משה בן-חיים

כאן אנו חייבים לקוראים 'גילוי נאות': כל הראיון הזה יצא לדרך בהשגחה פרטית מופלאה. הרעיון היה (וכאן אנו חושפים לכם, הגולשים, איך הדברים עובדים מאחורי הקלעים...) לראיין שליחים במקומות הכי 'חסרי תקווה' כביכול, בפעילות אצל אסירים, ואצל חולים בבתי-רפואה.

ראשית פנינו לשליח צעיר ונמרץ הרב מענדי בקרמן שפועל כשנתיים במתחם 'אסף הרופא' בצריפין וכבר פועל גדולות ונצורות, ו'על הדרך' הגענו לסבו, הרב שמעון בקרמן מכפר-חב"ד. הרב שמעון בקרמן פועל כ-25 שנה עם אסירים בבתי הכלא, בתיאום עם שלטונות השב"ס, יחד עם עוד מספר חסידים מכפר חב"ד, ומפיח בהם תקווה.


הסבא והנכד: הרב מנדי בקרמן והרב שמעון בקרמן

וכך הראיון המרתק יצא לדרך, ומביא דוגמא מחממת לב, על חינוך לשליחות במצוות הרבי, שעובר במשפחה מדור לדור, בקשר בל ינתק.

במהלך הראיון גם נחשף טפח או יותר מהחינוך החסידי לשליחות, עליו חי השליח הרב מנדי, בבית הוריו, משפחת הרב שמואל בקרמן, השלוחים לבאר יעקב. סבא, בן, ונכד, כולם פועלים בהוראת הרבי. על כך כבר תקראו בכתבה שלפניכם.

למרות ההבדלים העצומים באופי הפעילות, השאלות היו זהות בדיוק!...

כך התחלנו את הפעילות

איך הגעתם לשם? כמה שנים אתם פועלים?

הסבא, הרב שמעון בקרמן, הפועל בבתי הכלא מזה 25 שנה: "כילד בירושלים, אני זוכר את עצמי בכל סוכות מסתובב בירושלים מבוקר-עד-ערב עם ד' מינים. עוד לפני מלחמת ששת הימים (תשכ"ז), גם בתקופה שהכותל עדיין לא חזר אלינו, הגיעו רבים לירושלים בחגים, לבקר באתרים שונים. היינו מזכים אותם בברכה על ארבעת המינים, הרבי תמיד עודד את הפעילות הזו.

"אחרי מלחמת ששת הימים, החל מבצע תפילין בכל השטורעם, ובכל יום שישי היו יוצאות מכפר חב"ד מספר מכוניות עמוסות אברכים לכלא 4 בצריפין, להניח תפילין ולעודד את החיילים הכלואים שם. היה כבר 'נורמה': בכל יום שישי יוצאים למבצעים!


הרב שמעון בקרמן (משמאל), אי-שם בשנות הממ"ים, מעמיס יחד עם הרב משה רוזנפלד עוד משלוח בכפר חב"ד, ל'מבצעים' עם חיילים

"בשנות הנוני"ם, נסגרו שערי הצבא לפעילות של חב"ד, ואז הרב הראשי של השב"ס הרב יוסף כהן סייע לנו בפעילות חב"ד בבתי הכלא. התחלנו בכלא רמלה, וכל חג היה מבצע לוגיסטי גדול: לקראת פסח, מצות וצרכי ליל הסדר, חנוכה חנוכיות וסופגניות, וכן הלאה. הכל היה לפי הוראות של הרבי".

הנכד, הרב מענדי בקרמן, שליח חב"ד באסף הרופא צריפין: "בחג השבועות הקרוב, יחולו שנתיים מאז הגעתי לשליחות באסף הרופא צריפין. כעת זה הפורים השני שלי כאן. גדלתי בסביבה של שליחות בבית הורי. כשהייתי בגיל חצי שנה, עברנו מקרית מלאכי לשליחות בבאר יעקב בהוראת הרבי, שבחר במקום על פני הצעות אחרות.

"בבאר יעקב יש כמה מתחמי רפואה גדולים: מתחם רפואי 'אסף הרופא', בריאות הנפש, ו'שמואל הרופא' למבוגרים ושיקום. הורי פעלו בבאר יעקב בפעילות שוטפת כמו כל בית חב"ד אחר, ובנוסף פעלו גם במתחמי בתי הרפואה. לפני כשנתיים הגיעה ההצעה לפתוח בית חב"ד באסף הרופא, והיכרותי המוקדמת את השטח סייעה לי להיכנס לתפקיד בצורה חלקה, זה היה טבעי".

הפעילות המיוחדת בפורים

מה אופי הפעילות שלכם בפורים?

הרב שמעון בקרמן: "בפורים מחלקים לאסירים משלוחי מנות, קוראים במגילה, ומביאים איתנו הרבה שמחה שחסרה להם.

"נזכרתי בסיפור שהיה בשנה אחת: מפקד השב"ס ראה את חלוקת משלוחי המנות לאסירים, והביע תרעומת: 'למה מביאים ממתקים לאסירים?'. ר' שלוימקה מיידנצ'יק ענה לו מיד: 'זה לא ממתקים, זה משלוח מנות מהרבי מליובאוויטש!...'

"יש לציין שבבתי הכלא בהם אנו מבקרים יחד עם עוד חסידים מכפר חב"ד, מעבר לשיעורי התניא שמתקיימים וממש נותנים 'חיות', עלון ה'דבר מלכות' נקרא ממש 'מדף לדף'"...

הרב מענדי בקרמן: "הפעילות נרחבת. מביאים כ-70-80 איש מכפר חב"ד, לצד ילדים מהחיידרים, ל'מבצע פורים'. מחלקים מעל אלף משלוחי מנות, מקיימים קריאות מגילה מרכזיות בכל המחלקות ומביאים את שמחת הפורים. חולה שנבצר ממנו לצאת מחדרו, משתדלים להגיע אליו ולקרוא אצלו 'באופן פרטי'.

"ביום ראשון השבוע, יצאנו לבית הספר המיוחד לחולי cp, בשיתוף פעולה עם בית חב"ד באר יעקב. בית הספר נועד לילדים מגיל הגן ועד כיתה ד' - אז מנסים לשלבם בבתי ספר רגילים. הגענו יחד עם חיילים מחיל המודיעין וערכנו איתם פעילות מיוחדת: בנינו בובות של דמויות מהמגילה בגודל טבעי, והיה מאוד מרגש. היו גם הורים מבאר יעקב שהשתתפו בפעילות, היה מדהים".

שמחה, למרות הכל

איך יכולים לשמח אדם במצב (לכאורה) הנואש ביותר?

הרב שמעון בקרמן: "שאלה מצויינת. בצבא, חייל נשפט לתקופה קצובה וקצרה יחסית. אסיר שנקצב עונשו למספר שנים מאחורי חומות הכלא, עובר תקופה מאוד קשה. אם אין לו תקווה, הוא יכול ח"ו להגיע למצב של היפך-החיים. מה שמחזיק את האסיר - זו התקווה.

"שיעורי התורה נותנים לאסיר חיזוק, הוא שוכח לרגע את הצרות. מגיעים ומשמחים אותו, מתעניינים בו. כשאנו מגיעים פעם בשבוע, אנו חשים כאילו כל השבוע הם חיכו לרגע הזה. זה לא רק שיעור תורה. גם שמחה, שירים וסיפורים. אדם במצוקה כזו, כשמקשיבים לו – זה מחזק אותו".

הרב מענדי בקרמן: "בלי למעט בערכם, יש אנשי חסד שמגיעים עם משלוח מנות – והולכים. אצלינו העיקר זה הקריאה במגילה. רואים את האור בעיניים של המשתתפים. אדם שמגיע לפורים כי נזקק לטיפול רפואי, לא מאמין שיזכה כך לשמוע קריאת מגילה. רואים דמעות בעיניים למשפחה שסביב מיטתו, זה מרגש מאוד.




"רואים את האור בעיניים": הרב משמח חולים, בבית הרפואה

"בשמחת תורה נכנסנו למחלקת טיפול נמרץ, היה שם אבא שקנה בבית הכנסת 'חתן בראשית' ולא דמיין לרגע מה שיקרה אחר כך: בנו חש ברע והובהל לטיפול נמרץ. כשנכנסנו עם ספר התורה, הוא פרץ בבכי, כל מי שהיה שם לא נשאר אדיש. הוא לקח את ספר התורה ורקד מעל מיטת בנו במשך שעה ארוכה. רקד, ובכה: 'שישו ושמחו בשמחת תורה'. גם הצוות הרפואי הזילו דמעה. אי אפשר לשכוח מחזה כזה".

"הכל בכוח המשלח"

משלוח מנות אתם עושים, גם קריאת מגילה. מה עם "מתנות לאביונים"?

הרב שמעון בקרמן: "כשנכנסים לשערי הכלא, חותמים על התחייבות שלא להכניס דבר. אבל יש משהו שאת זה אי אפשר למנוע מהחב"דניקים להכניס, וזה את השמחה... חב"ד נכנסים לא בשביל כבוד ולא בשביל שום דבר אחר, והאסיר מרגיש את זה. הכל מכוח הרבי – המשלח.

"בכל הפעילות שלנו בבתי הכלא רואים דברים למעלה מהטבע, הקב"ה עוזר. המתנה הזאת שנותנים לאסיר והוא כל כך זקוק לה ברגעים הכי קשים, זה ה'מתנות לאביונים' הכי מהודר".

הרב מענדי בקרמן: "השמחה וההפתעה שחולה ובני משפחתו מקבלים – היא ה'מתנות לאביונים'. מעבר לחוילים ובני משפחותיהם, יש גם צוות שלם מסביב: האחיות, וגם המנקים ואנשי התחזוקה, ויש גם "מתנות לאביונים" כפשוטו".

"ניתוק? זה בעיניי לא קשה"

לא מפריע לכם הניתוק מחיק המשפחה בחגים?

"לחב"ד יש שלוחים במקומות הכי נידחים והכי רחוקים בעולם שמתנתקים מהמשפחה. כשאתה יודע שהרבי רוצה את הפעולות האלו, כדי להביא את הגאולה, זה נותן כוח. אתה רואה מיד את התוצאה של הפעולות, שזה כוח של הקב"ה. יש שלוחים במקומות נידחים הרבה יותר, זה בעיניי לא נחשב קשה".

הרב מענדי בקרמן: "אני, שגדלתי בשליחות, הורגלתי ששליחות זה דבר ראשון. בליל קריאת המגילה אני לא בבית ומוודא שאף אחד לא נתקע בלי קריאת המגילה. למחרת, המשפחה מגיעה לסייע, ובמוצאי פורים הולכים יחד לסעודת פורים. אם מישהו ל"ע נכנס לניתוח ביום הפורים ובני המשפחה דואגים לו שישמע אחרי היציאה להתאוששות קריאת מגילה, יש להם למי לפנות. בית רפואה שונה מכל מקום אחר. אי אפשר לדעת מראש אף פעם כמה ישמעו מגילה, זה מקום דינאמי, נכנסים ויוצאים".

'היום למחרת' בו אתה מבחין במיטה ריקה, השוהה עזב. מה התחושות?

הרב שמעון בקרמן: "נקודה מאוד אנושית. אסיר שמשתחרר ושוכח מהעבר, זה מצויין, כי הוא שוכח מהצרות! מאידך יש מקרים קשים שאסיר שהשתחרר איבד את חבריו, מקום העבודה, ואפילו במקרים קיצוניים יותר, גם את המשפחה שלו. היו מקרים שסייענו לאסיר אחרי השחרור ביצירת קשר עם בית חב"ד סמוך למקום מגוריו, שם עזרו לו להשתלב בחברה עם מגורים ועבודה מתאימה".

הרב מענדי בקרמן: "זה קורה כל הזמן, ב"ה אנשים מתאוששים והולכים לדרכם, וזה טוב. רק שיש מקרים עצובים: מישהו שהכרת יום-יום, ואתה מגיע בבוקר והמיטה מקופלת... אתה מבין מדברי הצוות שמצבו התדרדר במהלך הלילה, והוא עבר לעולם שכולו טוב. לא הספקת לומר לו 'שלום אחרון', הרגשה קשה".

רגע משמח במיוחד?

הרב שמעון בקרמן: "כאשני רואה יהודי בכלא עם אור בעיניים והוא באמת שוכח מהצרות. למקומות כאלו בהם אדם סגור בלי מצב-רוח, הבאת לו את השמחה והוא רוקד איתך מכל הלב – זה שווה הכל".

הרב מענדי בקרמן: "מרבית המאושפזים אכן עוזבים והקשר ניתק, וזה אומר שב"ה הכל בסדר והם חזרו לחיים בריאים. אבל יש מקרים שאתה רואה מישהו משתחרר אחרי אישפוז ממושך ומגיע אחר כך למרפאות החוץ להמשך שיקום והחלמה לאחר השחרור. היה אחד שעבר תאונה קשה עם טרקטורון. ראיתי אותו יום-יום, שמחנו יחד כשהצליחו להציל לו את היד והשתל נקלט, ממש חווינו איתו יחד את ההחלמה. לפגוש שוב מישהו שהחלים, זה רגע משמח.

"יש לציין שהפעילות מתואמת עם הנהלת המרכז הרפואי. בהזדמנות זו אני רוצה להודות להנהלת אסף הרופא שמוקירה ומעריכה את פעילות בית חב"ד אסף הרופא".