היו ימים...

שילדי כפר חב"ד אספו את העצים למדורה, ובחורי הישיבה עזרו להם להרים את הגזעים, - בדרך כלל גזעי אקליפטוס ענקיים שלא שרדו את החורף האחרון - מהאיזור שליד מבנה הגניזה המקומי, ולתלות את 'המן' על התורן המרכזי...

זקני כפר חב"ד, מוסיפים לספר, שלא כמו בשנים האחרונות שניטלה מהילדים חווית איסוף העצים, והוועד מופקד באופן בלעדי על האיסוף... אז הילדים היו אמונים על איסוף העצים, בשקידה ובמאמצים גדולים.

אמנם היו שנים חאר-כך, שהילדים היו אוספים את העצים, ומהוועד היו מסייעים בעדם. היו חופרים בור גדול באדמה עם הטרקטור, ואליו מכניסים אחר-כבוד את ה'תורן' הראשי, כגובה ארזים גובהו, ועליו משעינים היו את כל שאר העצים.

על תורן-ענקים זה היו מלבישים כטבעות של הדר, גלגלי מכוניות ישנים (אז טרם חשבו על נושא "איכות הסביבה" וכדומה). והכי חשוב: בובת 'המן-התורן' מפוארת חבושה היטב במגבעת ישנה וחליפה שראתה ימים יפים יותר. המילוי: קש וגבבה, שהיה מצוי בכפר בשפע...

הוותיקים יותר בכפר, משנות הכפ"ים ולמעלה, מספרים שבמשך שנים נעזרו לסחוב את העצים עם סוסים, וכל אחד התגאה שהסוס של אבא שלו יותר חזק...

אח, המדורות של פעם...

לא כמו היום, תוך רבע שעה הופכים לעיי חורבות עשנים... במשך שעות דלקו והפיצו אור של אש למרחקים.

וקולו של ר' אברהם לידר ע"ה מהרמקול הישן התנוסס והדהד למרחקים: "בר יוחאי, נמשכת אשריך----"