מערכת COL
|
יום כ"ב אדר ב ה׳תשע״ו
01.04.2016
"רציתי לדבר ע"כ בפורים, אבל התאפקתי" ● ניצוצות מבית-חיינו
מה התבטא הרבי על ממשלת ארה"ב ועל כוחות הצבא שלה, מה היו הדברים הנוקבים שהרבי תכנן להגיד בפורים ולבסוף דחה אותם ליום שלמחרת ומאיזה חסיד ביקש הרבי מתנה לי"א ניסן... ● המדור השבועי המרתק ניצוצות מבית-חיינו - השבוע לפני
צילום התמונה העליונה: מנדי הכטמן, COL
חג-הפורים ה'תשי"ג. למרות אווירת הפורים שהייתה בבית המדרש, הורגשה בחלל האוויר המועקה הקשה והכבדה על מצב היהודים ברוסיה. גם ביום כזה שמח, היה קושי גדול לשכוח את היהודים שנתונים במאסר על לא עוול בכפם, ועל המשפט, שגזר דינו כמעט ידוע מראש, הצפויים ליהודים האסורים.
במהלך התוועדות פורים, אמר הרבי, מאמר חסידות ושיחות הקשורות ליום הפורים. לפתע, הרצינו פניו של הרבי, ודביקות מיוחדת נראתה על פניו, והוא פתח וסיפר:
בתקופת המהפכה ברוסיה, לאחר מפלתו של הקיסר, הורה כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע לחסידים להשתתף בבחירות שנערכו במדינה. בהתאם לכך, הגיע למקום שבו התקיימו הבחירות גם אחד החסידים שהיה מופשט לגמרי מהוויות העולם, ולא ידע כלל מה מתרחש במדינה – שהרי צריך הוא לקיים את ההוראה של הרבי, וכמובן, לאחרי הקדמת טבילה במקווה וחגירת אבנט, כראוי לקיום הוראה של הרבי. לאחר שעשה מה שצריך לעשות בשביל הבחירות, כפי שהורו לו חבריו –ראה אנשים עומדים ומכריזים "הוּ-רַה", ועמד גם הוא והכריז: "הוּ-רַע, הוּ-רַע, הוּ-רַע"...
עד כאן דברי הרבי.
החסידים, בבית מדרשו של הרבי, שהבינו את גודל השעה המיוחדת עמדו והכריזו בהתרגשות: "הוּ-רַע, הוּ-רַע, הוּ-רַע".
מיד לאחר הכרזת החסידים, פתח הרבי ואמר מאמר שני באותה התוועדות, דבר שאינו מקובל בדרך כלל.
שלושה ימים לאחר חג הפורים, ביום י"ז באדר תשי"ג (4 במרס 1953), הודיע הרדיו הממלכתי בברית-המועצות הודעה דרמטית, שהדהימה את העולם, ובכללם את תושבי ברית-המועצות: יום קודם לכן, נאמר בהודעה, בשעת לילה מאוחרת, חלה סטאלין באורח חמור והכרתו אבדה. רק למחרת בבוקר נמסרה ההודעה האמיתית. סטאלין ימ"ש מת...
גם לנקודה הזו נכנסו חדי העין ב-770: בבדיקה שנעשתה התברר, שבשעת אמירת המאמר על-ידי הרבי ביום הפורים, מת סטאלין!
מותו הפתאומי של הרודן האיום, לא רק שהביא לשחרורם של כל הרופאים היהודיים בפרשת "משפט הרופאים", אלא אף פתח תקופה חדשה וקלה יותר בחייהם של יהודי ברית-המועצות. אסירים יהודיים רבים שוחררו ממעצרם וההתנכלויות ליהודים מצד השלטונות והאזרחים, פחתו בצורה ניכרת, אם לא הופסקו כלל.
אם המאמר של חג הפורים פגע ברודן סטאלין והרגו, הרי שמאמר נוסף שהוציא הרבי לחסידים ביום ח"י באדר של אותה שנה, הביא בכנפיו את הבשורה לעולם כולו: באותו היום, ח"י בו, שוב לא יכלו הרוסים להצניע את מותו של הרודן ופרסמו כי הוא מת.
יצויין כי "פתח דבר" למאמר הזה, שהוגה על-ידי הרבי, ושהודפס בקונטרס פורים תשנ"א, נכתבו השורות הבאות: "אמירתו הייתה קשורה, כנראה, עם המאורעות שאירעו בתקופה ההיא עד למפלתו של המושל דמדינה ההיא שהיה צורר ישראל כו'"...
הרבי מברך את ממשלת ארה"ב ואת כוחות הצבא שלה
יומיים מאוחר יותר, בשבת ט"ז אדר תנש"א בירך הרבי את ממשלת ארה"ב ואת כוחות הצבא שלה. הוא דיבר על ארה"ב כ"ממלכה של חסד", המאפשרת ומעודדת יהודים לחיות כיהודים בחופש מלא ובשגשוג. הרבי ביטא תפילה לבבית "שצבא ארה"ב ינחל הצלחה במלחמתם בבצרה".
"הקב"ה מבטל כל ענייני בבל, וכל העניינים המבלבלים ליהודי"
שנים עשר שנים לאחר שהרבי נשא את התפילה ההיא, בט"ז אדר תשס"ג, הכריזו ארה"ב ושותפותיה על מלחמה נגד עיראק של סדאם חוסיין. זמן קצר לאחר מכן הגיעו כוחות הקואליציה לפרברי בצרה.
חלפה עוד שנה והנה בעיצומו של יום בשורה, חג הגאולה י"ט כסלו תשס"ד, התגשם הפרט האחרון, כאשר כוחות הקואליציה הצליחו להניח את ידם על המבוקש מספר אחד בעירק, הצורר סדאם חוסיין ימ"ש. האיש שהשווה את עצמו לנבוכדנאצר ואיים - היל"ת - להחריב את ערי ציון וירושלים, נפל בשבי בצורה משפילה ביותר, והושת עליו גזר דין מוות.
להלן בדברי הרבי (בשיחה הנ"ל) "שהקב"ה מבטל כל ענייני בבל, כל העניינים המבלבלים ליהודי כדי שיוכל לעבוד ה' בשמחה ובטוב לבב, ועל כל אחד להרס ולהחריב כל עניני בבל שבו, כלומר, העניינים הבלתי רצויים שבחלקו בעולם.
רציתי לדבר על כך בפורים, אבל התאפקתי
ט"ז באדר ה'תשכ"ה. כאשר הנכם יוצאים מחדר לחדר, ומשאירים ספר לימוד פתוח, האם אתם צריכים לסוגרו, או שמישהו אחר יכול לסגור אותו? וכשלא סוגרים - מה יכול להשתלשל מזה כאשר מזלזלים בעניין? שיחה מהתוועדות המשך של חג הפורים, כש'הגיבורים' בכל אותה התרחשות הם, הרבי והרבי הריי"צ, ומדוע לא רצה הרבי הריי"צ להשתמש בשליח, ברבי...
בשנים עברו, פתח הרבי, היה הדבר פשוט אצל המלמדים הלומדים ב'חדר' שכאשר מפסיקים ללמוד ויוצאים מחדר לחדר צריכים לסגור את הספר שלמדו בו. ואילו עתה, יוצאים מחדר לחדר, ומשאירים את הספרים פתוחים, ואף אחד לא שם לב לכך, ואין פוצה פה ומצפצף!
ומזה נשתלשל גם אי-ההקפדה על בזיון כתבי הקודש, שכאשר מתגלגל על הרצפה דף מספר תהילים, או מחומש, יכולים לעבור כמה וכמה פעמים, תלמידים וגם מחנכים, תלמידי חכמים, וכל אחד פונה לדרכו, מבלי להגביה את דף הספר מהרצפה.
ומזה נשתלשל עניין חמור יותר: שכאשר שומעים ברכה בחזרת הש"ץ או קדיש, עומדים כמו "גולם"... ולא עונים "ברוך הוא וברוך שמו", ואמן. עניין זה, יש בו כמה וכמה דינים שנתפרשו בשו"ע אודות ההפסקים מתי עונים וכו'.
במאמר מוסגר אמר הרבי: באמת רציתי לדבר על כך בהתוועדות של פורים, אבל התאפקתי, כיוון שהעמידו מכונה שקולטת (מקליטה...) את כל מה שמדברים... והלוואי שהדיבור עתה לא יהיה קול קורא במדבר... –וחזרה לעניין:
פעם לא היו צריכים לעורר ולדבר בעניינים אלו, שכן ילדה קטנה, שהייתה גדולה מאחיה הקטן, בשנה אחת בלבד, הייתה אומרת לו שצריכים לסגור ספר כשמפסיקים ללמוד, וכשהגיעו לעניית 'אמן' - ענתה בהתלהבות.
ידוע ה"מעשה רב" שנדפס בהקדמת הלבוש, על גודל העניין של עניית 'אמן', שפעם אחת נכשל בזה; אבל ילדה קטנה לא שמעה על 'הלבוש', ולא על ההקדמה שלו, אבל גודל עניית אמן היה אצלה דבר פשוט ומובן.
ואילו בימינו אלה – הנה הוא בעצמו, יהודי בעל זקן שיבה, פונה לקיר ועונה ב"ה וב"ש ואמן בקול רם, וטופח לעצמו ואומר שישו בני מעיי, שישו; אבל יהודי זה, הוא מורם מעם, ולא מתאים לו לומר לילד קטן לענות גם 'אמן', גם לסגור את הספר, או להרים דף של סידור שנפל לרצפה.
וכשואלים אותו על כך, הוא אומר: נו, באמת. ישנם דברים חמורים יותר...
ראיתי את הרבי הריי"צ – סיפר הרבי - מעיר בדרכי נועם, למישהו על ספר פתוח, והורה לו לסגור אותו. הרבי, שהיה נוכח בשעת הדברים אמר לרבי הריי"צ - שנמנע מאוד מלהטריח אנשים - שהיה יכול לבקש ממנו – מהרבי... – שיסגור את הספר. הרבי הריי"צ השיב: יש עניין שהלומד עצמו בספר, יסגור את הספר. היות והרבי הריי"צ טיפל בעניין זה בעצמו, הסיק הרבי, זו הוראה למלמדים שילמדו את תלמידיהם, לדאוג ולסגור את הספר בעצמם - לכשיסיימו.
"היו אלה נסים גלויים לא רק לעם ישראל אלא גם לכל העמים, ועד ש'ראו כל אפסי ארץ' - הכל ראו את הנסים שהתרחשו בתקופה זו"
בימים הסמוכים לסיום המלחמה ב"מוצש"ק כ"ה אדר אור ליום ג' שהוכפל בו כי טוב פ' ויקרא אל משה ה'תנש"א", כותב הרבי מכתב מיוחד "אל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם ה' עליהם יחיו", ומתאר את הניסים הגדולים והגלויים שהיו בעת המלחמה שהפתיעו גם את אנשי הצבא הבכירים ביותר. להלן מכתבו של הרבי:
"בבואנו מימי הפורים - ימים של נסים שהראה הקב"ה "בימים ההם בזמן הזה", ובהתקרבנו אל חג הפסח - שבו אנו חוגגים את החג של "זמן חרותנו", ומודים לה' על הנסים והנפלאות שהראה בעת יציאת מצרים - הרי זהו הזמן המתאים להפנות את מלוא תשומת הלב אל הנסים והנפלאות שאירעו בימינו אלה, בימים הסמוכים לפורים שנה זו.
היו אלה נסים גלויים לא רק לעם ישראל אלא גם לכל העמים, ועד ש"ראו כל אפסי ארץ" - הכל ראו את הנסים שהתרחשו בתקופה זו.
הנסים בימי מרדכי ואסתר, "בימים ההם", הוסתרו, כידוע, בתוך דרכי הטבע. רק לאחר שמקשרים את ראשית מלכותו של אחשוורוש עם "בשנת שלש למלכותו", ועם "בשנת שבע למלכותו", ועם "הסעודות שעשתה אסתר לאחשוורוש ולהמן - כשמחברים את כל האירועים הללו לרצף אחד ולאחר שמגלים בהתבוננות מעמיקה שכל זה היה המשך של עניין אחד - אזי מכירים בזה את יד ה'.
וזו אחת הסיבות שבכל המגילה (שהיא מכ"ד ספרי הקודש) לא מוזכר (בפירוש) שמו של הקב"ה - משום שגם הנס של פורים התרחש באופן של הסתר פנים כאחד הפירושים בפסוק "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" - שהדברים מכוונים לנס של פורים: נס שמלובש ומוסתר בתוך הטבע.
לעומת זאת, באירועים שקרו בחודשים האחרונים עד (אמצע) חודש אדר, התרחש נס גדול לטובת בני ישראל ולטובת העולם כולו, נס גלוי לעיני כל העמים.
על פי התנאים הטבעיים של העולם היה צפוי, שתהיה זו לא רק הכרזת מלחמה וכיוצא בזה, אלא שהמלחמה תגרור לתוכה עמים רבים ותתלהט עד כדי מלחמת עולם ר"ל; אך בפועל, למעלה מדרך הטבע, לא זו בלבד שנמנעה מלחמת עולם, אלא שגם המלחמה שפרצה – שככה.
בשעה שכל הסימנים הצביעו, שיש לצפות למלחמה קשה ולהכין צבא גדול ואדיר, מצויד בכלי נשק רבים ודווקא מהמתקדמים ביותר - הרי לאחר כל ההכנות, כפי שנהוג להיערך למלחמה ארוכה שאמורה להתמשך שבועות וחודשים - בא הניצחון בפועל בתוך זמן קצר ביותר.
הניצחון היה כל כך מופלא, שהוא מנע לא רק שפיכות דמים רבה בין אומות העולם (כפי שחששו תחילה), אלא הוא אף הביא לידי כך, שהאויב ישחרר, ובצורה טובה, חלק משבויי המלחמה ואפילו חלק מאלה שנשבו בעבר.
- יש לנו ציווי והוראה בתורתנו: "אל תפתח פה" - להישמר מדיבורים של "מרה שחורה" - ושמכאן ולהבא יהיו רק בשורות טובות, בטוב הנראה והנגלה.
יתירה מזו: אלה היודעים את המתרחש "מאחורי הקלעים" - המודעים לפרטים חסויים רבים שאינם מגיעים לידי פרסום - משיגים עוד יותר ויותר את פלאי הנסים והנפלאות בזמן הזה, בימים האלה.
במשך השנה הזאת - עליה נתנו יהודים את השם והסימן: "היה תהיה שנת נפלאות אראנו", ועוד קודם לכן, בסיומה של השנה שעברה, שצוינה על ידי יהודים בסימן: "היה תהיה שנת נסים" - הודגש פעמים רבות הקשר לדברים שחז"ל צפו מראש (בילקוט שמעוני ישעי' רמז תצט), על המלחמות שיתרחשו בחלק ההוא של העולם, שהן מהסימנים המעידים שמתקרבת הגאולה האמיתית על ידי משיח צדקנו.
ולאור ההתרחשויות והנסים שצוינו לעיל, צריכה להתחזק עוד יותר ההכרה, שזהו הזמן של ההכנה הקרובה למילוי ההבטחה "והיתה לה' המלוכה", כאשר כל העמים ישוכנעו ש"יש בעל הבית לבירה זו", והכרה זו תביא אותם "לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד".
ובפרט, כאמור, כאשר מתקרבים לחודש ניסן - מלשון נס - ויותר מכך, כפי שחז"ל מציינים, ש"ניסן" (בשני נוני"ם) מצביע על "ניסי נסים" (ו"נס בתוך נס") - הרי ודאי שהקב"ה יראה נסים גדולים עוד יותר.
ובמיוחד כאשר יהודים משתדלים, שגם התנהגותם היום יומית בענייני יהדות: תורה ומצוות - תהיה באופן של "נס" - מרוממת יותר ויותר; שכל אחד ואחת שיחיו מתעלים ומתרוממים למעלה מהרגליהם עד עתה בלימוד התורה ובהידור בקיום המצוות, ועד לאופן של "ניסי נסים" (לשון רבים) - התעלות למעלה ולמעלה ועוד יותר למעלה.
כפי שניתנה בזה ההוראה מיד בתחילת ה"סדרה" (מלשון סדר) של השבוע: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'", על פי ביאורו ותורתו של אדמו"ר הזקן: "מכם קרבן לה'" - הקרבן צריך לבוא "מכם", מעצמכם - כלומר, שיהודי נדרש לצאת מהרגליו וממגבלותיו ולהתמסר לגמרי לקב"ה.
וההתנהגות ה"ניסית" של כל יהודי, התנהגות באופן של "נפלאות אראנו" - שהדבר נראה ונגלה לעיני כל -תזרז ותחיש עוד יותר את מילוי הייעוד: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", הקב"ה יקיים את הבטחתו: "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו", ותיכף ומיד ממש, בגאולה האמיתית והשלימה, על ידי משיח צדקנו. עד כאן מכתבו המיוחד של הרבי.
"אני רוצה שלי"א ניסן תביא לי ספר חדש – בתור מתנה"
ב' באדר ה'תש"מ. בסיום תפלת מנחה, כשחזר הרבי לחדרו, עמד ר' זלמן פויזנר ע"י דלת ג"ע התחתון ומסר לרבי ספר שהוציא (באנגלית) מתנה, ושאלו הרבי אם זה ספר חדש, וענה שזו מהדורא בתרא של ספרו, והרבי אמר: מדוע לא הוצאת ספר חדש? אני רוצה שלי"א ניסן תביא לי ספר חדש – בתור מתנה.
במהלך התוועדות פורים, אמר הרבי, מאמר חסידות ושיחות הקשורות ליום הפורים. לפתע, הרצינו פניו של הרבי, ודביקות מיוחדת נראתה על פניו, והוא פתח וסיפר:
בתקופת המהפכה ברוסיה, לאחר מפלתו של הקיסר, הורה כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע לחסידים להשתתף בבחירות שנערכו במדינה. בהתאם לכך, הגיע למקום שבו התקיימו הבחירות גם אחד החסידים שהיה מופשט לגמרי מהוויות העולם, ולא ידע כלל מה מתרחש במדינה – שהרי צריך הוא לקיים את ההוראה של הרבי, וכמובן, לאחרי הקדמת טבילה במקווה וחגירת אבנט, כראוי לקיום הוראה של הרבי. לאחר שעשה מה שצריך לעשות בשביל הבחירות, כפי שהורו לו חבריו –ראה אנשים עומדים ומכריזים "הוּ-רַה", ועמד גם הוא והכריז: "הוּ-רַע, הוּ-רַע, הוּ-רַע"...
עד כאן דברי הרבי.
החסידים, בבית מדרשו של הרבי, שהבינו את גודל השעה המיוחדת עמדו והכריזו בהתרגשות: "הוּ-רַע, הוּ-רַע, הוּ-רַע".
מיד לאחר הכרזת החסידים, פתח הרבי ואמר מאמר שני באותה התוועדות, דבר שאינו מקובל בדרך כלל.
שלושה ימים לאחר חג הפורים, ביום י"ז באדר תשי"ג (4 במרס 1953), הודיע הרדיו הממלכתי בברית-המועצות הודעה דרמטית, שהדהימה את העולם, ובכללם את תושבי ברית-המועצות: יום קודם לכן, נאמר בהודעה, בשעת לילה מאוחרת, חלה סטאלין באורח חמור והכרתו אבדה. רק למחרת בבוקר נמסרה ההודעה האמיתית. סטאלין ימ"ש מת...
גם לנקודה הזו נכנסו חדי העין ב-770: בבדיקה שנעשתה התברר, שבשעת אמירת המאמר על-ידי הרבי ביום הפורים, מת סטאלין!
מותו הפתאומי של הרודן האיום, לא רק שהביא לשחרורם של כל הרופאים היהודיים בפרשת "משפט הרופאים", אלא אף פתח תקופה חדשה וקלה יותר בחייהם של יהודי ברית-המועצות. אסירים יהודיים רבים שוחררו ממעצרם וההתנכלויות ליהודים מצד השלטונות והאזרחים, פחתו בצורה ניכרת, אם לא הופסקו כלל.
אם המאמר של חג הפורים פגע ברודן סטאלין והרגו, הרי שמאמר נוסף שהוציא הרבי לחסידים ביום ח"י באדר של אותה שנה, הביא בכנפיו את הבשורה לעולם כולו: באותו היום, ח"י בו, שוב לא יכלו הרוסים להצניע את מותו של הרודן ופרסמו כי הוא מת.
יצויין כי "פתח דבר" למאמר הזה, שהוגה על-ידי הרבי, ושהודפס בקונטרס פורים תשנ"א, נכתבו השורות הבאות: "אמירתו הייתה קשורה, כנראה, עם המאורעות שאירעו בתקופה ההיא עד למפלתו של המושל דמדינה ההיא שהיה צורר ישראל כו'"...
הרבי מברך את ממשלת ארה"ב ואת כוחות הצבא שלה
יומיים מאוחר יותר, בשבת ט"ז אדר תנש"א בירך הרבי את ממשלת ארה"ב ואת כוחות הצבא שלה. הוא דיבר על ארה"ב כ"ממלכה של חסד", המאפשרת ומעודדת יהודים לחיות כיהודים בחופש מלא ובשגשוג. הרבי ביטא תפילה לבבית "שצבא ארה"ב ינחל הצלחה במלחמתם בבצרה".
"הקב"ה מבטל כל ענייני בבל, וכל העניינים המבלבלים ליהודי"
שנים עשר שנים לאחר שהרבי נשא את התפילה ההיא, בט"ז אדר תשס"ג, הכריזו ארה"ב ושותפותיה על מלחמה נגד עיראק של סדאם חוסיין. זמן קצר לאחר מכן הגיעו כוחות הקואליציה לפרברי בצרה.
חלפה עוד שנה והנה בעיצומו של יום בשורה, חג הגאולה י"ט כסלו תשס"ד, התגשם הפרט האחרון, כאשר כוחות הקואליציה הצליחו להניח את ידם על המבוקש מספר אחד בעירק, הצורר סדאם חוסיין ימ"ש. האיש שהשווה את עצמו לנבוכדנאצר ואיים - היל"ת - להחריב את ערי ציון וירושלים, נפל בשבי בצורה משפילה ביותר, והושת עליו גזר דין מוות.
להלן בדברי הרבי (בשיחה הנ"ל) "שהקב"ה מבטל כל ענייני בבל, כל העניינים המבלבלים ליהודי כדי שיוכל לעבוד ה' בשמחה ובטוב לבב, ועל כל אחד להרס ולהחריב כל עניני בבל שבו, כלומר, העניינים הבלתי רצויים שבחלקו בעולם.
רציתי לדבר על כך בפורים, אבל התאפקתי
ט"ז באדר ה'תשכ"ה. כאשר הנכם יוצאים מחדר לחדר, ומשאירים ספר לימוד פתוח, האם אתם צריכים לסוגרו, או שמישהו אחר יכול לסגור אותו? וכשלא סוגרים - מה יכול להשתלשל מזה כאשר מזלזלים בעניין? שיחה מהתוועדות המשך של חג הפורים, כש'הגיבורים' בכל אותה התרחשות הם, הרבי והרבי הריי"צ, ומדוע לא רצה הרבי הריי"צ להשתמש בשליח, ברבי...
בשנים עברו, פתח הרבי, היה הדבר פשוט אצל המלמדים הלומדים ב'חדר' שכאשר מפסיקים ללמוד ויוצאים מחדר לחדר צריכים לסגור את הספר שלמדו בו. ואילו עתה, יוצאים מחדר לחדר, ומשאירים את הספרים פתוחים, ואף אחד לא שם לב לכך, ואין פוצה פה ומצפצף!
ומזה נשתלשל גם אי-ההקפדה על בזיון כתבי הקודש, שכאשר מתגלגל על הרצפה דף מספר תהילים, או מחומש, יכולים לעבור כמה וכמה פעמים, תלמידים וגם מחנכים, תלמידי חכמים, וכל אחד פונה לדרכו, מבלי להגביה את דף הספר מהרצפה.
ומזה נשתלשל עניין חמור יותר: שכאשר שומעים ברכה בחזרת הש"ץ או קדיש, עומדים כמו "גולם"... ולא עונים "ברוך הוא וברוך שמו", ואמן. עניין זה, יש בו כמה וכמה דינים שנתפרשו בשו"ע אודות ההפסקים מתי עונים וכו'.
במאמר מוסגר אמר הרבי: באמת רציתי לדבר על כך בהתוועדות של פורים, אבל התאפקתי, כיוון שהעמידו מכונה שקולטת (מקליטה...) את כל מה שמדברים... והלוואי שהדיבור עתה לא יהיה קול קורא במדבר... –וחזרה לעניין:
פעם לא היו צריכים לעורר ולדבר בעניינים אלו, שכן ילדה קטנה, שהייתה גדולה מאחיה הקטן, בשנה אחת בלבד, הייתה אומרת לו שצריכים לסגור ספר כשמפסיקים ללמוד, וכשהגיעו לעניית 'אמן' - ענתה בהתלהבות.
ידוע ה"מעשה רב" שנדפס בהקדמת הלבוש, על גודל העניין של עניית 'אמן', שפעם אחת נכשל בזה; אבל ילדה קטנה לא שמעה על 'הלבוש', ולא על ההקדמה שלו, אבל גודל עניית אמן היה אצלה דבר פשוט ומובן.
ואילו בימינו אלה – הנה הוא בעצמו, יהודי בעל זקן שיבה, פונה לקיר ועונה ב"ה וב"ש ואמן בקול רם, וטופח לעצמו ואומר שישו בני מעיי, שישו; אבל יהודי זה, הוא מורם מעם, ולא מתאים לו לומר לילד קטן לענות גם 'אמן', גם לסגור את הספר, או להרים דף של סידור שנפל לרצפה.
וכשואלים אותו על כך, הוא אומר: נו, באמת. ישנם דברים חמורים יותר...
ראיתי את הרבי הריי"צ – סיפר הרבי - מעיר בדרכי נועם, למישהו על ספר פתוח, והורה לו לסגור אותו. הרבי, שהיה נוכח בשעת הדברים אמר לרבי הריי"צ - שנמנע מאוד מלהטריח אנשים - שהיה יכול לבקש ממנו – מהרבי... – שיסגור את הספר. הרבי הריי"צ השיב: יש עניין שהלומד עצמו בספר, יסגור את הספר. היות והרבי הריי"צ טיפל בעניין זה בעצמו, הסיק הרבי, זו הוראה למלמדים שילמדו את תלמידיהם, לדאוג ולסגור את הספר בעצמם - לכשיסיימו.
"היו אלה נסים גלויים לא רק לעם ישראל אלא גם לכל העמים, ועד ש'ראו כל אפסי ארץ' - הכל ראו את הנסים שהתרחשו בתקופה זו"
בימים הסמוכים לסיום המלחמה ב"מוצש"ק כ"ה אדר אור ליום ג' שהוכפל בו כי טוב פ' ויקרא אל משה ה'תנש"א", כותב הרבי מכתב מיוחד "אל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם ה' עליהם יחיו", ומתאר את הניסים הגדולים והגלויים שהיו בעת המלחמה שהפתיעו גם את אנשי הצבא הבכירים ביותר. להלן מכתבו של הרבי:
"בבואנו מימי הפורים - ימים של נסים שהראה הקב"ה "בימים ההם בזמן הזה", ובהתקרבנו אל חג הפסח - שבו אנו חוגגים את החג של "זמן חרותנו", ומודים לה' על הנסים והנפלאות שהראה בעת יציאת מצרים - הרי זהו הזמן המתאים להפנות את מלוא תשומת הלב אל הנסים והנפלאות שאירעו בימינו אלה, בימים הסמוכים לפורים שנה זו.
היו אלה נסים גלויים לא רק לעם ישראל אלא גם לכל העמים, ועד ש"ראו כל אפסי ארץ" - הכל ראו את הנסים שהתרחשו בתקופה זו.
הנסים בימי מרדכי ואסתר, "בימים ההם", הוסתרו, כידוע, בתוך דרכי הטבע. רק לאחר שמקשרים את ראשית מלכותו של אחשוורוש עם "בשנת שלש למלכותו", ועם "בשנת שבע למלכותו", ועם "הסעודות שעשתה אסתר לאחשוורוש ולהמן - כשמחברים את כל האירועים הללו לרצף אחד ולאחר שמגלים בהתבוננות מעמיקה שכל זה היה המשך של עניין אחד - אזי מכירים בזה את יד ה'.
וזו אחת הסיבות שבכל המגילה (שהיא מכ"ד ספרי הקודש) לא מוזכר (בפירוש) שמו של הקב"ה - משום שגם הנס של פורים התרחש באופן של הסתר פנים כאחד הפירושים בפסוק "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" - שהדברים מכוונים לנס של פורים: נס שמלובש ומוסתר בתוך הטבע.
לעומת זאת, באירועים שקרו בחודשים האחרונים עד (אמצע) חודש אדר, התרחש נס גדול לטובת בני ישראל ולטובת העולם כולו, נס גלוי לעיני כל העמים.
על פי התנאים הטבעיים של העולם היה צפוי, שתהיה זו לא רק הכרזת מלחמה וכיוצא בזה, אלא שהמלחמה תגרור לתוכה עמים רבים ותתלהט עד כדי מלחמת עולם ר"ל; אך בפועל, למעלה מדרך הטבע, לא זו בלבד שנמנעה מלחמת עולם, אלא שגם המלחמה שפרצה – שככה.
בשעה שכל הסימנים הצביעו, שיש לצפות למלחמה קשה ולהכין צבא גדול ואדיר, מצויד בכלי נשק רבים ודווקא מהמתקדמים ביותר - הרי לאחר כל ההכנות, כפי שנהוג להיערך למלחמה ארוכה שאמורה להתמשך שבועות וחודשים - בא הניצחון בפועל בתוך זמן קצר ביותר.
הניצחון היה כל כך מופלא, שהוא מנע לא רק שפיכות דמים רבה בין אומות העולם (כפי שחששו תחילה), אלא הוא אף הביא לידי כך, שהאויב ישחרר, ובצורה טובה, חלק משבויי המלחמה ואפילו חלק מאלה שנשבו בעבר.
- יש לנו ציווי והוראה בתורתנו: "אל תפתח פה" - להישמר מדיבורים של "מרה שחורה" - ושמכאן ולהבא יהיו רק בשורות טובות, בטוב הנראה והנגלה.
יתירה מזו: אלה היודעים את המתרחש "מאחורי הקלעים" - המודעים לפרטים חסויים רבים שאינם מגיעים לידי פרסום - משיגים עוד יותר ויותר את פלאי הנסים והנפלאות בזמן הזה, בימים האלה.
במשך השנה הזאת - עליה נתנו יהודים את השם והסימן: "היה תהיה שנת נפלאות אראנו", ועוד קודם לכן, בסיומה של השנה שעברה, שצוינה על ידי יהודים בסימן: "היה תהיה שנת נסים" - הודגש פעמים רבות הקשר לדברים שחז"ל צפו מראש (בילקוט שמעוני ישעי' רמז תצט), על המלחמות שיתרחשו בחלק ההוא של העולם, שהן מהסימנים המעידים שמתקרבת הגאולה האמיתית על ידי משיח צדקנו.
ולאור ההתרחשויות והנסים שצוינו לעיל, צריכה להתחזק עוד יותר ההכרה, שזהו הזמן של ההכנה הקרובה למילוי ההבטחה "והיתה לה' המלוכה", כאשר כל העמים ישוכנעו ש"יש בעל הבית לבירה זו", והכרה זו תביא אותם "לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד".
ובפרט, כאמור, כאשר מתקרבים לחודש ניסן - מלשון נס - ויותר מכך, כפי שחז"ל מציינים, ש"ניסן" (בשני נוני"ם) מצביע על "ניסי נסים" (ו"נס בתוך נס") - הרי ודאי שהקב"ה יראה נסים גדולים עוד יותר.
ובמיוחד כאשר יהודים משתדלים, שגם התנהגותם היום יומית בענייני יהדות: תורה ומצוות - תהיה באופן של "נס" - מרוממת יותר ויותר; שכל אחד ואחת שיחיו מתעלים ומתרוממים למעלה מהרגליהם עד עתה בלימוד התורה ובהידור בקיום המצוות, ועד לאופן של "ניסי נסים" (לשון רבים) - התעלות למעלה ולמעלה ועוד יותר למעלה.
כפי שניתנה בזה ההוראה מיד בתחילת ה"סדרה" (מלשון סדר) של השבוע: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'", על פי ביאורו ותורתו של אדמו"ר הזקן: "מכם קרבן לה'" - הקרבן צריך לבוא "מכם", מעצמכם - כלומר, שיהודי נדרש לצאת מהרגליו וממגבלותיו ולהתמסר לגמרי לקב"ה.
וההתנהגות ה"ניסית" של כל יהודי, התנהגות באופן של "נפלאות אראנו" - שהדבר נראה ונגלה לעיני כל -תזרז ותחיש עוד יותר את מילוי הייעוד: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", הקב"ה יקיים את הבטחתו: "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו", ותיכף ומיד ממש, בגאולה האמיתית והשלימה, על ידי משיח צדקנו. עד כאן מכתבו המיוחד של הרבי.
"אני רוצה שלי"א ניסן תביא לי ספר חדש – בתור מתנה"
ב' באדר ה'תש"מ. בסיום תפלת מנחה, כשחזר הרבי לחדרו, עמד ר' זלמן פויזנר ע"י דלת ג"ע התחתון ומסר לרבי ספר שהוציא (באנגלית) מתנה, ושאלו הרבי אם זה ספר חדש, וענה שזו מהדורא בתרא של ספרו, והרבי אמר: מדוע לא הוצאת ספר חדש? אני רוצה שלי"א ניסן תביא לי ספר חדש – בתור מתנה.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
