני-פרלשטיין יוצא ישיבת פוניבז' בבני ברק והכיכר שבחזיתה, מגינם האולטימטיבי ויתדם הנאמן של חוג הנרדפות (הקטן אמנם בכמות אך גדול באיכות הרעש) מקרב נשי כפר חב"ד הנאורות.

*

ונחתום מעין הפתיחה:

הזכרנו בריש דברינו את אגרתו של הרבי הריי"צ הדורש להוציא מתוככי הכפר מי שאיננו מתנהג בהתאם לכללים החסידיים הנדרשים בכפר חב"ד,

ונסיים בטוב - סיום אגרת הקודש הנ"ל:

"והשי"ת יהי' בעזרכם ויברך אתכם ויצליחכם בגשמיות וברוחניות".