למה אומרים את תפילת 'ובא לציון' בתפילת שחרית?

תשובה: בגמרא אמרו: "ואלא העולם על מה מתקיים? על קדושה דסידרא" (הקטע ב'ובא לציון' מ'ואתה קדוש' עד סיום תרגום הפסוק 'ה' ימלוך לעולם ועד'), שיש בה לימוד תורה וקדושת השם. תיקנו לתרגם זאת לארמית כדי שהכול יבינו (בזמן שהמון העם דיברו ארמית).

נוסח זה תוקן בשעת השמד, שגזרו המינים (הנוצרים הביזנטים) שלא לענות 'קדושה' בברכת 'יוצר' ובתפילת שמונה-עשרה. לכן אחרי גמר ה'חזרה', כשהיו האורבים הולכים, היו אומרים "קדוש, קדוש, קדוש" ומתרגמים זאת לארמית, ונחשב להם כאילו אמרו את שתי ה'קדושות' במקומן. ואף שחזרו אחר-כך לאומרן במקומן, לא ביטלו קדושה זו, אלא אומרים אותה בימי חול אחרי החזרה, ובמנחת שבת ויום טוב ובנעילת יום הכיפורים לפני התפילה (וכן במוצאי שבת ועוד). נמצא שאומרים בתפילת שחרית שלוש פעמים קדושה משולשת זו.

נחלקו הפוסקים אם רשאי היחיד לומר קדושה זו (וקדושה שב'יוצר'). למעשה, גם היחיד אומר אותה.

למנהג הספרדים והליטאים אומר כל הציבור יחד בקול את הפסוקים עצמם. החסידים אינם מקפידים לומר זאת בקול, וסומכים על כך שגם האמירה יחד בשקט נחשבת 'בציבור'. לאחר סדר זה ממשיכים בפסוקים ובדברי תחנונים.

כתב רב עמרם גאון שיש לכבד את ה'קדושה דסידרא', ש"העולם מתקיים עליה", ולא לצאת מבית הכנסת לפני סיומה אלא באקראי ומפני סיבה נחוצה.

מקורות: סוטה מט,א. רמב"ם הל' תפילה פ"ט ה"ו-ז, ובסדר התפילות שבסו"ס אהבה. טושו"ע או"ח סי' קלב. פסקי תשובות שם ס"ק א-ה, וש"נ. שו"ע אדה"ז סי' נט ס"ב. סידור צלותא דאברהם ח"א עמ' שעט ואילך, וש"נ.