מערכת COL
|
יום כ"א אדר ב ה׳תשע״ו
31.03.2016
"הקהילה זו המשפחה שלנו": הכל על התופעה הפורחת ● מיוחד
שלוחים שחוגגים שמחות משפחתיות, הופכים זאת לאירוע של קירוב לבבות, בשלל אמצעים מגוונים שמגבשים את הקהילה ● איך זה עובד? פנינו לשלושה שלוחים שחגגו באחרונה שמחה משפחתית: הרב ראובן שניאורסון מרובע הבנים בקרית גת, הרב שמואל ביסטריצקי מסביון והרב שמוליק גליצנשטיין מצור יצחק ● הם חשפו בפנינו את מאחורי הקלעים של התכנון, הביצוע וההשלכות ● מגזין שישי הקהילה זו המשפחה
למעלה: הרב שניאורסון, הרב גליצנשטיין (צילומי ארכיון), הרב ביסטריצקי (צילום: מנדי הכטמן)
משה בן-חיים
כשהם עורכים אירוע, הם לא מזמינים רק את המשפחה. הקהילה והמקורבים – זו חלק מהמשפחה שלהם. בברית או 'חלאק'ה', בר-מצווה, או כל אירוע אחר, הקהילה והמקורבים מוזמנים אחר כבוד לאירוע, שהופך למשהו מלכד ומחבר את הקהילה כולה, לעיתים הופך לסוג של 'ערב הצדעה' לשליח ולמשפחתו, ולפעילות חב"ד.
איך הם עושים את זה? כינסנו תחת מסגרת אחת שלושה שלוחים צעירים ונמרצים, ש'עשו את זה' בהצלחה גדולה, כל אחד בצורה שונה, אך סביב אותו הרעיון: הקהילה שלנו = המשפחה שלנו. יצאנו לדרך.
המבצע שהותיר רושם
הרב ראובן שניאורסון, שליח צעיר ב"רובע הבנים" בקרית גת, ערך לאחרונה ברית לבנו שנולד לו במזל טוב. את האירוע בו השתתפו רבים מתושבי השכונה, הוא מינף למבצע רישום לאות בספר התורה, והותיר רושם גדול על המשתתפים. שמענו מהרב ראובן שניאורסון על הרעיון המקורי.
הרב שניאורסון: "נתחיל ברשותכם, מהקל אל הכבד: יומיים לפני הברית של בני שיחי', השתתפתי בשמחת בר מצווה של מישהו מאנ"ש. שם פגשתי את הרב פולע ברוד משלוחי הרבי לחברון והוא סיפר לי שלרגל הברית שערך לבנו לאחרונה, הוא חילק למשתתפים לוח-מגנט קטן ובו מסר של הרבי מ'היום-יום'.
"מאוד אהבתי את הרעיון, ועוד באותו ערב התקשרתי למעצבת שתעצב את האימרה של הרבי מ'היום-יום', וזאת היתה המזכרת בברית.
למעלה: הרב ראובן שניאורסון בברית המילה לבנו, בחברת אנשי הקהילה. למטה: תמונה שאומרת הכל (תמונות: מאיר אלפסי)
"אדם שמגיע עייף הביתה אחרי יום עבודה, ואולי הוא מרגיש שקשה לו עם כל המטלות בבית וכו', ואז הוא רואה את המגנט תלוי על המקרר, שמזכיר לו כי העושר האמיתי של יהודי אינו בתים וממון, אלא ילדים ונכדים השומרים תומ"צ. יש כאן מסר חשוב.
"בעניין הזה יש גם מסר נוסף", מציין הרב שניאורסון. "והוא עניין 'דיבוק חברים', ושכל שליח לומד מחבירו איך לקדם עניינים בקהילה הקשורים בעבודת השליחות".
ומדוע דווקא עלה ההרעיון של רישום לספר תורה ולא משהו אחר?
"זה היה רעיון שעלה לי ולאשתי יומיים-שלוש לפני הברית. רצינו לרשום את הילד לאות בספר התורה, וחשבנו לעצמינו: 'אם ממתינים לברית לצורך הרישום, כדאי לנצל את המעמד, ולרשום את ילדי הקהילה.
"וכך היה. הדפסנו את הטבלאות שהרב שמואל גרייזמן פרסם ובברית דיברתי על נושא והחשיבות של הרישום לאות בספר תורה לכל ילד, ואת דברי הרבי על הסגולה בשמירה על הילד. הזמנתי את כולם לרשום ועשרות הורים רשמו את ילדיהם".
איך אתה מנצל את השמחה המשפחתית לקירוב לבבות?
אוכל יש בכל אירוע, כמו כן דברי תורה, אנשים מחפשים 'משהו מעבר'. עד שיש הזדמנות שאנשי הקהילה יושבים יחד, אנו עושים השתדלות למנף יחד את הארוע לדברים הכי טובים. חתן הברית, הלא הוא הרך הנולד, לא תהיה לו 'קפידה' לכשיגדל על כך שניצלו את השמחה שלו לפעולה במבצעים של הרבי".
המסכים וההסברים
ברית המילה ללוי ביסטריצקי, בנו של שליח הרבי בסביון הרב שמואל ביסטריצקי, שנערכה לאחרונה, הפכה למפגן הוקרה והצדעה של תושבי סביון בשליח המסור ורעייתו. לצד הידידים הרבים, חסידי חב"ד, מכל רחבי הארץ, השתתפו תושבים רבים מסביון, ובהם רב העיר, אנשי ציבור וקהילה. הזוג ביסטריצקי פועל מזה כשנה בסביון, אבל כבר זוכה לאהדה עצומה בקרב התושבים.
מספר הרב שמואל ביסטריצקי, שליח חב"ד בסביון: "זכינו שב"ה נולד לנו בן, והברית הפכה ערב הצדעה לבית חב"ד. מעל 100 איש באמצע יום עבודה, עזבו את עסקיהם ובאו לקחת חלק בשמחה.
"המאפיין את הפעילות שלנו ביישוב, שהיא נעשית 'אחד על אחד'. תוך כדי האירוע התושבים זיהו אנשים שלא ידעו שגם הם קשורים לבית חב"ד, וזה הפך לסוג של 'ערב הצדעה' לפעילות. בברית נכחו גם אנשי ציבור, רב סביון, ראש המועצה המקומית, יו"ר הוועד של ביהכנ"ס. ואישים נוספים.
"כל צעד שעשינו בברית הוסבר גם על המסך, על מנת שיבינו את המצווה, עם תוכן והבנה של התהליך. הנגשנו את הפסוקים שהקהל צריך לומר במהלך הברית, באמצעות פתקים שחולקו במקום, וגם הקראנו על המסכים".
והתגובות?
"היו מדהימות. אנשים נהנו לראות אירוע דתי ברמה גבוהה שלא נופל מאירוע אחר והתגובות לא פוסקות. מחמם את הלב לראות שבני הקהילה מרגישים כחלק מהמשפחה.
למעלה: מר מוטי לנדא ראש המועצה המקומית סביון עם הרך הנולד, לצד הרב שמואל ביסטריצקי. ברקע נראה המסך ופסוקים שנאמרים ע"י הקהל במהלך הברית (תמונות: מנדי הכטמן)
"הרב המקומי דוד ברודמן סיפר על הסיעתא דשמיא, שמאז שחב"ד הגיעו, ורק שנה חלפה, וכולם מכירים אותם, פותחים בפניהם דלתות, וגם את הלבבות.
"כמו שהרבי אומר, שכל דבר צריך למנף קדימה, אנחנו לוקחים את ההצדעה שקיבלנו למנף הלאה לעריכת הסדר מרכזי בליל הסדר. בשנה שעברה היו 50, השנה 100אנו נערכים ל-100 בע"ה".
השקעה בכל פרט
הרב שמוליק גליצנשטיין, שליח חב"ד בצור יצחק, כבר מורגל ב"ה באירועים משפחתיים, אותם הוא עורך יחד עם הקהילה שלו. לדוגמא, את הברית של יוסי הוא ערך ביישוב יחד עם קהילתו, ולאחרונה גם ערך 'חלאק'ה' לבנו יוסי, באותו מקום, ומינף את האירוע 'המשפחתי' למשהו עוצמתי ומרגש יחד עם בני הקהילה.
את הרב שמוליק גליצנשטיין תפסנו בעת שהיה בדרכו לקביעת מזוזה אצל א' המקורבים. לאחר שסיים וחזר לביתו, התפנה לספר לנו:
"את ה'חלאקה' האחרון לבנינו יוסי, ערכנו לפני כמה חודשים. זה התחיל בכך שהצגנו הזמנה מאוד מושקעת. עצם זה שציבור לא דתי רואה משפחה לבושה טוב, וניראת טוב - זה כבר קידוש ה'. כמישהו כאן מקבל הזמנה מושקעת - זה כבר מביא הרגשה טובה.
הזמנה מושקעת: ההזמנה של יוסי גליצנשטיין לקראת ה'חלאק'ה'
"שכרנו את המרכז קהילתי לעריכת האירוע. בשונה מאירועים אחרים שבהם מובא ליצן או בדרן, עשינו את האירוע ביום שישי כשהילדים בגן (ישוב צעיר), וכך ההורים יכלו להתפנות לערב מיוחד ומקורי, מאחד לבבות.
"בטקס הסברתי את המשמעות של 'חלאקה'. אנשים מאוד מסתקרנים לדעת על משהו 'מעולם אחר' שהם לא מכירים, שכולו אידישקייט.
"הרי ברור שהם לא יחשפו לאירוע דומה, וזו הזדמנות עבורם. הכנו אוכל ברמה, ובר עשיר. בטקס הסברתי את המנהג היהודי שכשילד מגיע לגיל חינוך, נהוג לעטוף אותו בטלית ולהכניסו למלמד. את כל המנהג היהודי הזה המוכר, של ה"הכנסה לחיידר" ערכנו באירוע, כולל שהמלאך מיכאל זורק עליו סוכריות בכניסה. לראות את התושבים זורקים על הילד סוכריות כשהוא נכנס על זרועותי כשהוא עטוף בטלית, זה היה מחזה מרגש ומיוחד.
"אנשים מאוד נהנים לראות משהו שחדש להם. כשאני נכנס עם הילד כולם מוחאים כפיים. הוצאתי דף שער של ספר התניא קדישא וממנו אני מתחיל ללמד את הילד לקרוא את האותיות. אני מחנך אותו מתוך אותיות התורה א'מ'ת'. אני מורח על פוסטר של אלף בית דבש, ויוסי הקטן מלקק את הדבש מהאותיות.
"והטקס נמשך: לבישת הציצית מגיל שלוש, וכיפה. הוא מברך על ציצית חדשה ומנשקה. אחר כך מתנהלת ברכת כוהנים: פורסים טלית מעליו והכהן מברך אותו. טקס שלם לכל פרטיו ודקדוקיו.
טקס לכל פרטיו: ברכת כהנים עם טלית, ליוסי
"וכעת מגיע השיא מבחינת הרושם על הקהל: על המסך מוקרן סרטון על הילד. איך הוא נראה לפני ה'חלקה', תמונות סטודיו מתחלפות על הקיר. בכך אני מכניס את כולם למשפחה שלנו, הם חלק מזה. קטע מרגש מתוך הסרט: השיר שהילד גדל עליו מתורגם מאידיש לעברית: "באח בוערת אש, והמלמד לומד עם הילדים: קמץ א' אה, קמץ ב' בה, וכו'. ההתרגשות בקרב הקהל, גואה.
"בסוף האירוע נתתי לכל משתתף באירוע מספריים כדי לגזור ליוסי חלק מהשיער. הסברתי שיש עניין של 'סור מרע' ויש 'ועשה טוב'. אתם תורידו את השיער ברגע אחד, ותהפכו את יוסי להיות בוגר ולעבור לשלב הבא של החינוך, ואנחנו כהורים נפעל בבחינת "ועשה טוב" לחנך אותו הלאה. דיברתי על "הקהל".
"גם את הברית של יוסי ערכנו ביישוב. בברית הסברתי כל שלב, מה הרעיון וכו'. עשינו באותו מקום, במרכז הקהילתי של צור יצחק. כלומר, גם האירוע המשפחתי - ברית - הפך לאירוע של שליחות נטו".
לסיכום: המסר שלך.
"האוכלוסיה שבאה אליך לאירוע משפחתי, זו לא אותה אוכלוסיה שבאה להתפלל בבית הכנסת בחגים, במשפחה זה אחרת. אתה מגיע לקהל יעד שלא יגיע לאירועי אידישקייט, מסיבות שונות של 'סטיגמה', כזו או אחרת, או סיבות אחרות.
"הכלי הכי חזק להגיע לקהל יעד שלא תצליח להגיע אליו ביום-יום, הוא באמצעות האירועים המשפחתיים שלך".
כשהם עורכים אירוע, הם לא מזמינים רק את המשפחה. הקהילה והמקורבים – זו חלק מהמשפחה שלהם. בברית או 'חלאק'ה', בר-מצווה, או כל אירוע אחר, הקהילה והמקורבים מוזמנים אחר כבוד לאירוע, שהופך למשהו מלכד ומחבר את הקהילה כולה, לעיתים הופך לסוג של 'ערב הצדעה' לשליח ולמשפחתו, ולפעילות חב"ד.
איך הם עושים את זה? כינסנו תחת מסגרת אחת שלושה שלוחים צעירים ונמרצים, ש'עשו את זה' בהצלחה גדולה, כל אחד בצורה שונה, אך סביב אותו הרעיון: הקהילה שלנו = המשפחה שלנו. יצאנו לדרך.
המבצע שהותיר רושם
הרב ראובן שניאורסון, שליח צעיר ב"רובע הבנים" בקרית גת, ערך לאחרונה ברית לבנו שנולד לו במזל טוב. את האירוע בו השתתפו רבים מתושבי השכונה, הוא מינף למבצע רישום לאות בספר התורה, והותיר רושם גדול על המשתתפים. שמענו מהרב ראובן שניאורסון על הרעיון המקורי.
הרב שניאורסון: "נתחיל ברשותכם, מהקל אל הכבד: יומיים לפני הברית של בני שיחי', השתתפתי בשמחת בר מצווה של מישהו מאנ"ש. שם פגשתי את הרב פולע ברוד משלוחי הרבי לחברון והוא סיפר לי שלרגל הברית שערך לבנו לאחרונה, הוא חילק למשתתפים לוח-מגנט קטן ובו מסר של הרבי מ'היום-יום'.
"מאוד אהבתי את הרעיון, ועוד באותו ערב התקשרתי למעצבת שתעצב את האימרה של הרבי מ'היום-יום', וזאת היתה המזכרת בברית.
למעלה: הרב ראובן שניאורסון בברית המילה לבנו, בחברת אנשי הקהילה. למטה: תמונה שאומרת הכל (תמונות: מאיר אלפסי)
"אדם שמגיע עייף הביתה אחרי יום עבודה, ואולי הוא מרגיש שקשה לו עם כל המטלות בבית וכו', ואז הוא רואה את המגנט תלוי על המקרר, שמזכיר לו כי העושר האמיתי של יהודי אינו בתים וממון, אלא ילדים ונכדים השומרים תומ"צ. יש כאן מסר חשוב.
"בעניין הזה יש גם מסר נוסף", מציין הרב שניאורסון. "והוא עניין 'דיבוק חברים', ושכל שליח לומד מחבירו איך לקדם עניינים בקהילה הקשורים בעבודת השליחות".
ומדוע דווקא עלה ההרעיון של רישום לספר תורה ולא משהו אחר?
"זה היה רעיון שעלה לי ולאשתי יומיים-שלוש לפני הברית. רצינו לרשום את הילד לאות בספר התורה, וחשבנו לעצמינו: 'אם ממתינים לברית לצורך הרישום, כדאי לנצל את המעמד, ולרשום את ילדי הקהילה.
"וכך היה. הדפסנו את הטבלאות שהרב שמואל גרייזמן פרסם ובברית דיברתי על נושא והחשיבות של הרישום לאות בספר תורה לכל ילד, ואת דברי הרבי על הסגולה בשמירה על הילד. הזמנתי את כולם לרשום ועשרות הורים רשמו את ילדיהם".
איך אתה מנצל את השמחה המשפחתית לקירוב לבבות?
אוכל יש בכל אירוע, כמו כן דברי תורה, אנשים מחפשים 'משהו מעבר'. עד שיש הזדמנות שאנשי הקהילה יושבים יחד, אנו עושים השתדלות למנף יחד את הארוע לדברים הכי טובים. חתן הברית, הלא הוא הרך הנולד, לא תהיה לו 'קפידה' לכשיגדל על כך שניצלו את השמחה שלו לפעולה במבצעים של הרבי".
המסכים וההסברים
ברית המילה ללוי ביסטריצקי, בנו של שליח הרבי בסביון הרב שמואל ביסטריצקי, שנערכה לאחרונה, הפכה למפגן הוקרה והצדעה של תושבי סביון בשליח המסור ורעייתו. לצד הידידים הרבים, חסידי חב"ד, מכל רחבי הארץ, השתתפו תושבים רבים מסביון, ובהם רב העיר, אנשי ציבור וקהילה. הזוג ביסטריצקי פועל מזה כשנה בסביון, אבל כבר זוכה לאהדה עצומה בקרב התושבים.
מספר הרב שמואל ביסטריצקי, שליח חב"ד בסביון: "זכינו שב"ה נולד לנו בן, והברית הפכה ערב הצדעה לבית חב"ד. מעל 100 איש באמצע יום עבודה, עזבו את עסקיהם ובאו לקחת חלק בשמחה.
"המאפיין את הפעילות שלנו ביישוב, שהיא נעשית 'אחד על אחד'. תוך כדי האירוע התושבים זיהו אנשים שלא ידעו שגם הם קשורים לבית חב"ד, וזה הפך לסוג של 'ערב הצדעה' לפעילות. בברית נכחו גם אנשי ציבור, רב סביון, ראש המועצה המקומית, יו"ר הוועד של ביהכנ"ס. ואישים נוספים.
"כל צעד שעשינו בברית הוסבר גם על המסך, על מנת שיבינו את המצווה, עם תוכן והבנה של התהליך. הנגשנו את הפסוקים שהקהל צריך לומר במהלך הברית, באמצעות פתקים שחולקו במקום, וגם הקראנו על המסכים".
והתגובות?
"היו מדהימות. אנשים נהנו לראות אירוע דתי ברמה גבוהה שלא נופל מאירוע אחר והתגובות לא פוסקות. מחמם את הלב לראות שבני הקהילה מרגישים כחלק מהמשפחה.
למעלה: מר מוטי לנדא ראש המועצה המקומית סביון עם הרך הנולד, לצד הרב שמואל ביסטריצקי. ברקע נראה המסך ופסוקים שנאמרים ע"י הקהל במהלך הברית (תמונות: מנדי הכטמן)
"הרב המקומי דוד ברודמן סיפר על הסיעתא דשמיא, שמאז שחב"ד הגיעו, ורק שנה חלפה, וכולם מכירים אותם, פותחים בפניהם דלתות, וגם את הלבבות.
"כמו שהרבי אומר, שכל דבר צריך למנף קדימה, אנחנו לוקחים את ההצדעה שקיבלנו למנף הלאה לעריכת הסדר מרכזי בליל הסדר. בשנה שעברה היו 50, השנה 100אנו נערכים ל-100 בע"ה".
השקעה בכל פרט
הרב שמוליק גליצנשטיין, שליח חב"ד בצור יצחק, כבר מורגל ב"ה באירועים משפחתיים, אותם הוא עורך יחד עם הקהילה שלו. לדוגמא, את הברית של יוסי הוא ערך ביישוב יחד עם קהילתו, ולאחרונה גם ערך 'חלאק'ה' לבנו יוסי, באותו מקום, ומינף את האירוע 'המשפחתי' למשהו עוצמתי ומרגש יחד עם בני הקהילה.
את הרב שמוליק גליצנשטיין תפסנו בעת שהיה בדרכו לקביעת מזוזה אצל א' המקורבים. לאחר שסיים וחזר לביתו, התפנה לספר לנו:
"את ה'חלאקה' האחרון לבנינו יוסי, ערכנו לפני כמה חודשים. זה התחיל בכך שהצגנו הזמנה מאוד מושקעת. עצם זה שציבור לא דתי רואה משפחה לבושה טוב, וניראת טוב - זה כבר קידוש ה'. כמישהו כאן מקבל הזמנה מושקעת - זה כבר מביא הרגשה טובה.
הזמנה מושקעת: ההזמנה של יוסי גליצנשטיין לקראת ה'חלאק'ה'
"שכרנו את המרכז קהילתי לעריכת האירוע. בשונה מאירועים אחרים שבהם מובא ליצן או בדרן, עשינו את האירוע ביום שישי כשהילדים בגן (ישוב צעיר), וכך ההורים יכלו להתפנות לערב מיוחד ומקורי, מאחד לבבות.
"בטקס הסברתי את המשמעות של 'חלאקה'. אנשים מאוד מסתקרנים לדעת על משהו 'מעולם אחר' שהם לא מכירים, שכולו אידישקייט.
"הרי ברור שהם לא יחשפו לאירוע דומה, וזו הזדמנות עבורם. הכנו אוכל ברמה, ובר עשיר. בטקס הסברתי את המנהג היהודי שכשילד מגיע לגיל חינוך, נהוג לעטוף אותו בטלית ולהכניסו למלמד. את כל המנהג היהודי הזה המוכר, של ה"הכנסה לחיידר" ערכנו באירוע, כולל שהמלאך מיכאל זורק עליו סוכריות בכניסה. לראות את התושבים זורקים על הילד סוכריות כשהוא נכנס על זרועותי כשהוא עטוף בטלית, זה היה מחזה מרגש ומיוחד.
"אנשים מאוד נהנים לראות משהו שחדש להם. כשאני נכנס עם הילד כולם מוחאים כפיים. הוצאתי דף שער של ספר התניא קדישא וממנו אני מתחיל ללמד את הילד לקרוא את האותיות. אני מחנך אותו מתוך אותיות התורה א'מ'ת'. אני מורח על פוסטר של אלף בית דבש, ויוסי הקטן מלקק את הדבש מהאותיות.
"והטקס נמשך: לבישת הציצית מגיל שלוש, וכיפה. הוא מברך על ציצית חדשה ומנשקה. אחר כך מתנהלת ברכת כוהנים: פורסים טלית מעליו והכהן מברך אותו. טקס שלם לכל פרטיו ודקדוקיו.
טקס לכל פרטיו: ברכת כהנים עם טלית, ליוסי
"וכעת מגיע השיא מבחינת הרושם על הקהל: על המסך מוקרן סרטון על הילד. איך הוא נראה לפני ה'חלקה', תמונות סטודיו מתחלפות על הקיר. בכך אני מכניס את כולם למשפחה שלנו, הם חלק מזה. קטע מרגש מתוך הסרט: השיר שהילד גדל עליו מתורגם מאידיש לעברית: "באח בוערת אש, והמלמד לומד עם הילדים: קמץ א' אה, קמץ ב' בה, וכו'. ההתרגשות בקרב הקהל, גואה.
"בסוף האירוע נתתי לכל משתתף באירוע מספריים כדי לגזור ליוסי חלק מהשיער. הסברתי שיש עניין של 'סור מרע' ויש 'ועשה טוב'. אתם תורידו את השיער ברגע אחד, ותהפכו את יוסי להיות בוגר ולעבור לשלב הבא של החינוך, ואנחנו כהורים נפעל בבחינת "ועשה טוב" לחנך אותו הלאה. דיברתי על "הקהל".
"גם את הברית של יוסי ערכנו ביישוב. בברית הסברתי כל שלב, מה הרעיון וכו'. עשינו באותו מקום, במרכז הקהילתי של צור יצחק. כלומר, גם האירוע המשפחתי - ברית - הפך לאירוע של שליחות נטו".
לסיכום: המסר שלך.
"האוכלוסיה שבאה אליך לאירוע משפחתי, זו לא אותה אוכלוסיה שבאה להתפלל בבית הכנסת בחגים, במשפחה זה אחרת. אתה מגיע לקהל יעד שלא יגיע לאירועי אידישקייט, מסיבות שונות של 'סטיגמה', כזו או אחרת, או סיבות אחרות.
"הכלי הכי חזק להגיע לקהל יעד שלא תצליח להגיע אליו ביום-יום, הוא באמצעות האירועים המשפחתיים שלך".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
