מערכת COL
|
יום י"ג אדר ב ה׳תשע״ו
23.03.2016
המסע לליובאוויטש שהשתבש ● מסע בזמן
האברך ר' שמוליק מכפר חב"ד הגיע לליובאוויטש, בטיסה ישירה מתל-אביב לוויטבסק. עם צאתו משדה-התעופה חש ר' שמוליק כי ראשו מסתחרר; הוא איבד קשר עם המציאות ועבר לפתע לתקופת ה"צמח צדק" - - - טור מיוחד לפורים
ליובאוויטש. העגלה והסוסים לא השתנו...
במלאת מאה שנה לעזיבת ליובאוויטש (תרע"ו-תשע"ו), החליט ר' שמוליק מכפר חב"ד כי הוא אינו עוזב את ליובאוויטש... ניער חצנו, שינס מתניו ושם פעמיו אל ליובאוויטש.
שום דבר לא הכין אותו לחוויה הטראנסצנדנטלית שעבר תוך כדי חיפוש מונית בשדה התעופה של וויטבסק. הוא נותר המום, אך משחזר לעצמו, החליט לשתף אנשים נוספים בסיפורו המופלא. שמענו ורשמנו:
האברך ר' שמוליק מכפר חב"ד הגיע לליובאוויטש, בטיסה ישירה מתל-אביב לוויטבסק. עם צאתו משדה-התעופה חש ר' שמוליק כי ראשו מסתחרר; הוא איבד קשר עם המציאות ועבר לפתע לתקופת ה"צמח צדק" - - -
פתאום שם לב כי הכובע שעל ראשו נעלם, וכי הוא בעצם חבוש קאסקט מיושן. גם המעיל החסידי הקצר אינו עליו, והוא לבוש עתה במעיל חסידי ארוך, ישן ומרופט.
ברוסית רצוצה שאל על ה"וואגזאל" (תחנת הרכבת), וגויים שמנמנים וסמוקי פנים החוו לו בידיהם לכיוון הנכון.
הרכבת הגיעה. הקטר משונה מכל מה שהכיר ר' שמוליק מרכבת ישראל: קרונות גבוהים שקשה לטפס אליהם ולהגיע אל תוכם; איטיות הנסיעה שלא מפריעה משום-מה לאיש מבין הנוסעים שגדשו את הקרון.
הוא ביקש לנסוע לכיוון ליובאוויטש, אך האנשים תיקנו אותו ושאלו בהגייה רוסית כבדה האם כוונתו ל'ליובאוויצִ'י'? מתוך לֵאות שתקפה אותו, לא ניסה ר' שמוליק, הליובאוויטשער הותיק, להתווכח ולהסביר לגויים כי אותו לא ילמדו גויים מהי ליובאוויטש...
פתאום נעצרה הרכבת; ר' שמוליק מביט בחשש החוצה ומנסה לקרוא את הכתוב באותיות קיריליות על המבנה הגדול בתחנה; הוא שם לב מיד שהאותיות משונות במקצת מהאותיות שראה ב'חוברת לתייר המבקר ברוסיה' – לפני נסיעתו; מסולסלות ומגושמות-משהו היו האותיות עתה (צורת האלפבית הרוסי בזמן הצאר היתה שונה במקצת מהמקובל היום), אך הוא הצליח איכשהו לפענח את הכתובת: רודניה. ר' שמוליק נחרד: הכיצד מגיעים מכאן לליובאוויטש??
והנה מרחוק מבחין הוא בעגלת-נוסעים הרתומה לשני סוסים, כאשר על מושב הרכב יושב יהודי חסידי עליז ושוט בידו המונף אל-על...
ר' שמוליק שמח לראות פנים יהודיות ומסמן מיד לעגלון לעצור לו ולאספו. הלה נענה בחפץ-לב ותוך רגעים אחדים כבר היה ר' שמוליק בתוככי העגלה הנוסעת לליובאוויטש.
בדרך רואה ר' שמוליק קבוצת חסידים מבוגרים, ממש כמו בסיפורים של פעם... אך הוא מרגיש כי הוא אינו מסוגל לקרוא להם ולברכם לשלום; כאילו צנח על אדמתה של רוסיה היישר מעולם הדמיון.. האם חולם הוא חלום?!
שדות ונהרות מימין ומשמאל והעגלה מקרטעת בדרך הבוצית, כאשר לפתע עוררו העגלון מהרהוריו: "דאס איז דאס! מיר זיינען אנגעקומען אין לִיבאוויטש, ברוך השם!" .
ירד ר' שמוליק מהעגלה בהתלהבות שאין לה קץ, והכין עצמו לפסוע ברגש אל תוך העיירה המופלאה ולהגיע אל חצר הרבי... אך הנה שוב אחזתו אותה סחרחורת משונה; הוא פקח את עיניו בבהלה - - -
והנה עומד הוא לבדו בצדי הדרך, כשמרחוק הוא מבחין בזנב המונית שהביאתו הלום משדה-התעופה...
נבוך ומבולבל הביט לכל צדדיו, והנה מימינו עמוד נמוך שבראשו שלט קטן וצנוע בשפה הרוסית: ליובאוויצ'י - - -
אלישיב הכהן קפלון
שום דבר לא הכין אותו לחוויה הטראנסצנדנטלית שעבר תוך כדי חיפוש מונית בשדה התעופה של וויטבסק. הוא נותר המום, אך משחזר לעצמו, החליט לשתף אנשים נוספים בסיפורו המופלא. שמענו ורשמנו:
האברך ר' שמוליק מכפר חב"ד הגיע לליובאוויטש, בטיסה ישירה מתל-אביב לוויטבסק. עם צאתו משדה-התעופה חש ר' שמוליק כי ראשו מסתחרר; הוא איבד קשר עם המציאות ועבר לפתע לתקופת ה"צמח צדק" - - -
פתאום שם לב כי הכובע שעל ראשו נעלם, וכי הוא בעצם חבוש קאסקט מיושן. גם המעיל החסידי הקצר אינו עליו, והוא לבוש עתה במעיל חסידי ארוך, ישן ומרופט.
ברוסית רצוצה שאל על ה"וואגזאל" (תחנת הרכבת), וגויים שמנמנים וסמוקי פנים החוו לו בידיהם לכיוון הנכון.
הרכבת הגיעה. הקטר משונה מכל מה שהכיר ר' שמוליק מרכבת ישראל: קרונות גבוהים שקשה לטפס אליהם ולהגיע אל תוכם; איטיות הנסיעה שלא מפריעה משום-מה לאיש מבין הנוסעים שגדשו את הקרון.
הוא ביקש לנסוע לכיוון ליובאוויטש, אך האנשים תיקנו אותו ושאלו בהגייה רוסית כבדה האם כוונתו ל'ליובאוויצִ'י'? מתוך לֵאות שתקפה אותו, לא ניסה ר' שמוליק, הליובאוויטשער הותיק, להתווכח ולהסביר לגויים כי אותו לא ילמדו גויים מהי ליובאוויטש...
פתאום נעצרה הרכבת; ר' שמוליק מביט בחשש החוצה ומנסה לקרוא את הכתוב באותיות קיריליות על המבנה הגדול בתחנה; הוא שם לב מיד שהאותיות משונות במקצת מהאותיות שראה ב'חוברת לתייר המבקר ברוסיה' – לפני נסיעתו; מסולסלות ומגושמות-משהו היו האותיות עתה (צורת האלפבית הרוסי בזמן הצאר היתה שונה במקצת מהמקובל היום), אך הוא הצליח איכשהו לפענח את הכתובת: רודניה. ר' שמוליק נחרד: הכיצד מגיעים מכאן לליובאוויטש??
והנה מרחוק מבחין הוא בעגלת-נוסעים הרתומה לשני סוסים, כאשר על מושב הרכב יושב יהודי חסידי עליז ושוט בידו המונף אל-על...
ר' שמוליק שמח לראות פנים יהודיות ומסמן מיד לעגלון לעצור לו ולאספו. הלה נענה בחפץ-לב ותוך רגעים אחדים כבר היה ר' שמוליק בתוככי העגלה הנוסעת לליובאוויטש.
בדרך רואה ר' שמוליק קבוצת חסידים מבוגרים, ממש כמו בסיפורים של פעם... אך הוא מרגיש כי הוא אינו מסוגל לקרוא להם ולברכם לשלום; כאילו צנח על אדמתה של רוסיה היישר מעולם הדמיון.. האם חולם הוא חלום?!
שדות ונהרות מימין ומשמאל והעגלה מקרטעת בדרך הבוצית, כאשר לפתע עוררו העגלון מהרהוריו: "דאס איז דאס! מיר זיינען אנגעקומען אין לִיבאוויטש, ברוך השם!" .
ירד ר' שמוליק מהעגלה בהתלהבות שאין לה קץ, והכין עצמו לפסוע ברגש אל תוך העיירה המופלאה ולהגיע אל חצר הרבי... אך הנה שוב אחזתו אותה סחרחורת משונה; הוא פקח את עיניו בבהלה - - -
והנה עומד הוא לבדו בצדי הדרך, כשמרחוק הוא מבחין בזנב המונית שהביאתו הלום משדה-התעופה...
נבוך ומבולבל הביט לכל צדדיו, והנה מימינו עמוד נמוך שבראשו שלט קטן וצנוע בשפה הרוסית: ליובאוויצ'י - - -
אלישיב הכהן קפלון
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
