הרהורים – ימים הסמוכים לל"ג בעומר, ק"נ שנים להסתלקות-הילולא של ה"צמח צדק"

צבי רייס

נפתח ב"מילתא דבדיחותא":

לביתו של האדמו"ר מגור – בעל "לב שמחה" – נכנס יהודי לביקור. הביקור התארך, ואותו יהודי 'שכח' לצאת. תוך כדי השיחה מבקש האדמו"ר לרגע את סליחתו, נכנס רגע למטבח וחוזר עם בננה בידו אותה הוא מגיש לאורח. הלה מתפלא: "מאי האי"? ומקבל את התשובה: "'בננה' בגימטריא 'ויצא'"...

ומכאן לסיפור בעל תוכן רציני יותר. מספרים על האדמו"ר מויז'ניץ – בעל "אהבת ישראל" – שפעם ביקר עם כמה מחסידיו בעיר גדולה, והלך עמהם בשדרה הראשית שם עמדו לאורך הרחוב ספסלים לטובת העוברים ושבים, שהיו ממוספרים בסדר כרונולוגי. לפתע השתנו פניו של האדמו"ר, והיה נראה בהתפעלות ובהתרגשות. התפלאו המלווים מה אירע, והאדמו"ר הראה באצבעו על אחד הספסלים. לא הבינו מה מיוחד באותו ספסל ולמה הוא אמור להשפיע על מצב הרוח, ואז הצביע האדמו"ר על המספר שהיה על הספסל – 67, והסביר: "67 הוא הגימטריא של המלה 'אלול'"...

בשני הסיפורים לא הייתי נוכח ואיני יודע אם אכן היו, אבל זאת בדקתי – הגימטריאות נכונות ומדוייקות.

# עניני 'רמזים' בחסידות חב"ד

חסידות חב"ד ענינה הבנה והשגה, התבוננות שכלית – אמר הרבי בש"פ תצוה תשמ"א – ואין ה"סדר" של חב"ד בעשיית גימטריאות וכדומה.

לאחר שהרבי האריך בענין זה של היחס לגימטריאות, המשיך ואמר שיחד עם זה – הוא עכשיו יתעכב על גימטריא של המלה "תצוה", כי גימטריא זו היא מהדברים "וואס ווארפט זיך אין די אויגן"...

ובפרט – הוסיף הרבי – שהגימטריא כאן אינה כמטרה לעצמה, אלא כביטוי המשקף את תוכן הענין.

בענין זה הזכיר הרבי את הגימטריאות של אביו הגאון המקובל ר' לוי יצחק, והסביר שהוא לא 'המציא אותן', אלא מקורן בספרי קבלה קדומים. ואכן, כל מי שפתח את ספרי הקבלה רואה שהם מלאים בענינים של "רמז" – גימטריאות, ראשי תיבות וסופי תיבות, וכיוצא בזה.

בספרי חסידות חב"ד מתמקדים יותר בהסברת הענינים בצורה שכלית, על פי משלים מנפש האדם וכיוצא בזה, ופחות מתעסקים בדיוקי אותיות ומספרים; אך כמובן שבהיות החסידות מבוססת וקשורה בקשר ישיר עם הקבלה, הרי ש'על הדרך' באים הרבה ענינים של מספרים, חשבונות, נוטריקונים וגימטריאות.

בתוך תורת רבותינו נשיאינו גופא, נראית הדגשה יתירה על דיוקים וחשבונות בספרי כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק', שהשנה מציינים מאה וחמשים שנה להילולא שלו. בשונה מסגנון אדמו"ר האמצעי, לדוגמא, שמתמקד בהבנת הענין עצמו, אדמו"ר ה'צמח צדק' מקדיש הרבה מאוד להראות כיצד הענין מתבטא ומשתקף באותיות אלו ובמספרים אלו וכו'.

# למה נקרא שמו 'אור התורה'?

לא סוד הדבר שיש כאלו לא פתחו מעולם את ספרי 'אור התורה' של ה'צמח צדק' [אגב, למה נקרא שמו 'אור התורה'? – שם זה ניתן על ידי "המו"ל הראשון" הידוע, והוא מנמק זאת: 'אור התורה' בגימטריא 'כ"ק אדמו"ר מנחם מענדל נ"ע'].

ואכן, באחת הסעודות שהתקיימו בבית אדמו"ר מהוריי"צ בחג הסוכות תשכ"ו, פנה אחד החסידים הידועים לרבי ושאל ישירות: "מדוע מדפיסים את כרכי 'אור התורה'? – הרי הציבור לא מבין את הנאמר שם"!...

בתשובתו הפליא הרבי מאוד את סדרת 'אור התורה', והתבטא שיש בספרים אלו 'עשירות' נפלאה. הרבי התבטא אז: "כאשר יודפסו, אי"ה, כל הכרכים יוכלו הכל לראות את העושר המצוי שם, ועם זה יוכלו לקרב יהודים, להראותם את אור התורה".

הרבי קישר את ה'עשירות' שבספרי ה'צמח צדק' עם שייכותו לספירת ה'דעת' (כידוע שאדמו"ר הזקן ענינו 'חכמה', אדמו"ר האמצעי 'בינה', ואדמו"ר ה'צמח צדק' - 'דעת'). ולכאורה יש להטעים זאת על פי הפסוק "ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים" (משלי כד, ד) – הרי ש"דעת" באה ביחד עם 'עשירות', "הון יקר ונעים"!

# שיעור בלי תנועות ידים?!

אצל כמה וכמה נראית תנועה מסויימת בלימוד החסידות ובהסברתה – שהכל צריך להיות באופן של 'השכלה' טהורה, 'חב"ד' נקי... כל 'תיבול' בענין של 'גימטריא', נוטריקון, דיוק באותיות וכדומה – מתקבל אצלם כ'הגשמה' וכירידה.

'משכילים' אלו, כשיגיעו באמצע המאמר לאיזה קטע המועתק מ'קבלה' – ידלגו עליו ויראו בו מאמר המוסגר המיועד ל'יודעי ח"ן' בלבד.

אך האמת אינה כזו. נכון שעיקר ההדגשה בחסידות חב"ד היא על ההשכלה וההבנה של תוכן הענין, אבל כשהדברים באים ו'מעוגנים' באותיות ובמספרים – הם מתקבלים יותר ומתחברים יותר עם הלומד, נשארים בזכרונו לאורך זמן, וכו' וכו'.

ואולי יש להקביל את הגישה הקיצונית הנ"ל למה שמספרים על ראש ישיבה ליטאי שהקפיד בשעת השיעור שלא להשתמש בתנועות ידים, כדי לוודא שדבריו הם שכל טהור ונקי שאינו צריך את הסיוע של תנועות הידים... רובם ככולם של ראשי הישיבות לא הסכימו לדרך זו, כמובן.

[זאת מלבד האמת הפשוטה שמדובר ב'תורה אחת', ואי אפשר להתעלם ולהתכחש לחלק בלתי נפרד מתורת החסידות כפי שנאמרה ונכתבה על ידי רבותינו נשיאינו. – וידוע שהרבי פעם הגיב בפליאה על חיבור מסויים בחסידות, כי נראה שהכותב סבור שחסידות התחילה לראשונה בימי אדמו"ר הרש"ב... (משום שהתעלם מדרושי ה'צמח צדק' וכו')].

# להנחיל לרבים

יש להוסיף, כי כאשר מדובר על הפצת מעיינות החסידות לקהלים רחבים ומגוונים – כאן יש חשיבות יתירה, כפולה ומכופלת, להגיש אותה 'צבעונית' ככל האפשר.

קיימת הרגשה של "ונפלינו", רצון להנחיל לחוגים אחרים את היחודיות שבחסידות חב"ד, את מה שיש רק בספרי חב"ד ואין בספרים אחרים; לכן, יאמר המפיץ, אני מתמקד רק באותם ענינים של 'השכלה' שיש בחב"ד, ולא מדגיש צדדים נוספים שאותם יוכל ה'מבקש' למצוא במקומות אחרים. אני אומר לו רק את הרעיונות העמוקים היחודיים לחב"ד, ואת הדברים הפשוטים יותר הוא כבר ימצא לבד.

טעות נוראה היא זו! הרי פשוט שאין דיעותיהם שוות, ולא את כולם מעניין אותו דבר בדיוק. לא כל הקוראים והמתעניינים בחב"ד מתחברים לרעיונות עמוקים ו'כבדים', ולכן חשוב להדגיש בפני ה'מבקשים' שבחב"ד יש הכל בכל מכל כל, הן פשט הן רמז הן דרוש והן סוד – ובלשון הרמב"ם בסוף הלכות קידוש החודש: "כדי שיהיה הכל ידוע למבינים, ולא יחסרו דרך מדרכי התורה, ולא ישוטטו לבקש אחריה בספרים אחרים, דרשו מעל ספר ה' וקראו, אחת מהנה לא נעדרה".

כשמפיצים חסידות לקהלים שונים, חשוב מאוד להבליט ולהדגיש את ה'עשירות' שבחסידות – כפי שהיא מתבטאת, כנ"ל בדברי הרבי, בעיקר בספרי 'אור התורה' של ה'צמח צדק'; להראות להם כי חסידות היא עולם מגוון וצבעוני, מלא ב"הון יקר ונעים" מכל הסוגים.

[יודגש שאין הכוונה כאן 'לייבא' סחורה מן החוץ ולהכניסה לתוך הספרייה החסידית על מנת להעשירה; הכוונה היא למצוא, להדגיש ולהבליט את אותם ענינים של 'רמז', 'דרוש' וכדומה הקיימים כבר בתוך ספרי החסידות, אלא שמשום מה ה'משפיעים' וה'מפיצים' לא שמו לב אליהם...].

# מה הקשר בין 'הקהל' למצה?

הרבה יש להאריך עוד בשני הצדדים:

הן בחביבות המיוחדת שהפגין הרבי כלפי סדרת 'אור התורה' – מחד גיסא (ראה "התקשרות" גליונות מס' 1002-1003), והן במציאות שבה לצערנו 'מפספסים' את האוצר וכמעט לא מנצלים אותו כדי לקרב יהודים ו'לכבוש את העולם' – מאידך גיסא.

בינתיים נסתפק רק בהבאת שני 'רמזים' פשוטים שראיתי בספרי ה'צמח צדק' (אם כי יש להם מקורות קדומים יותר) – מענינא דיומא, ונביא כאן רק את הגימטריאות עצמם (להבנת המשמעות הרעיונית יש לעיין במקור):

• בענין ימי האבל על תלמידי רבי עקיבא שהם (עקרונית) ל"ג ימים – מביא ב'אור התורה' שהמספר מדוייק: "אבל" בגימטריא ל"ג.

• שורות אלו נכתבות ב'פסח שני' של שנת 'הקהל'. ובכן, "מצה" בגימטריא "קהל", כלומר: כדי להגיע להתקהלות ואחדות – יש צורך להיות במדרגת "מצה".

ויהי רצון שנזכה עוד היום להקריב פסח שני כהלכתו, "על מצות ומרורים יאכלוהו" – ובאופן של "קהל גדול" בבית המקדש השלישי שיבנה תיכף ומיד ממש.