שבוע טוב!

בשבת קודש חל יום הזיכרון השישי של אבא ע"ה.

אחת התקופות בחיי שהותירו בי חותם, הייתה התקופה בה אבא חלה. תקופה ממושכת שהיתי לצדו, בימים ובלילות אינסופיים. קשה מאוד היה לראות את האבא הגדול והחזק, הדמות שאתה מביט בה כסמל של יציבות, הולך וקמל, נזקק לעזרה בסיסית.

בלילה בלי שינה גשום במיוחד, ברגעים שבין אשמורה שניה לשלישית בחדר 22 שבמחלקה האונקולוגית בהדסה 'עין כרם' בירושלים, כשהמחשבות התרוצצו כמו תמיד לאורך כל הלילה, ברגע של כמעט שבירה, הבנתי שמהמקום הלא-פשוט הזה אפשר ליפול ואפשר גם לצמוח. במידה רבה זה תלוי בי ובבחירה לאן אני מוביל את עצמי מהמקום הזה שלא ממש הזמנתי אותו.

מכירים את הרגעים המעטים הללו שבהם החיים מקבלים תפנית או משמעות חדשה? אצלי זה היה אחד מהם.

אין אדם שלא עובר תקופות קשות בחייו. ימים לא פשוטים של טלטלות, של סערות רוח ונפש, של קשיים שיכולים להוריד אדם לתהומות; תקופות של כעסים ורגשות שליליים שמביאים את הנפש לדכדוך עמוק עד שאנחנו לא יודעים איפה להכניס את עצמנו. כמו אבן מונחת על הלב (או בגרון). כל אחד בוודאי מכיר תקופות כאלה.

לפעמים השעות הקשות הללו מגיעות בגלל דברים שביצענו לא נכון, ולפעמים בגלל אירועים משמים ללא הזמנה מצדנו, כמו אירועים בריאותיים, תאונות או מוות ל"ע. באלה גם באלה, יש לנו יכולת לבחור כיצד להתמודד ולהגיב נוכח האירועים.

כן, אני יודע כמה קל לכתוב, ופי-אלף יותר קשה ליישם את זה בשעה של קושי, כאשר הנפש סחופה, הלב מכווץ, והאנרגיות השליליות מציפות אותנו. האפשרות של להרפות, להתייאש וליפול היא הרבה יותר קלה ונוחה, אבל המחיר שמשלמים בסופו של דבר, הוא כבד ועצוב.
 
בין ליפול למטה לבין להתרומם – הבחירה המתבקשת צריכה להיות מובנת מאליה.

בכל מצב שבו אדם נמצא, אם רק יפקח את עיניו ויחפש, הוא בוודאי ימצא את קצה החוט שממנו הוא יוכל לצמוח. לפעמים זה נמצא מתחת לאף שלנו.

אם בכל זאת המצב הוא קשה עד שההרגשה היא שאי-אפשר להתרומם בכוחות עצמנו, אפשר וצריך להיעזר בבן/בת הזוג, באנשים קרובים, בחברים נאמנים, ברב או באנשי מקצוע כדי שיתנו את הדחיפה והחיזוק לצד עידוד והמְרַצַה.

העצמה ובניה היא דרך קשה אבל נכונה, תכליתית ומקדמת יותר. המציאות מלמדת, שאדם צומח דווקא מתוך המשברים והקושי. כשאתם שם, תחשבו על זה.

מתחילים שבוע טוב ברגל ימין!

(הכותב משמש כמאמן אישי להצלחה ולמצוינות)