תשובה: במשא ומתן עם הזולת חייב אדם לקיים את הבטחתו, שנאמר (בפרשתנו יט,לו): "הין צדק יהיה לך", ודרשו חז"ל:  "שיהא 'הן' שלך צדק ו'לאו' שלך צדק". כלומר, כשאתה אומר 'הן' או 'לאו' – קיים דבריך והצדק אותם (ומזה נובע הביטוי 'הן צדק' על הבטחה נאמנה). וכל המחליף את דיבורו כאילו עובד עבודה זרה.

כתב הרמב"ם שתלמיד חכם "אינו מחייב עצמו בדברי מקח וממכר במקום שלא חייבה אותו התורה, כדי שיעמוד בדיבורו ולא ישנהו".

אפילו לצורכי ידידות ומניעת מריבה לא יבטיח אדם דבר שקר לחברו, ולא אמרו "מותר לשנות מפני השלום" אלא בסיפור דברים שכבר קרו, ולא בדבר שיהיה בעתיד.

כל מי שיש בו יראת שמים ראוי לו לקיים אפילו החלטה שהחליט בליבו, שנאמר (תהילים טו,ב) "ודובר אמת בלבבו". וכפי המסופר על רב ספרא שהיה לו חפץ למכור, ובא אדם לפניו בשעה שהיה קורא קריאת שמע ואמר לו: תן לי את החפץ במחיר מסויים, ולא ענה לו, ואז הציע מחיר גבוה יותר, וכשסיים רב ספרא את קריאת שמע ענה לו: טול את החפץ במחיר הראשון שהצעת, שבו הייתה דעתי לתת לך אותו.

כל זה בדבר שבינו ובין חברו, אבל בעניינים הנוגעים לאדם עצמו, אם אין בהם עניין של מצווה – אין חובה לקיים את הדיבור או המחשבה (אלא אם כן היה בכך משום נדר).

מקורות: מסכת בבא מציעא מט,א. מכות כד,א. רמב"ם הל' דעות פ"ה הי"ג. ספר חסידים סי' תכו. שו"ע אדה"ז או"ח סי' קנו ס"ב.

תיקון טעות: בגיליון הקודם הוזכרה בטעות מצוות 'ביעור מעשרות' בערב שביעי של פסח. המצווה חלה אשתקד, בשנת השמיטה, ותחול שוב בשנת התשע"ט.