מערכת COL
|
יום כ"ד אייר ה׳תשע״ו
01.06.2016
בפתח היובל לניצחון הניסי ● עמדה שבועית
כמעט חמישים שנה מתווכחים אצלנו על ה'שטחים', והתעמולה הערבית מצליחה לטעת שקרים בדעת הקהל העולמית. צריך לחזור לעובדות: השקר, מחיר התוקפנות, האוכלוסייה הערבית, הרחקת השלום, והנס ● המאמר השבועי מאת הרב מנחם ברוד המתפרסם ב"שיחת השבוע" למאמר המלא
ירושלים. ערים סביב לה. צילום אווירי: ישראל ברדוגו
הרב מנחם ברוד
בימים האלה אנו נכנסים לשנת היובל לניצחון הניסי של מלחמת ששת הימים, שבה אוחדה העיר ירושלים ועם ישראל חזר לערש התנ"ך, ליבה של ארץ ישראל. כמעט חמישים שנה יהודים גרים באלון מורה ובחברון, בגוש עציון ובבנימין, בבקעת הירדן ובשומרון, ועדיין יש המדמים שאפשר להחזיר את הגלגל לאחור.
בין אפרת לרמלה. מה ההבדל בין אריאל וגבעת זאב לעכו ונהרייה? בין מעלה אדומים וביתר עילית לבאר-שבע ונצרת עילית? אלה גם אלה שטחים שנכבשו במלחמה. אלה גם אלה נמצאים מחוץ לתחומה של המדינה היהודית שהוכרה על-ידי העולם (גבולות החלוקה). כל ההבדל הוא תשע-עשרה שנים – אלה שוחררו בתש"ח (1948) ואלה בתשכ"ז (1967). זה הכול.
מקור הסכסוך
השקר. התעמולה הערבית הצליחה לטעת בדעת הקהל העולמית את השקר ששטחי יהודה ושומרון הם מקור הסכסוך והסיבה לאי-השקט במזרח התיכון. חשוב להזכיר שוב ולשוב את העובדות הפשוטות.
לפני 67' לא הייתה בעיית 'שטחים', ובכל-זאת יצאו מדינות ערב למלחמה נגד ישראל בשאיפה להשמידה. ארגוני טרור פלסטיניים יצאו להתקפות רצחניות על יהודים גם קודם לכן, וארגון-הגג שלהם הוקם בשנת 1964, שלוש שנים לפני ה'כיבוש'. הוא נקרא אש"ף – ארגון לשחרור פלסטין, והכוונה לתל-אביב ולחיפה ולארץ ישראל כולה.
מחיר התוקפנות. התעמולה הערבית מציגה את ישראל כתוקפנית, בשעה שההפך הגמור הוא הנכון. מצרים, סוריה וירדן, בסיוע מדינות ערביות נוספות, כמו עיראק, ערב הסעודית, מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, לוב וסודאן, נערכו למלחמת השמדה בישראל. התעמולה הערבית דיברה על "השלכת היהודים לים". אחמד שוקיירי, יו"ר אש"ף, נשאל מה יהיה גורל היהודים אחרי ניצחון הערבים. תשובתו הייתה: "אני מעדיף שאף אחד מהם לא ישרוד".
הניצחון במלחמה שאויבינו כפו עלינו גבה מהם מחיר. הם איבדו חבלי ארץ שמהם איימו על ביטחוננו. כך היה מאז ומעולם וכך צריך להיות. לתוקפנות יש מחיר.
האוכלוסייה הערבית. העולם דורש מאיתנו לסגת מיהודה ושומרון כדי להעניק חירות לאוכלוסייה הערבית. הלב ממש יוצא לדאגת העולם לאוכלוסייה. הנה, נסוגנו מרצועת עזה; איזו חירות יש לאוכלוסייה שם? וכי יש ספק שזה יהיה גורל התושבים ביהודה ושומרון? מי שדואג לתושבים צריך לפעול להפסקת הטרור, כדי שבאמת יוכלו לחיות ברווחה ובשגשוג.
מצילנו מידינו
הרחקת השלום. הנוסחה 'שטחים תמורת שלום' הייתה שקרית מלכתחילה והוכחה כאסון. מסירת שטחים אינה מקרבת את השלום אלא מרחיקה אותו. היא מעודדת את התקווה הערבית לחסל את המדינה היהודית בשלבים. היא נוטעת תחושת ניצחון בפעילי הטרור. הלוא ניסינו את הדרך הזאת ונוכחנו.
הנס. ככל שהשנים חולפות מתברר גודל הנס. הלוא מיד אחרי הניצחון נפלה עלינו רפיסות, וממשלת ישראל הודיעה על נכונותה להחזיר את השטחים ששוחררו 'תמורת שלום'. במשך כמעט חמישים שנה מחפשים אצלנו 'פרטנר' שיסכים לקבל את חבלי מולדתנו תמורת חתימה על המדשאות. והקב"ה מציל אותנו שוב ושוב מיד עצמנו.
בימים האלה אנו נכנסים לשנת היובל לניצחון הניסי של מלחמת ששת הימים, שבה אוחדה העיר ירושלים ועם ישראל חזר לערש התנ"ך, ליבה של ארץ ישראל. כמעט חמישים שנה יהודים גרים באלון מורה ובחברון, בגוש עציון ובבנימין, בבקעת הירדן ובשומרון, ועדיין יש המדמים שאפשר להחזיר את הגלגל לאחור.
בין אפרת לרמלה. מה ההבדל בין אריאל וגבעת זאב לעכו ונהרייה? בין מעלה אדומים וביתר עילית לבאר-שבע ונצרת עילית? אלה גם אלה שטחים שנכבשו במלחמה. אלה גם אלה נמצאים מחוץ לתחומה של המדינה היהודית שהוכרה על-ידי העולם (גבולות החלוקה). כל ההבדל הוא תשע-עשרה שנים – אלה שוחררו בתש"ח (1948) ואלה בתשכ"ז (1967). זה הכול.
מקור הסכסוך
השקר. התעמולה הערבית הצליחה לטעת בדעת הקהל העולמית את השקר ששטחי יהודה ושומרון הם מקור הסכסוך והסיבה לאי-השקט במזרח התיכון. חשוב להזכיר שוב ולשוב את העובדות הפשוטות.
לפני 67' לא הייתה בעיית 'שטחים', ובכל-זאת יצאו מדינות ערב למלחמה נגד ישראל בשאיפה להשמידה. ארגוני טרור פלסטיניים יצאו להתקפות רצחניות על יהודים גם קודם לכן, וארגון-הגג שלהם הוקם בשנת 1964, שלוש שנים לפני ה'כיבוש'. הוא נקרא אש"ף – ארגון לשחרור פלסטין, והכוונה לתל-אביב ולחיפה ולארץ ישראל כולה.
מחיר התוקפנות. התעמולה הערבית מציגה את ישראל כתוקפנית, בשעה שההפך הגמור הוא הנכון. מצרים, סוריה וירדן, בסיוע מדינות ערביות נוספות, כמו עיראק, ערב הסעודית, מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, לוב וסודאן, נערכו למלחמת השמדה בישראל. התעמולה הערבית דיברה על "השלכת היהודים לים". אחמד שוקיירי, יו"ר אש"ף, נשאל מה יהיה גורל היהודים אחרי ניצחון הערבים. תשובתו הייתה: "אני מעדיף שאף אחד מהם לא ישרוד".
הניצחון במלחמה שאויבינו כפו עלינו גבה מהם מחיר. הם איבדו חבלי ארץ שמהם איימו על ביטחוננו. כך היה מאז ומעולם וכך צריך להיות. לתוקפנות יש מחיר.
האוכלוסייה הערבית. העולם דורש מאיתנו לסגת מיהודה ושומרון כדי להעניק חירות לאוכלוסייה הערבית. הלב ממש יוצא לדאגת העולם לאוכלוסייה. הנה, נסוגנו מרצועת עזה; איזו חירות יש לאוכלוסייה שם? וכי יש ספק שזה יהיה גורל התושבים ביהודה ושומרון? מי שדואג לתושבים צריך לפעול להפסקת הטרור, כדי שבאמת יוכלו לחיות ברווחה ובשגשוג.
מצילנו מידינו
הרחקת השלום. הנוסחה 'שטחים תמורת שלום' הייתה שקרית מלכתחילה והוכחה כאסון. מסירת שטחים אינה מקרבת את השלום אלא מרחיקה אותו. היא מעודדת את התקווה הערבית לחסל את המדינה היהודית בשלבים. היא נוטעת תחושת ניצחון בפעילי הטרור. הלוא ניסינו את הדרך הזאת ונוכחנו.
הנס. ככל שהשנים חולפות מתברר גודל הנס. הלוא מיד אחרי הניצחון נפלה עלינו רפיסות, וממשלת ישראל הודיעה על נכונותה להחזיר את השטחים ששוחררו 'תמורת שלום'. במשך כמעט חמישים שנה מחפשים אצלנו 'פרטנר' שיסכים לקבל את חבלי מולדתנו תמורת חתימה על המדשאות. והקב"ה מציל אותנו שוב ושוב מיד עצמנו.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
