שיחה של הרבי לפרשת 'אמור'

 הרב מאיר אליטוב

על הפסוק "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו גו' עד הביאכם את קרבן כו' בכל מושבותיכם" מפרש רש"י: נחלקו בו חכמי ישראל יש שלמדו מכאן שחדש נוהג בחוצה לארץ, ויש אומרים לא בא אלא ללמד שלא נצטוו על החדש אלא לאחר ירושה וישיבה (ואיסור חדש נוהג רק בארץ).

וידוע, שכאשר מביא רש"י שני פירושים במקום שדי היה באחד כדי להבין פשוטו של מקרא, הרי זה מכיון שבכל אחד מהפירושים ישנו קושי שאין באחר וצריך להבין מהם הקשיים בכל אחד מהפירושים.

עוד שואל הרבי על פי הידוע שבכל מקום שכתב רש"י "נחלקו בו חכמי ישראל" כוונתו שיש בניהם מחלוקת עקרונית ויסודית הנוגעת לעניין כללי ומדוע נקט כאן בלשון "נחלקו בו חכמי ישראל".

ומסביר הרבי: שלאומרים שאין איסור חדש נוהג בחוץ לארץ קשה פשוטו של מקרא שהרי נאמר "בכל מושבותיכם" היינו בכל מקום שאתם יושבים ואף בחוצה לארץ.

ולפירוש האומר שאיסור חדש נוהג גם בחוצה לארץ קשה מהכלל הידוע שהביא רש"י לעיל (בעניין איסור סירוס בהמה – "ובארצכם לא תעשו כן") שכל חובת הגוף נוהגת בין בארץ ובין בחוצה לארץ וכל חובת הקרקע נוהגת רק בארץ ישראל ומכיון שראינו באיסור סירוס בהמה שאף שנאמר בו "ובארצכם לא תעשו" נוהג הוא בכל מקום ויש בכוחו של הכלל הנ"ל להפוך את פשט הפסוק, כך גם חציו השני של הכלל שחובת הקרקע נוהגת רק בישראל יכלו לעקור את "בכל מושבותיכם" וא"כ איסור חדש שהוא חובת הקרקע נוהג רק בא"י ולכן הביא רש"י את שני הפירושים כי בכל אחד משניהם ישנו קושי שאין באחר.

מחלוקתם זו של "חכמי ישראל" היא מחלוקת עקרונית ויסודית כי חכמי ישראל הם חכמים בדרכי הפעולה בעם ישראל וכך גם כאן נחלקו מהי הדרך היותר נכונה לפעול ביושבי חוצה לארץ את כוונתו הפנימית של קרבן העומר שמטרתה לעורר בישראל את הקשר והגעגוע לארץ ישראל ולבית המקדש.

האומרים שאיסור חדש נוהג בחוצה לארץ סוברים שהדרך היא בידיעת יושבי חוצה לארץ שאינם יכולים לאכול מתבואתם החדשה עד שיקריבו את קרבן העומר בבית המקדש ורק כך תתעורר בם הרגשת השייכות לבית המקדש ולארץ ישראל.

אבל האומרים שאין איסור חדש נוהג בחוצה לארץ סוברים שדווקא על ידי זה שיושבי חוצה לארץ יהיו מותרים באכילת חדש גם קודם שיוקרב העומר בבית המקדש ויורגש אצלם הריחוק מארץ ישראל, תתעורר בהם הרגשת הגעגוע לבית המקדש ולארץ ישראל.

שבת שלום

על פי לקו"ש חלק י"ז ע' 248