מערכת COL
|
יום כ"ח אדר א ה׳תשע״ו
08.03.2016
המציאות הזאת הרסנית לבריאותנו הנפשית ● מנחם ברוד
ספק אם אנחנו מבינים עד כמה המציאות הזאת הרסנית לבריאותנו הנפשית. היא נוטלת מאיתנו את השקט ואת הרוגע ומשבשת את פרופורציות החיים ● טורו השבועי של הרב מנחם ברוד ב'שיחת השבוע' המציאות הזאת הרסנית לבריאותנו
צילום אילוסטרציה: י. בלינקו
החיים המודרניים מתאפיינים באינטנסיביות שלהם. אין רגע דל. טובי המוחות, המפעילים את תעשיית התקשורת, הפרסום, התרבות והפוליטיקה, מייצרים ללא הרף סערות, שערוריות, אירועים ופרשיות. האדם הממוצע נשאב לתוך המערבולת הזאת, וכך מתנהלים חייו – מסערה לסערה ומשערורייה לשערורייה.
ספק אם אנחנו מבינים עד כמה המציאות הזאת הרסנית לבריאותנו הנפשית. היא נוטלת מאיתנו את השקט ואת הרוגע ומשבשת את פרופורציות החיים. כל אמירה היא 'סערה', כל אירוע 'טלטלה', כל הסתבכות 'שערורייה', וכעבור יום או יומיים הכול נשכח בעקבות פרשה חדשה.
פרשה בכל שבוע
אבל יש לנו גם פרשה אחרת, שמתחלפת עם הזמן – פרשת השבוע. יהודים בכל העולם חיים בכל שבוע את תוכנה של פרשה בתורה, ורואים בה את האקטואליה של אותו שבוע. השבת אנו מסיימים את ספר שמות בקריאת פרשת פקודי, שבה מסופר על השלמת העבודות לבניית המשכן והקמתו בפועל בידי משה רבנו.
העמידו לנגד עיניכם את חייהם של בני ישראל במדבר. במרכז המחנה ניצב המשכן, ועליו שכן ענן ה'. ממנו היה יוצא דבר ה' לעם ישראל. הענן האלוקי היה מוליך את העם בנדודיו, כפי שהפרשה מסתיימת: "כי ענן ה' על המשכן יומם, ואש תהיה לילה בו, לעיני כל בית ישראל, בכל מסעיהם".
את המשכן הנודד החליף בית הקבע – בית המקדש בירושלים. לאחר חורבנו נותרנו עם התפילה והציפייה לבניינו המחודש, ועם בתי הכנסת ובתי המדרש, המכונים 'מקדש מעט'. אבל זה המקום שבו האדם יכול לכייל את השעונים, ולהתנקות מההמולה המתמדת של שאון החיים.
למרבה הצער, הטרדות וההפרעות מנסות לרדוף אחרינו גם בהיותנו בבית הכנסת, כשהן מצייצות מהמכשירים הסלולריים. רבים אימצו להם מנהג טוב – לכבות את המכשיר לפני הכניסה לבית הכנסת, או פשוט להשאירו בבית ובמכונית. הם גילו להפתעתם כי העולם המשיך במהלכו, וכי לא אירע שום אסון בשל אי-הזמינות בשעת התפילה ושיעור התורה. כן, מתברר שלא כל אחד מאיתנו הוא מנהל חדר מיון או רמטכ"ל.
שעת איפוס
היכולת להינתק משאון החיים ולהתמסר למהות הפנימית של קיומנו – תפילה לבורא העולם וקביעת עיתים ללימוד התורה – היא המפתח להישרדות בעולם המטורף של ימינו. אותה שעה של שקט, שבה אנו עומדים לפני היושב במרומים, מאפשרת לנו לחזור לפרופורציות. היכולת לשכוח את כל טרדות העולם בשעת השיעור בתורה מחזירה לנו את השפיות.
זה הזמן שבו אנחנו נכנסים ל'משכן' ומתחברים עם בורא העולם ומנהיגו. ההתחברות הזאת גם מאפשרת לנו לראות בבהירות את מהלך חיינו ואת הנתיב הנכון שאליו יש לפנות בצומתי החיים, ממש כשם שהמשכן הנחה את עם ישראל בדרכי מדבר סיני.
הכניסה היום-יומית ל'משכן' חיונית ביתר שאת בקצב החיים המודרני. בלי שעת האיפוס הזאת אנחנו עלולים להיטלטל כעלה נידף ברוח על-ידי הכוחות החזקים המנהלים את סדר היום הציבורי. דווקא במציאות זו חשוב להיכנס ל'משכן' ולהתחבר לעצמנו.
ספק אם אנחנו מבינים עד כמה המציאות הזאת הרסנית לבריאותנו הנפשית. היא נוטלת מאיתנו את השקט ואת הרוגע ומשבשת את פרופורציות החיים. כל אמירה היא 'סערה', כל אירוע 'טלטלה', כל הסתבכות 'שערורייה', וכעבור יום או יומיים הכול נשכח בעקבות פרשה חדשה.
פרשה בכל שבוע
אבל יש לנו גם פרשה אחרת, שמתחלפת עם הזמן – פרשת השבוע. יהודים בכל העולם חיים בכל שבוע את תוכנה של פרשה בתורה, ורואים בה את האקטואליה של אותו שבוע. השבת אנו מסיימים את ספר שמות בקריאת פרשת פקודי, שבה מסופר על השלמת העבודות לבניית המשכן והקמתו בפועל בידי משה רבנו.
העמידו לנגד עיניכם את חייהם של בני ישראל במדבר. במרכז המחנה ניצב המשכן, ועליו שכן ענן ה'. ממנו היה יוצא דבר ה' לעם ישראל. הענן האלוקי היה מוליך את העם בנדודיו, כפי שהפרשה מסתיימת: "כי ענן ה' על המשכן יומם, ואש תהיה לילה בו, לעיני כל בית ישראל, בכל מסעיהם".
את המשכן הנודד החליף בית הקבע – בית המקדש בירושלים. לאחר חורבנו נותרנו עם התפילה והציפייה לבניינו המחודש, ועם בתי הכנסת ובתי המדרש, המכונים 'מקדש מעט'. אבל זה המקום שבו האדם יכול לכייל את השעונים, ולהתנקות מההמולה המתמדת של שאון החיים.
למרבה הצער, הטרדות וההפרעות מנסות לרדוף אחרינו גם בהיותנו בבית הכנסת, כשהן מצייצות מהמכשירים הסלולריים. רבים אימצו להם מנהג טוב – לכבות את המכשיר לפני הכניסה לבית הכנסת, או פשוט להשאירו בבית ובמכונית. הם גילו להפתעתם כי העולם המשיך במהלכו, וכי לא אירע שום אסון בשל אי-הזמינות בשעת התפילה ושיעור התורה. כן, מתברר שלא כל אחד מאיתנו הוא מנהל חדר מיון או רמטכ"ל.
שעת איפוס
היכולת להינתק משאון החיים ולהתמסר למהות הפנימית של קיומנו – תפילה לבורא העולם וקביעת עיתים ללימוד התורה – היא המפתח להישרדות בעולם המטורף של ימינו. אותה שעה של שקט, שבה אנו עומדים לפני היושב במרומים, מאפשרת לנו לחזור לפרופורציות. היכולת לשכוח את כל טרדות העולם בשעת השיעור בתורה מחזירה לנו את השפיות.
זה הזמן שבו אנחנו נכנסים ל'משכן' ומתחברים עם בורא העולם ומנהיגו. ההתחברות הזאת גם מאפשרת לנו לראות בבהירות את מהלך חיינו ואת הנתיב הנכון שאליו יש לפנות בצומתי החיים, ממש כשם שהמשכן הנחה את עם ישראל בדרכי מדבר סיני.
הכניסה היום-יומית ל'משכן' חיונית ביתר שאת בקצב החיים המודרני. בלי שעת האיפוס הזאת אנחנו עלולים להיטלטל כעלה נידף ברוח על-ידי הכוחות החזקים המנהלים את סדר היום הציבורי. דווקא במציאות זו חשוב להיכנס ל'משכן' ולהתחבר לעצמנו.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
