כשישים בנות היו במחנה עם ארבעה ימים של כיף גדושים בתוכן ועשירים בפעילויות מגוונות ומעניינות. ה"מחנה" נקרא בשם "פועלים" כאשר כל קבוצה כמו הנדסאים, חשמלאים, אדריכלים וכד' פעלה להכין את העולם לקראת בואו של משיח צדקינו. חידוש מיוחד הקיץ היה קבוצה גדולה של כ 15 בנות "בוגרות", שנהנו מתוכנית מיוחדת עבורם שהשתלבה עם התוכנית הכללית. הן ישבו פעורי פה במשך כמה שעות, בזמן ששמעו את השיחה המאלפת של ר' יוני פיין, ונהנו מסדנא יצירתית-חסידית במכון "אור חיה". בתום המחנה הבנות נפרדו אחת מן השניה ומן המדריכות המסורות בקושי רב, ולפעמים עם דמעות של ממש בסיום המחנה של הבנות התחיל המחנה לבנים בכרם ביבנה. כאן התמימים, בעיקר מת"ת צפת, הפעילו מחנה במשך 5 ימים, כולל שבת, עבור 50 בנים מיש"ע – מאלון מורה שבצפון ועד קריית ארבע שבדרום. המרכז המסור, התמ' פנחס פיזם זכה לצוות מיוחד הכולל את התמ' שיחיו: אברהם מקובצקי ,יצחק קורנט, יוסף אברהם, מנדי פיזם, שניאור הירץ, חיים לוריא, יוסי מקמל, מנדי שרון ונחמיה רובין. הבנים גם הם טיילו בעין גדי, השתתפו ביום ספורט בגבעת וושינגטון הקרובה, וזכו להרבה שמחה - שכל כך חשוב עבור ילדים אלו החיים בתנאי מתח במשך כל השנה. אומנם כל זה היא רק "הלבוש" לחוויה חסידית אמיתית – של תפילות ולימוד, והתוועדיות חב"דיות לכל דבר. במוצאי שבת התקיימה מלווה מלכא בהשתתפות הרה"ח צבי מרנץ שבמשך שעות נגן וסיפר סיפורים לילדים, ששרו ורקדו בהתלהבות חסידית חזקה. מסיבת הסיום הייתה מרגשת ממש, כאשר המדריכים ספרו על הקשר המיוחד שחשים עם הילדים, אף שנפגשו לראשונה רק לפני 5 ימים. "יש משהו בקעמפ של הרבי שהופך יהודים שלא נפגשו מעולם לאחים של ממש", הסביר הרב יהודה רובין שבעצמו היה מופתע מועצמת הקשר שנוצר עם המדריכם. "חסידים אינם נפרדים" בהחלט – וזהו רק הפסקה קצרה עד שצעקתם של הילדים, ילדי מחנה יש"ע – "עד מתי!" יענה ע"י הקב"ה ונזכה להיות שוב כולם ביחד עם הרבי.