מערכת COL
|
יום ו' ניסן ה׳תשע״ו
14.04.2016
"שהחיינו" בלתי נשכח: חסידים משתפים ברגע מכונן עם הרבי
פרויקט מיוחד: לרגל היום הבהיר י"א ניסן, יום הולדתו של אבינו רוענו, נשיא דורנו, חסידים מרחבי הארץ משתפים את COL ברגע הכי אישי שלהם: הפעם הראשונה בא ראו את הרבי, עליו גדלו וחונכו מילדות ● מגזין שישי הרגע הראשון שלי עם הרבי
התמונה למטה משמאל: צילום JEM
משה בן חיים
לרגל היום הבהיר י"א ניסן, אנו מגישים פרוייקט מיוחד: י"א חסידים משתפים ברגע הכי אישי שלהם, מהפעם הראשונה בא ראו את הרבי, מי שגדלו וחונכו עליו כל חייהם. מתי זה היה, מה הוא חש באותו רגע, וכיצד זה מלווה אותם עד היום?
תמונה אחת ישנה, ו"שהחיינו" בלתי נשכח
ר' מאיר רוחמקין: "הגעתי לרבי ביום חמישי כ"ג אלול תשד"מ. היתה לי תמונה ישנה של הרבי שחיבבתי מאוד, שבה נראה הרבי מעודד אורחים בפתח 770. לא ידעתי מי אלו בתמונה לצד הרבי, חוץ מהרב משה פלר שגם נראה שם, וכלל לא היכרתיו אישית.
"באותו יום, לקראת השעה 10:00 בבוקר, עמדתי ליד הפתח של 770, בדיוק כמו בתמונה שהיתה לי, ליד החלון עם הסורגים הקטנים, והמתנתי עם עוד תמימים ואנ"ש שהרבי יגיע מביתו ל-770.
"אני מסתכל הצידה ורואה מישהו. הוא היה נראה לי מוכר, מהתמונה ההיא, הישנה. שאלתי אותו: קוראים לך משה פלר? והוא ענה בחיוב. התרגשתי ואמרתי יש לי תמונה שלך, בדיוק באותו מקום בו אנו עומדים כעת, רק שהיא מלפני כשני עשורים... הוא קצת תמה על ההתרגשות שלי, אך חייך בהבנה..
התמונה הישנה: הרב משה פלר (רביעי מימין). בתמונה למטה: הרב מאיר רוחמקין עובר אצל הרבי בחלוקת הדולרים לצדקה
"בשעה 10 הגיעה המכונית של הרבי. לראשונה בחיי, ראיתי את הרבי מסתכל מהחלון האחורי לקהל שהמתין במקום.
"המכונית נעצרה, ובזריזות הרב קרינסקי עובר לצד ימין כדי לפתוח את הדלת לרבי הרבי, שכבר החל לפתוח את הדלת בעצמו, נענע בראשו לאות תודה, ולאחר מכן החל הרבי בצעדים זריזים בשביל לכיווני, לפתח 770.
"הרבי עולה במדרגות, ואז כשעבר לידי ממש, קלטתי שכאן אני רואה את הרבי לראשונה, ואמרתי כנהוג אצל חסידים, את ברכת 'שהחיינו'.
"לאחר מכן ניגש אלי חבר ושאל: 'אבל למה בקולי קולות...?'...
לא הבנתי למה הוא מתכוון. והוא הסביר: 'אמרת ברכת שהחיינו ממש בקול רם'... מסתבר שכלל לא שמתי לב מרוב התרגשות".
באותו יום הייתה קריאת התורה בזאל הגדול, מפאת ריבוי האורחים כ"י. כמדומני שבאותו יום, או בשני שאחריו, הרבי עלה לתורה בס"ת שהכניס אחר-כך ר' ישראל דערן לסטמפורד. מה שזכור לי, שכשהחזירו הס"ת, הוא החל לשיר בקול: 'שישו ושמחו בשמחת תורה...' בשעת מעשה לא הבנתי מאיפה ה'ברייטיקייט' (רחבות הדעת) ככה לשיר ליד הרבי?
"בהמשך נודע לי שהרבי אמר לו: 'כשיחזירו הס"ת לארון הקודש תתחילו לנגן שישו ושמחו בשמחת תורה'. והוא פשוט עשה מה שהרבי ביקש.
"זה היה יום מיוחד בחיי".
חוויה מדהימה
ר' זלמן (זמי) ליפסקר: "זה היה כשהייתי בגיל 16. את החוויה המדהימה אני זוכר היטב, זה חרות בזיכרוני. זה התחיל מהימים לפני הנסיעה, הטיסה הייתה אמורה להיות בשש בבוקר, ולילה קודם לא הצלחתי להרדם. כשהעיר אותי אבי לפנות בוקר, לא ידעתי מה קורה איתי.
"כשנחתנו בניו יורק, הגיע הדוד שלי לקחת אותנו משדה התעופה. התאריך היה ח"י אלול, ומיד מתארגנים להתוועדות אצל הרבי. היתה תכונה ברחובות, כולם רצים לתפוס מקומות ב-770 לפני ההתוועדות. הדוד אומר: 'בוא מהר...', אני ניגש להוציא את החליפה מהמזוודה, והנה הפתעה: היא מרוחה כולה בדבש שנשפך... מהמשפחה שלחו מתנה לדודים: צנצנת דבש, ובמהלך הטלטולים הדבש התפזר במזוודה...
"מהר מאוד ארגנו לי חליפה של מישהו אחר, גדולה עלי במספר או שניים וכובע 'מה שיש'. כך הגעתי ל-770 לראשונה בחיי, ושם התמקמתי על ה'פרמידה' הקבועה משם יכולתי להשקיף על הבמה של הרבי. הרבי הגיע כמו מלך, השביל נפתח והרבי הולך לבימת ההתוועדות.
"היה ניגון, שיחה של הרבי באידיש שלא כל כך הבנתי, ושוב ניגון. לילה ללא שינה והטיסה הארוכה החלו לתת את אותותיהם, אני כנראה דחוס בעמידה, פשוט נרדמתי... זה בעצם הזיכרון הראשון שלי אצל הרבי. כל החוויה הזאת הייתה פשוט מדהימה".
מטבע לצדקה
הרב יעקב כהנא: "בפעם הראשונה שהייתי אצל הרבי זה היה בשנת ה'תשד"מ. נסעתי עם אבי שיחי' לחג הסוכות, לפני הבר-מצווה שלי. בפעם הראשונה חיכינו ב-770 ליד המזכירות, מה שמכונה 'גן-עדן התחתון'. הרבי יצא מחדרו, כמדומני לרדת למטה או לתפילה ב'זאל הקטן'.
"הרבי חילק לכל ילד מטבע, בן 10 סנט. הרבי נתן גם לי, והתקרבתי מיד ליד הקופה לראות איך שהרבי כמנהגו, משלשל לתוכה מטבע לצדקה. ואז הרבי פנה אלי ושאל: 'האם כבר קיבלת?', אמרתי כן.
"כילד בשנים ההם בפרט, והזכות לקבל מטבע מידו של הרבי וברוב התרגשותי שמתי אותה בקופה. אח"כ, פגשתי בחורים, והם ביקשו שאספר מה היה. כשסיפרתי ששלשלתי את המטבע שקיבלתי מהרבי לקופה, הסבירו לי ששמים מטבע אחרת לצדקה במקומה ואותה שומרים.
"זה היה רגע מרגש במיוחד".
ישר לנשמה
ר' יוסף חיים בולטון: "הזיכרון שלי הוא דווקא לא מהתמונה הזאת, אלא שנים קודם. בשנת ה'תשמ"ח הרבי היה מתפלל בביתו בשנת האבילות אחרי פטירת הרבנית. אבי ואני זכינו להיכנס למניין לתפילת מנחה ומעריב אצל הרבי בבית, וזה היה בי"א ניסן באותה שנה. מיד אחרי ערבית, הרבי נעמד לומר שיחה קצרה.
"הייתי ילד ולא הבנתי מילה באידיש, אבל הבנתי דבר אחד, ואת זה אני לא מפספס: נעמדתי הכי קרוב שאני יכול לרבי ורק הסתכלתי עליו. מהנעליים השחורות והקרועות, ועד לכובע. לשפתיים המדברות מילים שאני לא מבין אבל מרגיש אותם מילה במילה, ישר לנשמה.
"התמונה הזאת המצורפת צולמה בכ"ו חשון התשנ"א. טסתי עם אבי לכבוד הבר המצווה שלי שהייתה בחודש תשרי. המעמד הזה, הרגע הזה שבו הרגשתי פיזית, איך הרבי נכנס אליי עמוק עמוק פנימה, לתוך נשמתו של אותו ילד קטן, המוכה והחבול, כפי שהייתי באותה תקופה (הסבר בהמשך).
ר' יוסף-חיים בולטון אצל הרבי
"קצת רקע לדברים: כשנתיים קודם, לאחר פטירת הרבנית בתשמ"ח (לא זוכר התאריך המדוייק), הרבי אמר (תוכן): "כעת זהו יום מסוגל, ושיסעו או לכותל המערבי, או לרבי שמעון".
הייתי בטוח שהכל ישתנה ואני אדע לקרא ולכתוב, ופתאום יהיו לי חברים. אני זוכר את הדרך למערת המכפלה.
את הדף ממחברת החשבון שעליה כתבתי את הבקשה, שיהיו לי חברים, ושאדע לקרוא ולכתוב, זה מה שביקשתי. אני זוכר את התרגשות של אותו הלילה לפני תחילת הלימודים, שזה יתגשם.
"והנה, אני מגיע ראשון לבית הספר, מחכה ל'חברים החדשים', להראות להם שאני כמוהם קורא וכותב. אבל עוד לפני שהשערים נפתחו, אני מצאתי עצמי חבול על הרצפה וכמה מהילדים מכים בי בחוזקה. הייתי צריך להגיע לבית הכנסת רק כדי להבין שגם לקרוא אני עדיין לא יודע, כי אפילו את המילים מהתהילים לא הצלחתי לקרוא.
"אבל העיניים של הרבי נכנסו בי כל כך עמוק וכל כך חזק... אני מספר ובוכה"...
שמים וארץ נפגשים
הרב אריק מלכיאלי: "הפעם הראשונה בה זכיתי לראות את הרבי הייתה בליל כ"ז אלול תשמ"ח. זה היה מחשמל כפשוטו. בתחילה ראיתי את הרבי רק מאחוריו, כשהוא הולך במהירות לכיוון הבימה.
"רעד אחז בכל גופי. זה רגע שכל חוויותי ומחשבותיי על דמותו ומציאותו של הרבי הופכים ממשהו רוחני שמיימי וווירטואלי, למציאות חיה ומוחשית. מומנטום מכונן שנצרב בתודעתי ומלווה אותי עד היום. בהמשך, מיד לאחר מכן, הרבי עמד כחזן לפני התיבה.
"שמיעת קולו הקדוש של הרבי הייתה חוויה רוחנית מענגת ומרגשת, שקשה להעבירה למי שלא חווה זאת בצורה ישירה, ללא עזרת מכשור וטכנולוגיה.
"היום אני מסכם זאת שזה היה אירוע בהם השמיים והארץ נפגשים. העיניים המגושמות שלי פוגשות בצורה ישירה את הקדושה העילאית של פניו המאירות וקולו הקדוש של הרבי. זה משדרג אוטומטית את המערכת שלך והופך אותך להיות יותר כלי לחיבור ותובנות רוחניות כמשהו ממשי וריאלי לגמרי - בתודעתך ומציאותך".
לרגל היום הבהיר י"א ניסן, אנו מגישים פרוייקט מיוחד: י"א חסידים משתפים ברגע הכי אישי שלהם, מהפעם הראשונה בא ראו את הרבי, מי שגדלו וחונכו עליו כל חייהם. מתי זה היה, מה הוא חש באותו רגע, וכיצד זה מלווה אותם עד היום?
תמונה אחת ישנה, ו"שהחיינו" בלתי נשכח
ר' מאיר רוחמקין: "הגעתי לרבי ביום חמישי כ"ג אלול תשד"מ. היתה לי תמונה ישנה של הרבי שחיבבתי מאוד, שבה נראה הרבי מעודד אורחים בפתח 770. לא ידעתי מי אלו בתמונה לצד הרבי, חוץ מהרב משה פלר שגם נראה שם, וכלל לא היכרתיו אישית.
"באותו יום, לקראת השעה 10:00 בבוקר, עמדתי ליד הפתח של 770, בדיוק כמו בתמונה שהיתה לי, ליד החלון עם הסורגים הקטנים, והמתנתי עם עוד תמימים ואנ"ש שהרבי יגיע מביתו ל-770.
"אני מסתכל הצידה ורואה מישהו. הוא היה נראה לי מוכר, מהתמונה ההיא, הישנה. שאלתי אותו: קוראים לך משה פלר? והוא ענה בחיוב. התרגשתי ואמרתי יש לי תמונה שלך, בדיוק באותו מקום בו אנו עומדים כעת, רק שהיא מלפני כשני עשורים... הוא קצת תמה על ההתרגשות שלי, אך חייך בהבנה..
התמונה הישנה: הרב משה פלר (רביעי מימין). בתמונה למטה: הרב מאיר רוחמקין עובר אצל הרבי בחלוקת הדולרים לצדקה
"בשעה 10 הגיעה המכונית של הרבי. לראשונה בחיי, ראיתי את הרבי מסתכל מהחלון האחורי לקהל שהמתין במקום.
"המכונית נעצרה, ובזריזות הרב קרינסקי עובר לצד ימין כדי לפתוח את הדלת לרבי הרבי, שכבר החל לפתוח את הדלת בעצמו, נענע בראשו לאות תודה, ולאחר מכן החל הרבי בצעדים זריזים בשביל לכיווני, לפתח 770.
"הרבי עולה במדרגות, ואז כשעבר לידי ממש, קלטתי שכאן אני רואה את הרבי לראשונה, ואמרתי כנהוג אצל חסידים, את ברכת 'שהחיינו'.
"לאחר מכן ניגש אלי חבר ושאל: 'אבל למה בקולי קולות...?'...
לא הבנתי למה הוא מתכוון. והוא הסביר: 'אמרת ברכת שהחיינו ממש בקול רם'... מסתבר שכלל לא שמתי לב מרוב התרגשות".
באותו יום הייתה קריאת התורה בזאל הגדול, מפאת ריבוי האורחים כ"י. כמדומני שבאותו יום, או בשני שאחריו, הרבי עלה לתורה בס"ת שהכניס אחר-כך ר' ישראל דערן לסטמפורד. מה שזכור לי, שכשהחזירו הס"ת, הוא החל לשיר בקול: 'שישו ושמחו בשמחת תורה...' בשעת מעשה לא הבנתי מאיפה ה'ברייטיקייט' (רחבות הדעת) ככה לשיר ליד הרבי?
"בהמשך נודע לי שהרבי אמר לו: 'כשיחזירו הס"ת לארון הקודש תתחילו לנגן שישו ושמחו בשמחת תורה'. והוא פשוט עשה מה שהרבי ביקש.
"זה היה יום מיוחד בחיי".
חוויה מדהימה
ר' זלמן (זמי) ליפסקר: "זה היה כשהייתי בגיל 16. את החוויה המדהימה אני זוכר היטב, זה חרות בזיכרוני. זה התחיל מהימים לפני הנסיעה, הטיסה הייתה אמורה להיות בשש בבוקר, ולילה קודם לא הצלחתי להרדם. כשהעיר אותי אבי לפנות בוקר, לא ידעתי מה קורה איתי.
"כשנחתנו בניו יורק, הגיע הדוד שלי לקחת אותנו משדה התעופה. התאריך היה ח"י אלול, ומיד מתארגנים להתוועדות אצל הרבי. היתה תכונה ברחובות, כולם רצים לתפוס מקומות ב-770 לפני ההתוועדות. הדוד אומר: 'בוא מהר...', אני ניגש להוציא את החליפה מהמזוודה, והנה הפתעה: היא מרוחה כולה בדבש שנשפך... מהמשפחה שלחו מתנה לדודים: צנצנת דבש, ובמהלך הטלטולים הדבש התפזר במזוודה...
"מהר מאוד ארגנו לי חליפה של מישהו אחר, גדולה עלי במספר או שניים וכובע 'מה שיש'. כך הגעתי ל-770 לראשונה בחיי, ושם התמקמתי על ה'פרמידה' הקבועה משם יכולתי להשקיף על הבמה של הרבי. הרבי הגיע כמו מלך, השביל נפתח והרבי הולך לבימת ההתוועדות.
"היה ניגון, שיחה של הרבי באידיש שלא כל כך הבנתי, ושוב ניגון. לילה ללא שינה והטיסה הארוכה החלו לתת את אותותיהם, אני כנראה דחוס בעמידה, פשוט נרדמתי... זה בעצם הזיכרון הראשון שלי אצל הרבי. כל החוויה הזאת הייתה פשוט מדהימה".
מטבע לצדקה
הרב יעקב כהנא: "בפעם הראשונה שהייתי אצל הרבי זה היה בשנת ה'תשד"מ. נסעתי עם אבי שיחי' לחג הסוכות, לפני הבר-מצווה שלי. בפעם הראשונה חיכינו ב-770 ליד המזכירות, מה שמכונה 'גן-עדן התחתון'. הרבי יצא מחדרו, כמדומני לרדת למטה או לתפילה ב'זאל הקטן'.
"הרבי חילק לכל ילד מטבע, בן 10 סנט. הרבי נתן גם לי, והתקרבתי מיד ליד הקופה לראות איך שהרבי כמנהגו, משלשל לתוכה מטבע לצדקה. ואז הרבי פנה אלי ושאל: 'האם כבר קיבלת?', אמרתי כן.
"כילד בשנים ההם בפרט, והזכות לקבל מטבע מידו של הרבי וברוב התרגשותי שמתי אותה בקופה. אח"כ, פגשתי בחורים, והם ביקשו שאספר מה היה. כשסיפרתי ששלשלתי את המטבע שקיבלתי מהרבי לקופה, הסבירו לי ששמים מטבע אחרת לצדקה במקומה ואותה שומרים.
"זה היה רגע מרגש במיוחד".
ישר לנשמה
ר' יוסף חיים בולטון: "הזיכרון שלי הוא דווקא לא מהתמונה הזאת, אלא שנים קודם. בשנת ה'תשמ"ח הרבי היה מתפלל בביתו בשנת האבילות אחרי פטירת הרבנית. אבי ואני זכינו להיכנס למניין לתפילת מנחה ומעריב אצל הרבי בבית, וזה היה בי"א ניסן באותה שנה. מיד אחרי ערבית, הרבי נעמד לומר שיחה קצרה.
"הייתי ילד ולא הבנתי מילה באידיש, אבל הבנתי דבר אחד, ואת זה אני לא מפספס: נעמדתי הכי קרוב שאני יכול לרבי ורק הסתכלתי עליו. מהנעליים השחורות והקרועות, ועד לכובע. לשפתיים המדברות מילים שאני לא מבין אבל מרגיש אותם מילה במילה, ישר לנשמה.
"התמונה הזאת המצורפת צולמה בכ"ו חשון התשנ"א. טסתי עם אבי לכבוד הבר המצווה שלי שהייתה בחודש תשרי. המעמד הזה, הרגע הזה שבו הרגשתי פיזית, איך הרבי נכנס אליי עמוק עמוק פנימה, לתוך נשמתו של אותו ילד קטן, המוכה והחבול, כפי שהייתי באותה תקופה (הסבר בהמשך).
ר' יוסף-חיים בולטון אצל הרבי
"קצת רקע לדברים: כשנתיים קודם, לאחר פטירת הרבנית בתשמ"ח (לא זוכר התאריך המדוייק), הרבי אמר (תוכן): "כעת זהו יום מסוגל, ושיסעו או לכותל המערבי, או לרבי שמעון".
הייתי בטוח שהכל ישתנה ואני אדע לקרא ולכתוב, ופתאום יהיו לי חברים. אני זוכר את הדרך למערת המכפלה.
את הדף ממחברת החשבון שעליה כתבתי את הבקשה, שיהיו לי חברים, ושאדע לקרוא ולכתוב, זה מה שביקשתי. אני זוכר את התרגשות של אותו הלילה לפני תחילת הלימודים, שזה יתגשם.
"והנה, אני מגיע ראשון לבית הספר, מחכה ל'חברים החדשים', להראות להם שאני כמוהם קורא וכותב. אבל עוד לפני שהשערים נפתחו, אני מצאתי עצמי חבול על הרצפה וכמה מהילדים מכים בי בחוזקה. הייתי צריך להגיע לבית הכנסת רק כדי להבין שגם לקרוא אני עדיין לא יודע, כי אפילו את המילים מהתהילים לא הצלחתי לקרוא.
"אבל העיניים של הרבי נכנסו בי כל כך עמוק וכל כך חזק... אני מספר ובוכה"...
שמים וארץ נפגשים
הרב אריק מלכיאלי: "הפעם הראשונה בה זכיתי לראות את הרבי הייתה בליל כ"ז אלול תשמ"ח. זה היה מחשמל כפשוטו. בתחילה ראיתי את הרבי רק מאחוריו, כשהוא הולך במהירות לכיוון הבימה.
"רעד אחז בכל גופי. זה רגע שכל חוויותי ומחשבותיי על דמותו ומציאותו של הרבי הופכים ממשהו רוחני שמיימי וווירטואלי, למציאות חיה ומוחשית. מומנטום מכונן שנצרב בתודעתי ומלווה אותי עד היום. בהמשך, מיד לאחר מכן, הרבי עמד כחזן לפני התיבה.
"שמיעת קולו הקדוש של הרבי הייתה חוויה רוחנית מענגת ומרגשת, שקשה להעבירה למי שלא חווה זאת בצורה ישירה, ללא עזרת מכשור וטכנולוגיה.
"היום אני מסכם זאת שזה היה אירוע בהם השמיים והארץ נפגשים. העיניים המגושמות שלי פוגשות בצורה ישירה את הקדושה העילאית של פניו המאירות וקולו הקדוש של הרבי. זה משדרג אוטומטית את המערכת שלך והופך אותך להיות יותר כלי לחיבור ותובנות רוחניות כמשהו ממשי וריאלי לגמרי - בתודעתך ומציאותך".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
