"כבוד ראש העיר, חברי מועצת העיר, נציג צה"ל, יושב ראש "יד לבנים", אישי ציבור נכבדים, והכי חשובים – המשפחות השכולות, המשפחות היקרות שגידלו את הגיבורים שהקריבו את חייהם למען הגנת עם ישראל וארץ ישראל.

לזכרם התכנסנו הערב – לזכור את נשמותיהם של החיילים, לוחמי המחתרת, אנשי הבטחון והאזרחים אשר מסרו את נפשם על קידוש השם.

*

המושג של "קידוש השם", הקרבת החיים למען האמונה בה' ולמען עם ישראל, הוא לא דבר חדש.
עם ישראל מכירים את המושג "קידוש השם" כבר אלפי שנים, אם זה בגרמניה בעת מסעי הצלב, אם זה ברוסיה הסובייטית, בספרד בימי האינקוויזיציה – ועוד ועוד.

ובעצם המקור הראשוני למצות "קידוש השם" הוא בפרשה שנקרא השבת בספר תורה, פרשת אמור, שם אומר הקב"ה: "ונקדשתי בתוך בני ישראל" – כשיהודי מוכן להקריב את חייו למען האמונה, למען הערכים היהודיים, הוא מקדש את שמו של הקב"ה.

*
חכמינו מסבירים, שגם ב"מסירות נפש" יש רמות, יש דרגות. כל יהודי, כל חייל, שמסכן את חייו לטובת עם ישראל וארץ ישראל זוכה בזכות הנפלאה של "מסירות נפש" ו"קידוש השם", ויש כאלה שבתוך זכות זו עצמה הגיעו לרמות גבוהות שקשה לנו להבין אותם.

כך לדוגמא הוא הסיפור שאירע רק לפני כעשר שנים, בעת מלחמת לבנון השניה. רב סרן רועי קליין, סגן מפקד גדוד 51 של גולני, נכנס לאזור לחימה קשה במיוחד. קרב שבו איבד צה"ל שמונה לוחמים ומפקדים.

רועי רואה רימון שהתפוצץ במרחק מה ממנו. הרימון פגע אנושות במפקד אחר, עמיחי מרחביה. כאשר רועי וחייליו נערכים לפנות את האלונקה עם המפקד עמיחי, נזרק רימון נוסף ונופל לרגליהם. בהחלטה של רגע, נשכב רועי על הרימון וכיסה אותו בגופו. הרימון התפוצץ ופצע אותו אנושות. הוא דיווח בקשר "קליין מת", זעק "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", והתכונן לגרוע מכל. אבל בינתיים, בדקות שנותרו לו לחיות, הוא מדריך את חייליו להמשיך ולטפל בחברו עמיחי מרחביה. בכוחותיו האחרונים הוא המשיך לנהל את המערכה ככל שיכול, תוך שליטה עצמית בלתי רגילה. הוא ביקש מהחיילים שיעזבו אותו, וימשיכו לטפל באחרים.

זוהי מסירות נפש, קידוש השם, בדרגא הגבוהה ביותר. גם לאחר שהוא מבין את מצבו וזועק "שמע ישראל", הוא ממשיך לדאוג ליהודי אחר, שיצילו את החיילים הנוספים. זוהי דוגמא חיה של מי שמקריב את חייו לטובת עם ישראל, בלי לחשוב על עצמו בכלל.

*

בפני החיילים הללו נפתחים שערי גן עדן, זה ברור, וחכמינו אף אומרים ש"אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם" – הם מקבלים בשמים שכר מיוחד שמגיע רק להם.
נבקש מהקב"ה, שכשם שהקדושים הללו מסרו את נפשם על קידוש השם, בלי לעשות חשבונות – כך יתן הקב"ה שפע וברכה לבני משפחותיהם שנשארו כאן אתנו לאורך ימים, שיתן להם שפע וברכה בלי חשבון. ובזכותם יהיה שפע של ברכה והצלחה לכל עם ישראל כולו.

*

יהי רצון, שתקויים בנו התפילה – כמו שאומרים בימים הנוראים ובימי הצומות: "אבינו מלכנו נקום נקמת דם עבדיך השפוך". וכפי שכתוב בספר התורה: "הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום ונקב ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו".

רבי חיים בן עטר, ה"אור החיים" הקדוש, אומר בענין זה דבר נפלא, ואני קורא את לשונו: "כל נפש שהורגים האומות מישראל על קידוש שמו יתברך – הקדוש ברוך הוא רושם מדמו צורת הנהרג ההוא, ואותו ילבוש יום נקם בלבו". ואנו יודעים ומאמינים שהיום הזה קרוב לבוא, היום שבו ינקום הקב"ה את נקמתו, וכמו שאנו אומרים על כל חייל ואזרח שנפלו – "ה' יקום דמם".

ובינתיים נתפלל שה' יתן כח ועוז לחיילים, לשוטרים ולכל אלו שמגינים עלינו תוך כדי סיכון חייהם, שיראו הצלחה בכל אשר יפנו. "ה' עוז לעמו יתן – ה' יברך את עמו בשלום".

זכותם הגדולה של הנופלים תעמוד לנו, עד שנזכה לקיום היעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר", במהרה בימינו אמן.