מערכת COL
|
יום ט"ז אייר ה׳תשע״ו
24.05.2016
חיבוק חם ותמרורי אזהרה ● עמדה שבועית
אהבה שאין בצידה יראה עלולה לגרום לסטייה מהנתיב. היראה מציגה לפני האדם את הקווים האדומים שאין לחצותם ● המאמר השבועי מאת הרב מנחם ברוד המתפרסם ב"שיחת השבוע" למאמר המלא
הרב מנחם ברוד
מאז ומעולם מתקיימות שתי דרכים שבאמצעותן אפשר לגרום לבני-אדם (ולהבדיל לבעלי חיים) לעשות דברים – המקל והגזר. שיטת ה'מקל' יוצרת הרתעה מפני עשיית מעשים לא רצויים, וה'גזר' נותן תגמול חיובי למי שעושה את הדברים הרצויים.
בעידן הנוכחי ה'גזר' יעיל הרבה יותר מה'מקל'. איומים ועונשים השפעתם פחותה בימינו. מי שרוצה להניע כיום תהליכים בקרב בני-אדם יצליח הרבה יותר אם ייתן חיזוק חיובי על מעשים טובים. זה נכון בחינוך ילדים, במקומות עבודה ובהתנהלות ציבורית.
תנועת החסידות זיהתה את השינוי הזה כבר לפני מאות שנים. בעבר הייתה נפוצה תופעת ה'מגידים', שהיו עוברים בעיירות ישראל ונושאים דרשות שעיקרן הטפת מוסר, איומים והפחדה. הם היו מזהירים את השומעים כי ייענשו קשות מן השמים אם לא יתקנו את דרכיהם. הבעש"ט הציג גישה אחרת, מקרבת, מחבקת. הוא קרא לעורר את ליבם של יהודים בדרכי נועם ובאהבה ולא על-ידי שפיכת אש וגופרית על ראשם.
יש דין ויש דיין
ואולם גם אם מעדיפים את הגישה החיובית ובוחרים לשים עליה את הדגש, עדיין דרוש גם מרכיב ההרתעה. גם בחינוך יש תפקיד חיוני ל'מוסר אביך'. תורת החסידות עצמה מסבירה בהרחבה שעבודת הבורא צריכה לעמוד על שני יסודות, אהבה ויראה. שני המרכיבים האלה משולים לשתי כנפיה של ציפור, שאינה יכולה לעוף בכנף אחת והיא זקוקה לשתיהן גם יחד.
אכן, אנו שואפים שיהודי יעבוד את בוראו מתוך אהבה. אנו רוצים שילמד תורה ויקיים מצוות מתוך שמחה וכדי להשיג התחברות עם הבורא. אבל אהבה שאין בצידה יראה עלולה לגרום לסטייה מהנתיב. היראה שומרת על האדם מפני פרשנויות אישיות העלולות ללכת רחוק מדיי. היא מציגה לפניו קווים אדומים שאין לחצותם.
פרשות ה'תוכחה' שבתורה מביאות את המרכיב הזה לידי ביטוי. אין ספק, אלה פרשות קשות. התיאורים המפורטים של העונשים החמורים העלולים לבוא על עם ישראל אם יסור מדרך התורה – משרים תחושה לא נעימה. אבל זו מטרתם, להציב לפנינו תמרורי אזהרה.
אדם צריך לדעת שהעולם איננו ג'ונגל, שבו אפשר לעשות כל מה שעולה על הדעת והלב. יש דין ויש דיין. אכן, לאדם ניתנה בחירה חופשית, אבל באותה נשימה הבורא מציין מה תהיה תוצאת הבחירה – דרך אחת היא דרך החיים והטוב, ואילו הדרך השנייה מובילה לכיוון ההפוך.
הדרך להשגת הטוב
האזהרות האלה נחוצות גם כנגד ערמומיותו של היצר, העלול להשתמש באהבת הבורא עצמה כדי להטות את האדם מדרך הישר. "לא נורא", הוא לוחש, "השם תמיד אוהב אותך. הוא יסלח לך". זה נכון, אבל רק לאחר שהאדם כשל ומעד. במקרה כזה עליו לזכור שידו של הבורא פתוחה לקבלו בחזרה. אך חלילה מלהשתמש בזה למתן צידוק לפני מעשה.
לכן חשוב שיעמדו לפני האדם תמרורי אזהרה המבהירים לו כי הליכה בדרך שהִתווה בורא העולם היא הדרך האחת והיחידה שתביא לו את הטוב ואת הברכה.
מאז ומעולם מתקיימות שתי דרכים שבאמצעותן אפשר לגרום לבני-אדם (ולהבדיל לבעלי חיים) לעשות דברים – המקל והגזר. שיטת ה'מקל' יוצרת הרתעה מפני עשיית מעשים לא רצויים, וה'גזר' נותן תגמול חיובי למי שעושה את הדברים הרצויים.
בעידן הנוכחי ה'גזר' יעיל הרבה יותר מה'מקל'. איומים ועונשים השפעתם פחותה בימינו. מי שרוצה להניע כיום תהליכים בקרב בני-אדם יצליח הרבה יותר אם ייתן חיזוק חיובי על מעשים טובים. זה נכון בחינוך ילדים, במקומות עבודה ובהתנהלות ציבורית.
תנועת החסידות זיהתה את השינוי הזה כבר לפני מאות שנים. בעבר הייתה נפוצה תופעת ה'מגידים', שהיו עוברים בעיירות ישראל ונושאים דרשות שעיקרן הטפת מוסר, איומים והפחדה. הם היו מזהירים את השומעים כי ייענשו קשות מן השמים אם לא יתקנו את דרכיהם. הבעש"ט הציג גישה אחרת, מקרבת, מחבקת. הוא קרא לעורר את ליבם של יהודים בדרכי נועם ובאהבה ולא על-ידי שפיכת אש וגופרית על ראשם.
יש דין ויש דיין
ואולם גם אם מעדיפים את הגישה החיובית ובוחרים לשים עליה את הדגש, עדיין דרוש גם מרכיב ההרתעה. גם בחינוך יש תפקיד חיוני ל'מוסר אביך'. תורת החסידות עצמה מסבירה בהרחבה שעבודת הבורא צריכה לעמוד על שני יסודות, אהבה ויראה. שני המרכיבים האלה משולים לשתי כנפיה של ציפור, שאינה יכולה לעוף בכנף אחת והיא זקוקה לשתיהן גם יחד.
אכן, אנו שואפים שיהודי יעבוד את בוראו מתוך אהבה. אנו רוצים שילמד תורה ויקיים מצוות מתוך שמחה וכדי להשיג התחברות עם הבורא. אבל אהבה שאין בצידה יראה עלולה לגרום לסטייה מהנתיב. היראה שומרת על האדם מפני פרשנויות אישיות העלולות ללכת רחוק מדיי. היא מציגה לפניו קווים אדומים שאין לחצותם.
פרשות ה'תוכחה' שבתורה מביאות את המרכיב הזה לידי ביטוי. אין ספק, אלה פרשות קשות. התיאורים המפורטים של העונשים החמורים העלולים לבוא על עם ישראל אם יסור מדרך התורה – משרים תחושה לא נעימה. אבל זו מטרתם, להציב לפנינו תמרורי אזהרה.
אדם צריך לדעת שהעולם איננו ג'ונגל, שבו אפשר לעשות כל מה שעולה על הדעת והלב. יש דין ויש דיין. אכן, לאדם ניתנה בחירה חופשית, אבל באותה נשימה הבורא מציין מה תהיה תוצאת הבחירה – דרך אחת היא דרך החיים והטוב, ואילו הדרך השנייה מובילה לכיוון ההפוך.
הדרך להשגת הטוב
האזהרות האלה נחוצות גם כנגד ערמומיותו של היצר, העלול להשתמש באהבת הבורא עצמה כדי להטות את האדם מדרך הישר. "לא נורא", הוא לוחש, "השם תמיד אוהב אותך. הוא יסלח לך". זה נכון, אבל רק לאחר שהאדם כשל ומעד. במקרה כזה עליו לזכור שידו של הבורא פתוחה לקבלו בחזרה. אך חלילה מלהשתמש בזה למתן צידוק לפני מעשה.
לכן חשוב שיעמדו לפני האדם תמרורי אזהרה המבהירים לו כי הליכה בדרך שהִתווה בורא העולם היא הדרך האחת והיחידה שתביא לו את הטוב ואת הברכה.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
