הרב אלי וולף במאמר מיוחד לרגל ח"י ניסן
היום, ח"י ניסן, הוא יום ההולדת של רבי לוי יצחק, אביו של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, (בשנת תרל"ח) והוא גם יום היכנסו לברית של הרבי (בשנת תרס"ב).
לרגל שני מאורעות אלו, אנסה להעלות על הכתב נקודה מתורתו של בעל יום ההולדת, בהקשר של ברית מילה. ובהשגחה פרטית, נקודה זו קשורה עם פרשת השבוע, פרשת אחרי, בה מדובר על עבודתו של הכהן-גדול ביום הכיפורים.
● ● ●
בזהר לפרשת לך לך נאמר: המקריב את בנו לקרבן להקב"ה, לרצונו של הקב"ה, בברית מילה - הוא מרוצה וקרוב להקב"ה, והוא זוכה להיכנס לשתי 'חצרות' ולאחד אותם, כפי שנאמר "ישכון חצריך", שתי חצרות.
ולכן, ממשיך הזוהר ואומר, שחסידים הזקנים הראשונים, כאשר הם היו מקריבים את בניהם לקרבן זה, הם היו אומרים: "אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך".
ואלו העומדים עליהם, היו אומרים: "נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך".
לאחר מכן האב מברך: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו".
ואלו העומדים עליו אומרים: "כשם שהכנסתו לברית כן תכניסנו לתורה חופה ומעשים טובים".
למדנו: בתחילה יבקש אדם רחמים עבור עצמו, ולאחר מכן על אחרים, כפי שנאמר (בפרשת אחרי) "וכיפר בעדו", בתחילה, ולאחר מכן "ובעד כל קהל ישראל".
עד כאן ציטוט מדברי הזוהר הנוגעים אלינו.
● ● ●
כשנתבונן רגע בפסוקים "אשרי תבחר ותקרב, ישכון חצריך, נשבעה בטוב בתיך קדוש היכלך", ובאופן אמירתו – נבחין בדבר מעניין.
בתחילה מדברים על הילד, על התינוק. אומרים על הילד "אשרי תבחר ותקרב", הקב"ה בוחר ומקרב אותו, ומאחלים לו "ישכון חצריך", שהילד ישכון באותם שתי חצרות.
אולם לאחר מכן העומדים מברכים ומאחלים לעצמם. "נשבעה בטוב ביתך". הם אומרים "נשבעה" - אנחנו אלה שנשבע מטוב ביתו ומהיכלו של הקב"ה.
מבאר רבי לוי יצחק:
"חצר", הוא הדרגה הנמוכה, הוא לא מגיע לדרגה הנעלית של בית ובטח לא לדרגת ההיכל הנעלה מהבית. ה"חצרות" ("חצריך", לשון רבים), מרמזות על הספירות מלכות ויסוד, הספירות הנמוכות. ואלו הן הדרגות אליהם נכנס התינוק בעת הברית, מאחלים לו "ישכון חצריך".
אך אלו "העומדים עליהם", ובלשון הזוהר "דקיימי עלייהו", במובן שהם עומדים ברמה גבוהה יותר, מעליהם – הם זוכים לדרגות גבוהות יותר.
"נשבעה", הם אלו שזוכים לשובע – ולא התינוק – הם זוכים לרמות גבוהות יותר, הם זוכים להיכנס אל "טוב ביתך, קדוש היכלך".
אולם הם לא יכולים להגיע לדרגות הגבוהות הללו של הבית וההיכל, ללא הקדמת כניסתו של התינוק ל"חצר", לרמה הנמוכה יותר. אי אפשר להיכנס אל הבית ובטח לא אל ההיכל, לפני שעוברים דרך החצר.
משום כך, כתודה לתינוק ולאביו, "מדה כנגד מדה", אחרי שמברכים "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" – אזי אותם אלו "העומדים מעליהם", אלו שזכו ל"נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך", מאחלים ומברכים את הילד "כשם שנכנס לברית - כן תכניסנו לתורה ולחופה ולמעשים טובים".
משמעות האיחול הוא:
כמו שהתינוק נכנס "לברית", הוא זכה ל"ישכון חציריך" – כן הוא יזכה להכנס "לתורה", שמרמזת ומקבילה ל"טוב ביתך",
(רבי לוי יצחק מרחיב ש"בית" מסמך את הספירות חסד דין ורחמים [ראשי תיבות "חדר". "בית" מורכב מ"חדרים". כך ש"בית" מסמל את הספירות חסד גבורה ותפארת. ו"טוב" הבית, הוא ספירת הדעת, כנאמר "ובדעת – חדרים ימלאון", ה"דעת" ממלאת את ה"חדרים". וספירת ה"דעת", מרמזת על ה"תורה", כנאמר "אתה חוננתנו למדע תורתך").
ויתרה מזו, הם מאחלים לתינוק שהוא גם "ייכנס ..לחופה", המסמלת את ספירת ה"בינה" ("חופה" חופפת מעל החתן והכלה, מעל "ז"א ונוקבא", ספירת הבינה החופפת מעל שבעת המדות) – המקבילה ומרמזת על "היכלך".
ויתרה מזו, "ייכנס .. למעשים טובים", המרמז על ספירת ה"חכמה" ("מעשים טובים", מרמזים על "שמן", כנאמר בתניא פרק ל"ה, ושמן מסמל את ספירת החכמה. מה עוד ש"חכמה" שייכת דווקא ל"מעשה", כנאמר "בחכמה – יסד ארץ") – המקבילה ורומזת ל"קדוש" היכלך.
וזהו המשך דברי הזוהר: "בתחילה יבקש אדם עבור עצמו, ולאחר מכן עבור הזולת". בתחילה הם ביקשו עבור עצמם "נשבעה – אנחנו – בטוב ביתך קדוש היכלך", ולאחר מכן הם מבקשים עבור הזולת, התינוק, "כן ייכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים", שגם הוא ייכנס לתורה=ביתך, חופה=היכלך. ולמעשים טובים=קדוש היכלך.
כפי שנאמר בפרשת אחרי: הכהן הגדול בתחילה "וכיפר בעדו, ולאחר מכן "ובעד כל קהל ישראל". בתחילה עבור עצמו "נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך", ולאחר מכן עבור התינוק הנימול "שתכניסנו לתורה ולחופה ולמעשים טובים".
(לקוטי לוי יצחק, בראשית, עמוד נו-נט)
מאפשרים לכם לקבל
