ככה הרבי היה מדבר?
אסי שפיגל

במוצאי שמחת תורה האחרון לקחתי את הילדים למירון להקפות שניות. את חווית ל"ג בעומר במירון כולם מכירים, אבל מי שמכיר את מירון בשאר ימות השנה יודע שאצל רבי שמעון תמיד יש שמחה מיוחדת במינה. לא רק בל"ג בעומר.

כשהרבי הקודם סיים את ביקורו במירון, בשנת תרפ"ט, הוא אמר משפט שמקפל את חווית רשב"י בכמה מילים: "מירון הוא אוהל שמח. רשב"י הוא רבי שמח". יש חווית שמחה יחודית אצל רבי שמעון ולכן, בהקפות שניות אנחנו במירון.

בשתיים לפנות בוקר, אחרי שעות רבות של ריקודים סוערים, התחלנו לצעוד החוצה לכיוון החניה. אבל, ביציאה מהמתחם גילינו במפתיע שגם בחוץ יש קהל עצום. מאות יהודים הצטופפו מרותקים למסך הענק שהתקין השליח הרב יוסי הלפרין בכניסה לרשב"י וצפו ברבי שמביט אלינו וזועק בקול אדיר על המצב בארץ הקודש.

למרות שכבר היינו עייפים, לא יכולנו לעזוב את המקום. נעמדתי עם הילדים בין ההמונים וחזינו במראות הקודש. כמו לרבים מאנ"ש גם לנו יש ברוך השם ערימות רבות של דיסקים, תקליטורים ווידאוס של הרבי בבית, ועדיין, לעמוד ביחד עם מאות יהודים ולצפות ברבי מדבר אלינו מעל גבי מסך ענק צמוד לרשב"י - זאת היתה הרגשה נפלאה שלא יכולנו לוותר עליה באותם רגעים נשגבים של סוף תשרי.

אבל הפעם, למרות שכמו תמיד נעמדתי כדי להקשיב לרבי, היו אלה דווקא מילים ששמעתי מהנוכחים שתפסו את תשומת לבי. לידי עמדו שני יהודים מסורתיים חובשי כיפה סרוגה והם הביטו בהשתאות כיצד הרבי צועק בחוזקה על המצב בארץ. ההתוועדות שהוקרנה על המסכים היתה מיג' תמוז תשמ"ב והרבי קרא לסיים את מבצע שלום הגליל במהירות בלי לחזור על טעויות העבר ובלי להקשיב לדעותיהם של פוליטיקאים פחדנים.

"אתה מוכרח לשמוע איך הוא מדבר" - אני שומע את היהודי העומד לידי מאיץ בחברו. "איזה תוקף יש לו".

ואנחנו מביטים במסך ושומעים את הרבי זועק:

"כיום אי אפשר עוד להעלים את מה שקרה במלחמת יום כיפור. כולם יודעים מה היתה דעתם של אנשי הצבא מטעמים בטחוניים, וכולם יודעים מי אלו שאמרו שצריכים להתנהג באופן שהוא היפך ענין הבטחון, מפני פחדם מ״קול עלה נדף״, ובהיותם בתוך גלות פנימי ובשפלות כלפי ה״גוי׳שקייט״ שבתוכם".

"וואו", הוא ממשיך לומר לחבירו. "אתה שומע את המילים שהרבי אומר?"

והרבי ממשיך לצעוק בקול אדיר:

ובעוונותינו הרבים, קיבלו את דעתם ושילמו על זה במחיר כבד של מאות הרוגים ואלפי פצועים, שרבים מהפצועים עדיין לא נתרפאו לחלוטין עד היום הזה!

וכאשר הפצועים הולכים ברחוב ופוגשים את פלוני בן פלוני שאשם בקבלת ההחלטה להתנהג באופן הפכי מענין הבטחון - אין לו מה לענות להם"!

"יו. איך הרבי מחטיף להם...אני המום איך הוא "מכניס להם"… ממשיך היהודי שלידי לומר לידידו. וחבירו עונה לו: "רק ככה צריך לדבר. חבל שהיום לא שומעים מנהיגים שמדברים כך". אנחנו ממשיכים להקשיב להתוועדות הזאת ואני שם לב שהאיש שעומד לידי עובר סערת נפש בעקבות הוידאו העוצמתי הזה של הרבי.

כשהסתיימה הקרנת הקטע והתחיל ניגון לא התאפקתי וניגשתי לשאול אותו: תגיד לי, אתה לא מכיר את דעתו של הרבי על הנעשה בארץ? מה אתה כל כך מתרגש?

והוא מסתכל עלי ועונה לי: "אני מכיר את הרבי מהתמונות. אבל זאת הפעם הראשונה שאני רואה אותו מדבר בהתוועדות. וזה מדהים. פשוט מדהים. את האמת - אני בהלם. אני שמח שבאתי לכאן הלילה כי מעולם לא היה לי מושג שהרבי היה מדבר וצועק על המצב בארץ בצורה כזאת. אני חייב ללמוד ולהכיר יותר את הרבי מליובאוויטש. זה סגור אצלי".

~~~

בדרך הביתה, חשבתי על ההתפעלות העצומה שלו מראיית הוידאו של הרבי. הוא היה נסער לגמרי וגם אני נדבקתי בסערה שלו...

ואז נפל לי האסימון. זה משהו שידעתי. אבל לא מספיק חשבתי עליו. לא מספיק.

זכיתי להיות אצל הרבי שנים ארוכות וסרטוני הוידאו של הרבי נראים לי טבעיים ומובנים מאליהם. הנה הרבי נכנס להתוועדות. הנה הוא מחלק כוס של ברכה. הזכרונות הנעימים מהשנים ב770 עולים וצפים. מדי פעם אני גם מתרגש כשאני רואה את הרבי, אבל בין כל הסרטונים והזכרונות לפעמים אני שוכח שרוב עם ישראל לא ראה את הרבי מעולם. רוב עם ישראל גם לא צפה בוידאו של הרבי אפילו פעם אחת!

לרוב הציבור אין שמץ של מושג מה באמת התרחש ב770. הם לא יודעים איך היתה נראית התוועדות או כינוס ילדים ואיך היה נראה ונשמע נשיא דורינו. הם פשוט אף פעם לא ראו זאת.

ואם על הציבור הדתי בארץ מדובר. אז מה עם הציבור שאינו שומר תורה ומצוות? ומה עם יהודי העולם?

ואז היכתה בי המחשבה הכואבת אולי יותר מהכל: מה עם הילדים שלנו? איך הם אי פעם יבינו מה באמת הלך ב770?

באותה נסיעה הביתה, התחדדה אצלי התובנה עד כמה הוידאוס של הרבי הם עוצמתיים ומחוללי שינוי. וכמה עבודה גדולה עוד לפנינו: אנחנו מוכרחים להנגיש את הרבי לעם ישראל.

כשהיינו בחורים ב770 היינו הולכים למבצעים במנהטן ופוגשים יהודים מכל הסוגים. ישראלים ואמריקאים, דתיים ופחות דתיים. באותם שנות אור העבודה לקרב יהודי בניו יורק היתה קלה. היינו מפצירים בחבר'ה מהמבצעים שיבואו לראות את הרבי. היינו מזמינים אותם לבוא לקבל דולר מהרבי ביום ראשון או "סתם" לבוא לראות את הרבי נכנס לתפילה או יוצא מ770. והכי טוב - שיבואו להתוועדות.

ידענו היטב, וראינו זאת פעמים רבות: ברגע שיהודי רואה את הרבי אחד על אחד. משהו חזק קורה. ראיית ושמיעת נשיא הדור מעוררת את היחידה שבנפש. זה בדוק. ותמיד ביקור כזה היה מחולל שינוי.

והיום, כשלצערינו אי אפשר להביא יהודי לראות את הרבי מתוועד. צריך להביא את הרבי אליו. צריך להראות את הרבי לכל יהודי באשר הוא. לשלוף לו את המסך, הענק או זה שבכיס, ולהראות לו את הרבי מדבר. אם נעשה זאת - אין ספק שהנשמה היהודית תתעורר. ובגדול!

~~~

היום מתקיים יום ההתרמה השנתי של JEM בראשותו של השליח המסור הרב אלקנה שמוטקין.

כולנו נהנים מההפקות של JEM כבר שנים רבות. במהלך השנים הופקו מאות סרטוני וידאו ואלפי שעות של התוועדויות וחלוקת דולרים תועדו והופצו. ל JEM יש ארכיונים בהם נעזרים כל השלוחים והעוסקים בהפצת המעיינות. צוות מקצועי של מחקר ושיחזור דואג ששום רגע לא יאבד. והיד עוד נטויה בתוכניות רבות לעתיד.

כל הההפקות האלה לא נופלות מהשמיים. צוות מיומן של למעלה מחמישים איש (!) עומל מסביב לשעון כדאי להנגיש את הרבי לציבור.

היום, ניקח כמה דקות כדי לחשוב על כך שההצלחה של JEM היא בעצם ההצלחה של כולנו. ההצלחה של JEM היא ההצלחה של הרבי.

כל השנה אנחנו נהנים מאד מההפקות של JEM. היום, בואו נכניס את היד לכיס, נוציא את הפלסטיק ונשתתף ביחד בהתקשרות של עם ישראל אל נשיא דורינו. התרומות האלה צריכות להגיע לא רק מ"הגבירים" אלא מכל חסיד. כל אחד כפי יכולתו. אני כבר השתתפתי ותרמתי בשמחה. מה איתכם?

לינק באנגלית: www.OurJem.com
לינק בעברית: http://tinyurl.com/ourjemheb

לחיים.