מערכת COL
|
יום י"א אדר ב ה׳תשע״ו
21.03.2016
חשבנו שאתה מליונר ● אסי שפיגל
איך מדליקים לסטודנט את הניצוץ היהודי? ● השאלה הזאת מעסיקה את השלוחים בחב"ד בקמפוס וכמובן שיש לה יותר מתשובה אחת ● כל יהודי והניצוץ שלו, כל אחד ומה שמעורר אותו ● אבל, אין ספק שאחת הדרכים היותר מוצלחות והכי מצליחות - היא להזמין סטודנטים לסעודות שבת ● אסי שפיגל בטור מחכים לטור המלא
חשבנו שאתה מליונר
אסי שפיגל
איך מדליקים לסטודנט את הניצוץ היהודי?
השאלה הזאת מעסיקה את השלוחים בחב"ד בקמפוס וכמובן שיש לה יותר מתשובה אחת. כל יהודי והניצוץ שלו, כל אחד ומה שמעורר אותו.
אבל, אין ספק שאחת הדרכים היותר מוצלחות והכי מצליחות - היא להזמין סטודנטים לסעודות שבת.
לפעמים אנחנו חושבים שכדי לקרב יהודי לתורה ומצוות צריך להמציא רעיון יצירתי עצום שיפיל את הבן אדם על הקרשים. ולא היא. הזמנה חברותית לסעודת שבת עושה כמעט את כל העבודה.
אצל השלוחים בקמפוס בארה"ב מתכון הפלא הזה עובד בהצלחה כבר שנים. סטודנטים משתתפים בסעודת שבת משפחתית עם השליח, השלוחה והילדים המתוקים. ושם, בין הדגים למרק, נדלק הניצוץ היהודי והסטודנטים מחליטים לקחת את היהדות יותר ברצינות. זה נשמע פשוט, אבל זאת מהפכה של ממש.
מסתבר שגם בארץ זה עובד. וחזק. מהפכת חב"ד בקמפוס עשתה עלייה ב3 שנים האחרונות. כ- 30 שלוחים יצאו לשליחות במכללות ואוניברסיטאות ברחבי הארץ ובין שלל הפרויקטים שהם מריצים, מאות סטודנטים בכל רחבי הארץ משתתפים בסעודות שבת מחיפה ועד באר שבע.. וארוחות השבת האל, שזכיתי בעצמי להתארח בהןו - מחוללות פלאים.
יש שלוחים שמצטיינים באסיפת כספים ויש כאלה שפחות. אצלי זה אף פעם לא היה הצד החזק. צלי זה אף פעם לא היה הצד החזק. שיצאתי לשליחות באוניברסיטת אורגון ב- 2010 קיבלתי תמיכה מקרן רוהר וביחד עם האשראי שהיה לי בחברת מאסטר קארד התחלתי לעבוד.
לסטודנטים עצמם קצת חששתי לפנות כדי לגייס כסף. חששתי שיחשבו שאני שנורר...רק זה היה חסר לי. כמה שלוחים הזהירו אותי וייעצו לי להתחיל לאסוף כסף מיד ולא לחכות שהמענק של ג'ורג רוהר ייגמר. אבל, הייתי קצת ביישן בנושא הזה וגררתי רגליים.
בסופו של דבר, אחרי כמעט שלש שנים, כבר לא היתה לי ברירה והחלטתי שזהו. אני חייב להתחיל להתקשר להורים של הסטודנטים ולבקש מהם שיתרמו לבית חבד. הסטודנטים צריכים לסייע בגיוס התקציב. הם הרי אוכלים ושותים אצלי כהוגן כל שבת. יאללה, הגיע הזמן לשלם.
קראתי לכמה סטודנטים קרובים אלי לאסיפה ובה סיפרתי להם על הגירעון שאני נמצא בו ושחייבים לצאת לקמפיין ולגייס תרומות. ישבתי באותה אסיפה ודיברתי אליהם ובזווית העין אני קולט שאחד הסטודנטים, מאלה שמשתתפים קבוע כל שבת, מתחיל לנוע באי נוחות בכסא. היה נראה לי שהבחור לא מתחבר למטרה לשמה התכנסנו.
"חבר'ה אתם איתי?" שאלתי.
והוא אומר לי: "ראביי, הפתעת אותי לגמרי".
הנה זה מגיע חשבתי לעצמי. הפכתי לשנורר הירושלמי מהסיפורים וכל היחס אלי הולך להשתנות. ידעתי שזה יקרה. ידעתי.
"ראביי", הוא אומר לי, "אני מרגיש די נבוך ממה שקורה כאן".
"למה נבוך" ? שאלתי ובראש אני כבר מכין את כל ההסברים איך חב"ד עובדת ולמה אני חייב לגייס כסף באופן עצמאי.
"תראה" - הוא אומר לי. "אני מופתע שאתה מספר לנו שאתה בגרעון כלכלי. אני חשבתי כל השנים האלה שאתה מליונר. אני מופתע לשמוע שאתה צריך כסף".
"מליונר"? "אתה צוחק עלי"? - אמרתי - "נראה לך שאני עשיר"? "נו באמת תהיה רציני"...
"כן" הוא אומר לי. "אני לא היחיד שחושב זאת". הוא אומר בהיסוס ומסתכל על הנוכחים שמהנהנים בראש.
"תמיד חשבנו שלך ולאשתך יש המון כסף. זאת הסיבה שהחלטתם להקים בית לסטודנטים ולהעניק לנו כאלה ארוחות כל שבת. היינו בטוחים שאתם מליונרים. אחרת, למה שתעברו לגור בעיר שאין בה שום דתיים ותזמינו סטודנטים לסעודות שבת"?
באותם רגעים המילים כמעט נעתקו מפי. גם אני הייתי בהלם כששמעתי מה הסטודנטים האלה חשבו עלי כל השנים האלה. לא פלא שהם והוריהם לא תמכו בפעילות שלנו. מי חושב שהוא צריך לתמוך במליונר?
אחרי שהתאוששתי קצת אמרתי לו שהאמת היא שאני באמת עשיר גדול. הייתי אצל הרבי הרבה שנים, קיבלתי את חינוכי אצל נשיא הדור ומבחינה רוחנית אני מליונר, "אין עשיר אלא בדעת", הסברתי. אבל, כדי שהעשירות הזאת תתורגם לתכל'ס, כדי שנוכל להמשיך להחזיק את בית חבד ולהריץ את כל התוכניות שלנו, כולל סעודות השבת, אנחנו זקוקים להרבה כסף!
השלוחים בקמפוסים עובדים מסביב לשעון כדי להגיע לסטודנטים בכל רחבי הארץ. זכיתי בחודשים האחרונים לבקר אצל כל אחד מהשלוחים ולראות מקרוב את הפירות של העבודה המאומצת שלהם. יש סטודנטים שהתחילו להניח תפלין, לשמור שבת, הסטודנטיות גם לוקחות את היהדות ברצינות גדולה, וכולם, ממש כולם, מחזקים את יהדותם ברמה זו או אחרת.
השתתפתי גם בסעודות שבת רבות ביחד עם הסטודנטים האלה שהם העתיד של המדינה. הם הדור הבא שלנו והשלוחים של חבד בקמפוס מצליחים לשנות להם את החיים. זה אמיתי. וזה קורה.
אבל, מה לעשות, צריך לזכור שהשלוחים לא מליונרים. נכון שהם קיבלו ומקבלים תמיכה גדולה מקרן מרומים. אבל, בסופו של דבר הם צריכים לגייס בעצמם תקציב שנתי גדול שברוך השם רק גדל ותופח.
בסכום של 2000 ש"ח אתם יכולים לתקצב ארוחות שבת לסטודנט אחד לכל השנה (40 שבתות). בואו נהיה חלק מהמהפכה בקמפוסים. בואו נהיה שותפים להצלחה. כל סכום שתוכלו לתת יעזור מאד.
לינק לתרומה
אסי שפיגל
איך מדליקים לסטודנט את הניצוץ היהודי?
השאלה הזאת מעסיקה את השלוחים בחב"ד בקמפוס וכמובן שיש לה יותר מתשובה אחת. כל יהודי והניצוץ שלו, כל אחד ומה שמעורר אותו.
אבל, אין ספק שאחת הדרכים היותר מוצלחות והכי מצליחות - היא להזמין סטודנטים לסעודות שבת.
לפעמים אנחנו חושבים שכדי לקרב יהודי לתורה ומצוות צריך להמציא רעיון יצירתי עצום שיפיל את הבן אדם על הקרשים. ולא היא. הזמנה חברותית לסעודת שבת עושה כמעט את כל העבודה.
אצל השלוחים בקמפוס בארה"ב מתכון הפלא הזה עובד בהצלחה כבר שנים. סטודנטים משתתפים בסעודת שבת משפחתית עם השליח, השלוחה והילדים המתוקים. ושם, בין הדגים למרק, נדלק הניצוץ היהודי והסטודנטים מחליטים לקחת את היהדות יותר ברצינות. זה נשמע פשוט, אבל זאת מהפכה של ממש.
מסתבר שגם בארץ זה עובד. וחזק. מהפכת חב"ד בקמפוס עשתה עלייה ב3 שנים האחרונות. כ- 30 שלוחים יצאו לשליחות במכללות ואוניברסיטאות ברחבי הארץ ובין שלל הפרויקטים שהם מריצים, מאות סטודנטים בכל רחבי הארץ משתתפים בסעודות שבת מחיפה ועד באר שבע.. וארוחות השבת האל, שזכיתי בעצמי להתארח בהןו - מחוללות פלאים.
יש שלוחים שמצטיינים באסיפת כספים ויש כאלה שפחות. אצלי זה אף פעם לא היה הצד החזק. צלי זה אף פעם לא היה הצד החזק. שיצאתי לשליחות באוניברסיטת אורגון ב- 2010 קיבלתי תמיכה מקרן רוהר וביחד עם האשראי שהיה לי בחברת מאסטר קארד התחלתי לעבוד.
לסטודנטים עצמם קצת חששתי לפנות כדי לגייס כסף. חששתי שיחשבו שאני שנורר...רק זה היה חסר לי. כמה שלוחים הזהירו אותי וייעצו לי להתחיל לאסוף כסף מיד ולא לחכות שהמענק של ג'ורג רוהר ייגמר. אבל, הייתי קצת ביישן בנושא הזה וגררתי רגליים.
בסופו של דבר, אחרי כמעט שלש שנים, כבר לא היתה לי ברירה והחלטתי שזהו. אני חייב להתחיל להתקשר להורים של הסטודנטים ולבקש מהם שיתרמו לבית חבד. הסטודנטים צריכים לסייע בגיוס התקציב. הם הרי אוכלים ושותים אצלי כהוגן כל שבת. יאללה, הגיע הזמן לשלם.
קראתי לכמה סטודנטים קרובים אלי לאסיפה ובה סיפרתי להם על הגירעון שאני נמצא בו ושחייבים לצאת לקמפיין ולגייס תרומות. ישבתי באותה אסיפה ודיברתי אליהם ובזווית העין אני קולט שאחד הסטודנטים, מאלה שמשתתפים קבוע כל שבת, מתחיל לנוע באי נוחות בכסא. היה נראה לי שהבחור לא מתחבר למטרה לשמה התכנסנו.
"חבר'ה אתם איתי?" שאלתי.
והוא אומר לי: "ראביי, הפתעת אותי לגמרי".
הנה זה מגיע חשבתי לעצמי. הפכתי לשנורר הירושלמי מהסיפורים וכל היחס אלי הולך להשתנות. ידעתי שזה יקרה. ידעתי.
"ראביי", הוא אומר לי, "אני מרגיש די נבוך ממה שקורה כאן".
"למה נבוך" ? שאלתי ובראש אני כבר מכין את כל ההסברים איך חב"ד עובדת ולמה אני חייב לגייס כסף באופן עצמאי.
"תראה" - הוא אומר לי. "אני מופתע שאתה מספר לנו שאתה בגרעון כלכלי. אני חשבתי כל השנים האלה שאתה מליונר. אני מופתע לשמוע שאתה צריך כסף".
"מליונר"? "אתה צוחק עלי"? - אמרתי - "נראה לך שאני עשיר"? "נו באמת תהיה רציני"...
"כן" הוא אומר לי. "אני לא היחיד שחושב זאת". הוא אומר בהיסוס ומסתכל על הנוכחים שמהנהנים בראש.
"תמיד חשבנו שלך ולאשתך יש המון כסף. זאת הסיבה שהחלטתם להקים בית לסטודנטים ולהעניק לנו כאלה ארוחות כל שבת. היינו בטוחים שאתם מליונרים. אחרת, למה שתעברו לגור בעיר שאין בה שום דתיים ותזמינו סטודנטים לסעודות שבת"?
באותם רגעים המילים כמעט נעתקו מפי. גם אני הייתי בהלם כששמעתי מה הסטודנטים האלה חשבו עלי כל השנים האלה. לא פלא שהם והוריהם לא תמכו בפעילות שלנו. מי חושב שהוא צריך לתמוך במליונר?
אחרי שהתאוששתי קצת אמרתי לו שהאמת היא שאני באמת עשיר גדול. הייתי אצל הרבי הרבה שנים, קיבלתי את חינוכי אצל נשיא הדור ומבחינה רוחנית אני מליונר, "אין עשיר אלא בדעת", הסברתי. אבל, כדי שהעשירות הזאת תתורגם לתכל'ס, כדי שנוכל להמשיך להחזיק את בית חבד ולהריץ את כל התוכניות שלנו, כולל סעודות השבת, אנחנו זקוקים להרבה כסף!
השלוחים בקמפוסים עובדים מסביב לשעון כדי להגיע לסטודנטים בכל רחבי הארץ. זכיתי בחודשים האחרונים לבקר אצל כל אחד מהשלוחים ולראות מקרוב את הפירות של העבודה המאומצת שלהם. יש סטודנטים שהתחילו להניח תפלין, לשמור שבת, הסטודנטיות גם לוקחות את היהדות ברצינות גדולה, וכולם, ממש כולם, מחזקים את יהדותם ברמה זו או אחרת.
השתתפתי גם בסעודות שבת רבות ביחד עם הסטודנטים האלה שהם העתיד של המדינה. הם הדור הבא שלנו והשלוחים של חבד בקמפוס מצליחים לשנות להם את החיים. זה אמיתי. וזה קורה.
אבל, מה לעשות, צריך לזכור שהשלוחים לא מליונרים. נכון שהם קיבלו ומקבלים תמיכה גדולה מקרן מרומים. אבל, בסופו של דבר הם צריכים לגייס בעצמם תקציב שנתי גדול שברוך השם רק גדל ותופח.
בסכום של 2000 ש"ח אתם יכולים לתקצב ארוחות שבת לסטודנט אחד לכל השנה (40 שבתות). בואו נהיה חלק מהמהפכה בקמפוסים. בואו נהיה שותפים להצלחה. כל סכום שתוכלו לתת יעזור מאד.
לינק לתרומה
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
