ברשותכם אני נכנס כאן לסיפור מעט אישי, היה זה חודשים מספר לאחר נישואי ולאחר שהכולל במקום מגוריי נסגר (איני יודע מהיכן האומץ), מצאתי את עצמי מחפש מקום עבודה, לאחר בירורים לכאן ולשם, הוזמנתי לראיון עבודה באחד המוסדות היותר חיוביים ומוכרים של חב"ד, הוצעה לי משרה מפרכת וקשה אשר גם קודמיי לא כ"כ הצליחו לזרוע ולקצור בו, אך אני שיודע "שאדם לעמל יולד" לקחתי על עצמי את המלאכה הקשה, וכמובן שלא יעלה על לב הקוראים שהוצעה לי משכורת של "העשירון העליון", ואף לא של מעמד הביניים, בס"ה הוצאה לי משכורת מינימום ועבודה מקסימום, במהלך ראיון העבודה שאלתי את המנהל, שלפי השמועות לא מקבלים במוסד משכורות מסודרות בעיתו ובזמנו, ע"כ ענה לי המנהל נחרצות "שקר וכזב ידברו".
כבר למחרת התחלתי לעבוד במקום, לא אלאה אתכם בדברים יתר על המידה, אך על קבלת המשכורת הראשונה הייתי צריך לעבוד קשה בכדי לקבלה ואף היא לא בזמנה, היה זה דבר יום ביומו התחננות על נפשי לקבל את המשכורות ודמי הנסיעה שהוצאו מכיסי הפרטי.
ולאחר שלושה ירחים, הבנתי שכאן משכורות לא מקבלים כ"כ במהירות, ועזבתי את העבודה לטובת מקום עבודה אצל אדם חופשי, אך לצערי עד היום חודשים אח"כ אני רודף אחר המוסד הנ"ל לקבל את אלפי השקלים שחייבים לי, והם מצידם שולחים אותי בלך ובוא, אך כסף לא נותנים, אני שואל את מעלתכם הקוראים הנכבדים?
כך יאה למוסד או לארגון אשר מתיימר לשקף את עמדת חב"ד? וכי לא הגיעה הזמן שאנשים יעמדו בהתחייבותם?
ישנה שאלה ידועה "מה בין דיני ממונות לדיני נפשות"? לדעתי ההבדל מזערי מאוד.

א. מוזס

כרגע אני במשרד ואין לי ספרים שאני יכול לעיין בהם אבל מהגיון פשוט רציתי להציע אפשרויות לחקירה בנושא.
אם העובד נכנס למקום עבודה שבו מובהר לו שזכות המשכורת שלו קיימת תמיד ואולם מימושה קשור לקופת המוסד/חברה/ארגון הרי שמן הסתם אי תשלום עקב קופת מוסד מדוללת לא יכנס לגדר הלנת שכר שכיר (ובתנאי שקופת המוסד/ארגון לא מדוללים עקב ניהול רשלני [שלא להגיד פושע] שאז הגורם לכך הוא מזיק כלפי מקבל המשכורת).
ואולם בדרך כלל לא זו המציאות אלא הבא לעבוד במקום כלשהו לא מתעניין במצב הפיננסי במקום עבודתו, וא"כ יש לדון במהות התחייבות המעביד כלפי העובד ובמהות התקשרות העובד למקום עבודתו. אם התקשרות העובד למקום עבודתו היא כגורם זר המתקשר למקום שהקשר שלו לשם הוא רק בנתינת עבודה וקבלת כסף - כי אז ברור שיש ניתוק מוחלט בין העובד לבין המצב הפיננסי של המוסד וכאשר התורה אסרה על הלנת שכר הרי שאיסור זה עצמאי לחלוטין ולא תלוי במאום.
ואולם ניתן לתפוס את התקשרות העובד למקום העבודה באופן שונה. ניתן להגיד שהעובד הנכנס למקום עבודה - נכנס כשותף לעניין נתינת עבודה וחלוקת רווחים (עד לגובה המשכורת שנקבעה לו) ועל כן אם ארע והקופה ריקה - מאחר שתוקף התחברותו למקום העבודה הוא כשותף לעניין עבודה וחלוקת רווחים - הרי ברור שלא מגיעה לו משכורת. ואולם - אם בזמן שהעובד לא מקבל משכורת ישנם אחרים שכן מקבלים משכורת - הרי שאותם אחרים גוזלים מקופת המוסד ולכן גם גוזלים אותו שהרי הוא שותף בקופה.

בברכת יום טוב ובתקווה ששאלות מעין אלו יהיו רק בתיאוריה
י.ח

ראשי, הנך צודק בהחלט.
לדעתי האשם הוא בהנהלת המוסד, שכן מנהל מוסד צריך להיות אדם אחראי וכאשר שוכר עובד אמור לדעת מראש שיש באפשרותו לשלם.
ברור שתנאי העבודה גם הם צריכים להיות נאותים וזו סוגיה נפרדת.

בכללות איני יודע את דעת ההלכה בעניין אך לדעתי יש אכן להבדיל בין מוסדות בהם ברור שאין כסף לבין מוסדות שמחליטים סלקטיבית מהן ההוצאות בסדר העדיפות העליון, ורואים במשכורות העובדים מטלה מדרגה שני'.

Probably the most famous ones were the present Vaad of the United lubavitcher Yeshiva who are all quite wealthy. The did not pay the staff from 5759 until this year. Instead the wasted a fortune in money on lawyers.

Thank G-d that they finally decided to pay the teachers this past week.

לכאורה יש להקיש מחמץ בפסח .
ויש לחקור האם הדינים הללו נאמרו גם עבור הקדש .
אינני מצדיק את המנהג הנ"ל בשום פנים ואופן .
ולא באתי אלא להעיר.

הגמ' במסכת ב"מ דף ק"י ע"ב- קי"א ע"א דנה בכך, ומפורטים שם חמש(!!!) לאוין ועשה שבהם מחוייב המעכב שכר שכיר. (אמנם ע"פ דברי הגמ' שם לא מתחייב מי שאין לו בכולם, ע"ש, אך עכ"פ בחלקם מחוייב. ואולי ישהו מהמערכת יואיל לפתוח קצת את הספרים הק' ולבדוק...

וחתמנו משכורת בדולרים. והדולר קפץ והוא החסיר ממני 100 דולר כל חודש באמרו שהוא לא חשב שהדולר יעלה.
תקופה ששילם נסיעות למקום מגורי והודיע שיותר לא ישלם לי נסיעות עד שאגור קרוב אז עזבתי ואחרי הרעת תנאים זו לא שילם
פיצויים באמרו שעזבתי לבד.
וזאת שנאלצתי לעזוב רבות לא עמד בדיבורו.
כל חודש היינו נאלצים לרדוף אחר המשכורת.
היום ברצון השם אני במצב כלכלי סבוך והוא לא פותח את ליבו ולא משלם מה שהחסיר ממני ופיצויים.
בדרך זכיתי ממנו לצ'קים מחשבון לא פעיל ואמר לי עוד חצי שעה יהיה
כסף.....
לפני שליחות וחינוך חייבים להיות נורמות של מענשלכקייט גם במחנינו לא תלין ומוצא שפתיך זה גם בחסידות חב"ד.

האם הכוונה היא לחקירה הלכתית או ל העלות את הנושא לסדר היום

אנני רב אבל ביומו תתן שכרו זה פסוק מפורש
?

מדוע ישנם כמה שמנצלים את השאלה לחיסול חשבונות ...

לפני כמה שנים (נדמה לי תשנ"ז) אירגן בית דין רבני חב"ד כנס בירושלים בדיני ממונות. אחד הרבנים, נדמה לי הדיין הרה"ג הרב שינפלד שליט"א מבית הדין בת"א העלה את השאלה הנידונה כאן. למיטב זכרוני תשובתו היתה: מנהל המוסד אחראי על המשכורת של העובדים, בודאי אם יש כסף בקופה שחייב לשלם, ואם לאו עובר חלילה על הלאו של "לא תלין". והוסיף שאפילו אין כסף בקופה, המנהל חייב לקחת הלוואת כדי לשלם את המשכורות. האחראי לשלם את המשכורות זהו האדם שהשכיר את העובד, ואין לו להשליך האחריות על גורמים אחרים אלא אם כן מפורט אחרת בחוזה עבודה.

במענה לשאלה של עיכוב משכורות ע"י מוסד האם עוברים על איסור הלנת שכר שכיר מצו"ב ציטוט מפסק דין שיצא בב"ד רבני חב"ד העונה על שאלה זו, כאשר עיקר הפסק עוסק בעניין אחר:
בפתחי תשובה חו"מ סי' קכ"ח ס"ק ה' מובא: ע' בת' בית אפרים חח"מ סי' י"ז ת' מדודו הגאון מו' סענדר ז"ל אודות קהל א' שלוו מעות כדי ליתן להשר והמלווה היה יודע מזה וחתמו (ראשי הקהל) כולם על השטר ועתה בא הבעל חוב ותבע לאיש א' שכבר קבע דירתו משם אלא שהוא מן החתומים מה דינו אם יכול לתבוע כולו מאיש הזה, והשיב זה פשוט דאם מבואר בשטר רצה מזה גובה ורמ"ג כנהוג כעת דיכול לתבוע מזה הכל אמנם אם לא נכתב רמ"ג יש חילוק דאם לא נכתב אצל חתימתן עבור הקהל אזי יש להחתומים דין שנים שלוו שהם ערבים אבל לא קבלנים כמבואר בשו"ע סי ע"ז ואינו יכול לדחותו רק ליתר החתומים אבל לא לכל בני העיר וזה מעשים בכל יום שהקהל צריכים להמעות ואין מי שילוה להם באופן שיהא שיעבודו על קופת הקהל נותנים ראשי הקהל סתם ממרני בחתימתם בכדי שיוכל לתבוע מעותיו מהחתומים לבד אולם אם מבואר אצל החתימה עבור הקהל אז הם רק כשלוחי בני העיר ואינו יכול לתבוע ממנו כלל... [הגע עצמך אם אפוטרופוס לוה לצורך יתומים או שליח לצורך משלח ומבואר בשטר שביד המלוה שאינו לוה לצורך עצמו רק לצורך יתומים או משלח פשיטא שאינו יכול לגבות מנכסי לוה האפוטרופוס ומזה הטעם בעצמו המנהג שכותב אצל החתימה עבור הקהל (ציטוט זה הוא מהתשובה במקורה ולא מופיע בפ"ת )] כללא דמילתא לדעתי אם לא נכתב רצה מזה גובה ואצל החתימה כתוב עבור הקהל והוא עכשיו אינו דר שם ואינו חייב מדינא לפרוע מס ופרעון חוב כפי המנהג אזי אין עליו תביעה מזה השטר עכ"ד"
מדבריו אנו למדים כלל עקרוני לגבי כל מוסד, שאין מנהל המוסד חייב אישית את חובות המוסד, אלא הוא רק משמש כשליח של המוסד, ולמעשה החובות שיש למוסד חלים על המוסד, ולכן במקרה שמנהל מתפטר מניהול מוסד א"א לתובעו באופן אישי לדין (אלא א"כ פשע וכד').

ומכאן גם נובע אחד הטעמים מדוע מנהל שלא משלם משכורת בזמן אינו עובר על "בל תלין" כפי שהוזכר לעיל, היות והמנהל משמש כשליח של המוסד, הדין הוא שבמקרה שהפועל נשכר ע"י שליח, לא השליח ולא הבעה"ב עוברים על בל תלין, וכפי שכותב זאת אדמו"ר הזקן בחו"מ הל' שאלה ושכירות וחסימה סעי' י"ז:
האומר לשלוחו צא ושכור לי פועלים ושכרם ואמר להם שכרכם על בעל הבית שניהם אינם עוברים בבל תלין ולא תבא זה לפי שלא שכרם וזה לפי שאין שכרם עליו אלא אמר להם שבעל הבית יתן להם ומכל מקום בעל הבית עובר משום אל תאמר לרעך וגו' אם מכוין לדחותם ואם שכרם סתם ולא אמר להם שכרכם על בעל הבית הוא חייב בשכרם והוא עובר בבל תלין ולא תבא אלא אם כן הפועלים יודעים שאין המלאכה שלו:

ולסיום לכללות העניין כדאי גם לצטט את סעיף י"ח שם:
גדולי החכמים היו נוהגים לשכור פועלים על ידי שליח שיאמר שכרכם על בעל הבית כדי שלא יבואו לעבור בלא תעשה אם יהיו טרודים ולא יהיה להם פנאי לפורעם בזמנה ואם אי אפשר ע"י שליח טוב להתנות עם השכיר בשעה ששוכרו על מנת שלא יתחייב לפורעו בזמנו כי שמא יהיה טרוד או שמא לא יהיה לו מעות בריוח שיכול לפרעו אלא יהיה לו ויצטרך להוציאם ונמצא עובר בלא תעשה ואפילו לא יהיה לו כלל מדת חסידות ללות ולפרוע לשכיר בזמנו מה שאין כן כשמתנה עמו כל תנאי שבממון קיים ואעפ"כ אם יוכל לפרוע בזמנו טוב לפרעו ולא לסמוך על התנאי כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו.

יש בנידון כמה הלכות:
הלנת שכר, לכן באם יש פרוטה אחת בקופה חייבים לתת את זה למשכורת הפועל, אבל באם אין לבעל הבית שום רכוש כדי להשיג כסף, הרי זה דומה למי שאין לו מצות בליל הסדר, ומי שהוא חסיד לא רק בתפילין ר"ת וכו' אלא גם בכיסו [משא ומתן באמונה] יעשה כל מאמץ להשיג מצות ואתרוג, יעשה כל מאמץ להשיג משכורתו של הפועל בזמן כי אליו הוא נושא את נפשו, עלה באילן וסיכן את נפשו כדי להביא טרף לביתו, כמו שכתב רש"י על אתר.

נכון שמנהל המוסד אינו חייב לשלם מכיסו הפרטי, אבל כל פרוטה שיש חייב לתת לפועלים. גם אם יש היתר בשולחן ערוך כי הרי אנו חסידים ועושים לפנים משורת הדין, אלא לעת עתה מצוי מאד כאלה שהם חסידים רק במצות של אתרוג ומצות ותפילין וכו' אבל במצות שבין אדם לחבירו קשה מאד לעמוד בנסיון ופיתוי היצר, ונכשלים במצות ואיסורים ממש, ועל שמעתי סיפור קולע:
בא קצב עם שאילה לרב על 10 בהמות שהתערב בהם ספק טריפה, הרב אסר הכל, והיה לו מזה הפסד ענק, שרק בדרך נס חזר לעמוד על רגליו ולא התמוטט לגמרי, וכמובן קבל דברי הרב בלי אומר ודברים כמו אהרן הכהן ששתק, לימים בא לפני הרב בדין ודברים בינו לבין חבירו שהיה בינהם טענות בחשבונות של הקונה בין שרשם הקונה לבין מה שרשם המוכר [הקצב], ובאו לדון לפני הרב, אחרי ששמע כל הטענות פסק כדרי הקונה, והקצב היפסיד בדינו, ההפסד היה בסך מאה שקל, ובא על הרב מאיזה טעם דננתוני, ויש לי עוד ראיה, ואולי הרב לא ראה הלכה זו ויש טעות בפסק הלכה, וכן הלאה, הטריד הרב בלי הפסק, שאל אותו הרב לפני כמה חדשים שהפסדת פי כמה קלת הפסק שלי בשתיקה והיום אתה לא מאמין בי ? ענה רבי, אני מוכן להפסיד, אבל שהוא יזכה: זאת לא!
כנראה לי שזה הנסיון הקשה בימינו אנו שהרבה נכשלו בו.

עוד יש לדון משום אונאה:
כשמנהל המוסד קיבל אותו לעבודה, ולא אמר לו שהקופא ריק, הרי זה אונאה גלויה, אין ספק שהפועל בא לעבוד רק בגלל לפרנס את בני בתו, ואם הוא לא ישיג מבוקשו, לא היה בא לעבוד, והמנהל במירמה היכניס אותו בעבודה.
שמעתי מנהל מוסד אומר ככה: אני לא חפשתי אותו, הוא בא לבקש עבודה, אמרתי שיש [הוא לא חפש משכורת רק עבודה] אחרי כן שאל כמה המשכורת? עניתי הסכום: ולא דברנו בכלל על יום התשלום ועל מצב הקופה, לכן זה בעיה שלו, הוא תמים טיפש.
למה הדבר דומה: למי שבאו אליו שיקנה חיסול בסוף עונה, והוא מילא עגלה מלאה בכל טוב, כשהגיע לקופה הוציא פינקס צ'ק מחשבון שנסגר לפני שנה על שם של מי שכבר עזב המדינה וכו', אחרי שחזר הצ'ק תבע אותו המוכר, הוא ענה אני לא אמרתי לך שהצ'ק הוא טוב, אני לא חתמתי עליו, אין לך שום תביעה עלי, אני לא בקשתי לקנות, אתה בקשת ממני לקנות וקניתי ככל העולה על ליבי, ואתה בטלן וטיפש שקבלת הצ'ק.
אין אני רואה הבדל ביניהם.
שניהם ידעו בעת ההסכם שבאם צד השני היה יודע האמת לא היה מסכים בכלל. לכן זה הונאה גלויה.

לכן חייבים להבדיל בין המקרים:
1] מי שהיה עובד כמה זמן והכל מתנהג כשורה, ואחר כך נתקע המוסד לבעיות ואין כסף בקופה, ברור לכל שמנהל המוסד עושה כל המאמצים להשיג המשכורת של הפועל, וכל פרוטה שניכנס מתחלק שווה בשווה לכל ההתחייבות של המוסד. על זה נאמר שאינו עובר על שום איסור, הוא עושה כל מה שביכלתו.
2] מי שקיבל פועל בתחילה בידעו בתחילה שלא ישלם לו בזמנו, ולא הודיע לו, ויש כסף בקופה אבל מעלים אותו מהפועל, הדברים חמורים מאד, ועל מצות אילו צריכים לעשות מאמץ לקיים שהרי הם כלולים במצות אהבת ישראל ובזכות קיום מצות אילו נגיע לגואל, וזה המניעה לגאולה ח"ו שהרי בגלל מצות אילו נחרב הבית, ובקיום מצות שבין אדם לחבירו יבנה המקדש קיום מצות אהבהת ישראל, לא נותן מקום להיכשל במצות אילו.

שהקב"ה לא יעמיד אותנו בנסיון זו, ושלא נכשל בו. כי הוא נסיון קשה מאד. ולא לשכוח לדון כל אדם לכף זכות, שאולי אין בקופה אפילו פרוטה אחת.