מנחם זיגלבוים

מתי עשית בפעם האחרונה פאשלה? פאדיחה? ששש... אל תדבר על זה. לא נעים. האמת, לא רק שאיננו מדברים על טעויות שעשינו, אנחנו מסמיקים כשאנחנו נזכרים בהן ומשתדלים להדחיק אותן עמוק יותר ב'בוידעם' האישי שלנו.

למה באמת? למה שלא נאוורר אותן ונפיק לקחים מטעויות שעשינו? הרי אין שיעור התייעלות טוב מזה לחיים של הצלחה ומצוינות.

מסתבר שאדם לא אוהב לראות את נגעי עצמו. נחמד יותר לראות את הפאשלות שעושה הזולת. זה פחות מחייב אותנו. אצל אנשים מסוימים יש לנו אפילו קצת שמחה לאיד (ואל תדברו על זה בקול).

מסתבר שאדם לא נתקל 'סתם' 'במקרה' בסיטואציות של חיי הזולת. הבעל-שם-טוב אומר, שהרבה פעמים אדם מדחיק את הכשלונות שלו, אבל משמים רוצים שהוא ישתפר בכל זאת, ולכן מראים לו אותן אצל אחרים, כדי שידע להשיק למקום האישי שלו ומשם ללמוד ולהתקדם.

ככה זה, אדם שרוצה להתקדם בחיים, חייב להפיק לקחים מכל סיטואציה שהוא נפגש איתה, להפנים, להסיק מסקנות ולשפר עמדות.

הזולת הוא סוג של 'מראה'. אם זיהית את הנגעים שלו, סימן שהם קיימים גם בך. אם אין בך אומץ ללמוד מאירועי חייך, אז למד מאחרים. העיקר שתשתפר כדי להתקדם.

בהצלחות לנו!