מערכת COL
|
יום כ"ג אדר א ה׳תשע״ו
03.03.2016
אולי יתחיל פשוט לחשוב טוב? ● ניצוצות מבית-חיינו, השבוע לפני
מה הגיב הרבי לאחד שתיאר את מצבו בריאותו? איך הגיב הרבי כשרצו להעניק לו מכונית קדילאק משוכללת? מה הייתה התשובה לאחר שכמה ילדים מאנ"ש אנגליה נפטרו? ● מדור שבועי חדש ב-COL: ניצוצות מבית-חיינו ניצוצות מבית-חיינו
(צילומים: מנדי הכטמן, COL)
מאת: ש.ז. ירחי
ה'תשנ"ב. בימים אלו פורסם מענה לאחד שתיאר את מצב בריאותו לרבי: "ויבשר בשורות טובות בטוב הנראה והנגלה כשיהיה אצלו זמן פנוי קצת..מהמרה שחורה שלו (ר"ל) אולי ינסה סוף סוף להתחיל על כל פנים טראכטן גוט. אזכיר עה"צ".
"החזר הרכב לאותו אדם ותאמר לו בשמי 'שונא מתנות יחיה!'"
תשמ"ו. ביום פורים קטן בשעה 2:30 יצא הרבי מחדרו בדרכו לנסיעה ל'אוהל' הק'. מול 770 נאסף קהל גדול מהרגיל בשל הסיבה שבאותה שעה הגיע גביר אחד שתרם מכונית קאדילאק חדשה ומשוכללת לרבי שהותאמה בדיוק לצרכיו, לאחר שהמכונית החדשה החלה לעשות בעיות והייתה נתקעת חדשות לבקרים.
המכונית החדשה, בוהקת ויפה, עמדה למרגלות 770 ממתינה לנסיעתה הראשונה עם הרבי ל'אוהל' הק'.
הקהל היה בהתרגשות גדולה ובמורל גבוה על שסוף סוף יזכה הרבי ברכב נוח וטוב המתאים לצרכיו. בשירה גברה מרגע לרגע והצלמים שהוזמנו מבעוד מעוד היו מוכנים לרגע ההיסטורי...
בשעה היעודה יצא הרבי מחדרו, חילק מטבעות לצדקה לילדים וכשהבחין ברכב החדש שאל את הנהג, המזכיר הרב יהודה קרינסקי, מאיפה הרכב הזה הגיע?...
הרב קרינסקי אמר את שמו של התורם והרבי ביקש: "תחזיר את הרכב לאותו אדם ותאמר לו בשמי 'שונא מתנות יחיה!'". לאחר מכן שאל הרבי היכן הרכב שנסע בו אתמול והרב קרינסקי הראה באצבעו על הרכב שחנב בשדרה. הרבי הורה להביא את הרכב הישן וביקש לנסוע איתו כבימים ימימה.
המכונית הישיבה לא הייתה מאורגנת והמזכיר הזדרז למכונית החדשה שהוכנה מראש הוציא משם את החת"ת ועוד כמה פריטים והכניסם לרכב הישן. גם דלק לא היה במכונית הישנה והוא הוצרך בדרך להיכנס לתחנת דלק ולתדלק את המכונית.
בכל משך זמן ההתרחשות ברחוב עמד שם חסיד מאחד החצרות החסידים הגדולות והמפורסמות וכשראה את כל ה"בלגן" שאל מה מתרחש. לאחר שסיפרו לו – אמר בהתפעלות: "זה רבי אמיתי!".
"שיהיה והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה וגו'".
ה'תשמ"א. באנגליה נפטרו כמה ילדים מאנ"ש באופן פתאומי ל"ע. אחד ההורים כתב על כך לרבי שהורה לו לפרנס ילד אחד בישיבה. להנהלת המוסד הורה הרבי לבדוק המקוואות בעיר, ולאנ"ש כתב הרבי: "שיהיה והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה וגו'".
"איך תדע אם לא תלמד?"...
והנה סיפור מיוחד בו דואג הרבי לילד שלא יסתובב בטל: בערב חג הפסח תשי"ט הסתובב ילד מילדי אנ"ש ליד חדרו של הרבי. לפתע יצא הרבי מחדרו ושאל את הילד: "מדוע אינך לומד?". חופשת פסח עכשיו, השיב הילד, ובתלמוד תורה לא לומדים.
"אבל מדוע אתה לא לומד?", שאל הרבי את הילד.
הילד שלא הבין את שאלתו של הרבי ענה במבוכה "משום שבתלמוד תורה לא לומדים".
כשהבחין הרבי כי הילד לא מבין, נטל ספר קודש פתח אותו בדף האחרון, ואמר:
"רואה אתה כמה דפים יש בספר זה, רואה כמה ספרים יש בספריה הגדולה הזו, אתה בטח יודע שישנם עוד הרבה ספרים. אז מתי תדע את כל הספרים האלה אם לא תלמד?"...
להשיג הלוואה גדולה להחזקת הישיבות הקדושות...
פורים בפתח והנה הנה קטע מיוחד מהרבי, משנת תשח"י, על המנהל הכללי של תלמודי התורה בשושן הבירה: למרדכי היהודי היה את רשת התלמודי תורה הגדולה ביותר בעולם, אמר הרבי בפורים תשח"י. כ"ב אלף תינוקות של בית רבן, שקיבלו, מלבד הלימוד עם המלמדים הטובים ביותר, גם ארוחת צהריים מזינה, כאשר שלוש פעמים בשבוע הגישו להם מנת בשר מכובדת.
להחזיק דבר כזה צריך כסף? צריך! הרבה כסף! הוא הרי היה מנהל כללי, אמר הרבי: חדרים, ישיבות, שמהם יגדלו גאונים, שיוכלו לשבת בסנהדרין.
כאשר המצב הכספי בישיבות היה דחוק, הנה כיון שקיבל "מלפני המלך" – מלכו של עולם – "עטרת זהב גדולה", השתמש בה בתור משכון, כדי להשיג הלוואה גדולה להחזקת הישיבות הקדושות...
כאן הוסיף הרבי בחיוך: אינני יודע מה נתנו שם, חלב או מיץ תפוזים, כנראה תלוי מה יותר טעים, אם חלב יותר טעים – נתנו להם חלב, ואם מיץ תפוזים יותר טעים, נתנו להם מיץ תפוזים, ואולי נתנו להם את שניהם... כך שהיה צריך ממון רב כדי להחזיק את ה"תלמוד-תורה'ס", חדרים וישיבות, שמהם יגדלו גאונים, רשכבה"ג, שיוכלו לשבת בסנהדרין...
נעצוץ תחילתן בסופן
בשבוע שעבר כתבנו על "פורים קטן תרפ"ז" וציינו שאת הקונטרס הראשון שחילק הרבי לאחר קבלת הנשיאות היה קונטרס "פורים קטן תשי"א", ואילו המאמר האחרון – לעת עתה – שהרבי הגיהה וחילק היה "קונטרס פורים קטן" תשנ"ב, ולא בכדי.
המעניין הוא שכמה ימים לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים – אמר הרבי: קישרתי את העניין למאמר "וקבל היהודים" שאמר הרבי הריי"צ בשנת תרפ"ז – ושאלו אותי מדוע 'דחפתי' להתעסק עם דבר שדיברו עליו בשנת תרפ"ז? אמנם נכון, אמר הרבי, מידי כמה שנים חזרו על תוכן המאמר הזה, אבל לא היה בשטורעם כזה גדול כמו בקייץ האחרון....
הרבי הוסיף ואמר שבזמן הקייץ הייתה הוראה להוסיף בצדקה מתאים לנאמר "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", עד למה שדובר בערב ראש-השנה על "מפזרין צדקה לעניים" לכבוד חג-הסוכות, ודווקא באופן של "מפזרין".
עכשיו גם מובן, אמר הרבי, למה בו' תשרי עשיתי סיום על מסכת 'חלה' דווקא...
בהתוועדות הזו ביקש הרבי שמהיום ועד שמחת-תורה לא יפסיקו להתוועד מתוך שמחה. "שיתוועדו הלילה, מחר בבוקר, מחר בלילה, מחרתיים בבוקר, מחרתיים בלילה, ביום ראשון בבוקר, ביום ראשון בלילה, ביום שני בבוקר ובלילה", וכך המשיך ופירט הרבי עד שמחת תורה. כאן תבע הרבי את המשפט – "ומלאה הארץ פרבריינגן את ה', כמים לים מכסים!".
הוראה מיוחדת למלמדים
כאשר הנכם יוצאים מחדר לחדר, ומשאירים ספר לימוד פתוח, האם אתם צריכים לסוגרו, או שמישהו אחר יכול לסגור אותו? וכשלא סוגרים - מה יכול להשתלשל מזה כאשר מזלזלים בעניין? שיחה מהתוועדות המשך של חג הפורים, מיום הש"ק פרשת כי תשא, ט"ז באדר תשכ"ד, כש'הגיבורים' בכל אותה התרחשות הם, הרבי והרבי הריי"צ, ומדוע לא רצה הרבי הריי"צ להשתמש בשליח, ברבי...
בשנים עברו, פתח הרבי, היה הדבר פשוט אצל המלמדים הלומדים ב'חדר' שכאשר מפסיקים ללמוד ויוצאים מחדר לחדר צריכים לסגור את הספר שלמדו בו. ואילו עתה, יוצאים מחדר לחדר, ומשאירים את הספרים פתוחים, ואף אחד לא שם לב לכך, ואין פוצה פה ומצפצף!
ומזה נשתלשל גם אי-ההקפדה על בזיון כתבי הקודש, שכאשר מתגלגל על הרצפה דף מספר תהילים, או מחומש, יכולים לעבור כמה וכמה פעמים, תלמידים וגם מחנכים, תלמידי חכמים, וכל אחד פונה לדרכו, מבלי להגביה את דף הספר מהרצפה.
ומזה נשתלשל עניין חמור יותר: שכאשר שומעים ברכה בחזרת הש"ץ או קדיש, עומדים כמו "גולם"... ולא עונים "ברוך הוא וברוך שמו", ואמן. עניין זה, יש בו כמה וכמה דינים שנתפרשו בשו"ע אודות ההפסקים מתי עונים וכו'.
במאמר מוסגר אמר הרבי: באמת רציתי לדבר על כך בהתוועדות של פורים, אבל התאפקתי, כיוון שהעמידו מכונה שקולטת (מקליטה...) את כל מה שמדברים... והלוואי שהדיבור עתה לא יהיה קול קורא במדבר... –וחזרה לעניין: פעם לא היו צריכים לעורר ולדבר בעניינים אלו, שכן ילדה קטנה, שהייתה גדולה מאחיה הקטן, בשנה אחת בלבד, הייתה אומרת לו שצריכים לסגור ספר כשמפסיקים ללמוד, וכשהגיעו לעניית 'אמן' - ענתה בהתלהבות.
ידוע ה"מעשה רב" שנדפס בהקדמת הלבוש, על גודל העניין של עניית 'אמן', שפעם אחת נכשל בזה; אבל ילדה קטנה לא שמעה על 'הלבוש', ולא על ההקדמה שלו, אבל גודל עניית אמן היה אצלה דבר פשוט ומובן. ואילו בימינו אלה – הנה הוא בעצמו, יהודי בעל זקן שיבה, פונה לקיר ועונה ב"ה וב"ש ואמן בקול רם, וטופח לעצמו ואומר שישו בני מעיי, שישו; אבל יהודי זה, הוא מורם מעם, ולא מתאים לו לומר לילד קטן לענות גם 'אמן', גם לסגור את הספר, או להרים דף של סידור שנפל לרצפה.
וכשואלים אותו על כך, הוא אומר: נו, באמת. ישנם דברים חמורים יותר...
ראיתי את הרבי הריי"צ – סיפר הרבי - מעיר בדרכי נועם, למישהו על ספר פתוח, והורה לו לסגור אותו. הרבי, שהיה נוכח בשעת הדברים אמר לרבי הריי"צ - שנמנע מאוד מלהטריח אנשים - שהיה יכול לבקש ממנו – מהרבי... – שיסגור את הספר. הרבי הריי"צ השיב: יש עניין שהלומד עצמו בספר, יסגור את הספר. היות והרבי הריי"צ טיפל בעניין זה בעצמו, הסיק הרבי, זו הוראה למלמדים שילמדו את תלמידיהם, לדאוג ולסגור את הספר בעצמם - לכשיסיימו.
ה'תשנ"ב. בימים אלו פורסם מענה לאחד שתיאר את מצב בריאותו לרבי: "ויבשר בשורות טובות בטוב הנראה והנגלה כשיהיה אצלו זמן פנוי קצת..מהמרה שחורה שלו (ר"ל) אולי ינסה סוף סוף להתחיל על כל פנים טראכטן גוט. אזכיר עה"צ".
"החזר הרכב לאותו אדם ותאמר לו בשמי 'שונא מתנות יחיה!'"
תשמ"ו. ביום פורים קטן בשעה 2:30 יצא הרבי מחדרו בדרכו לנסיעה ל'אוהל' הק'. מול 770 נאסף קהל גדול מהרגיל בשל הסיבה שבאותה שעה הגיע גביר אחד שתרם מכונית קאדילאק חדשה ומשוכללת לרבי שהותאמה בדיוק לצרכיו, לאחר שהמכונית החדשה החלה לעשות בעיות והייתה נתקעת חדשות לבקרים.
המכונית החדשה, בוהקת ויפה, עמדה למרגלות 770 ממתינה לנסיעתה הראשונה עם הרבי ל'אוהל' הק'.
הקהל היה בהתרגשות גדולה ובמורל גבוה על שסוף סוף יזכה הרבי ברכב נוח וטוב המתאים לצרכיו. בשירה גברה מרגע לרגע והצלמים שהוזמנו מבעוד מעוד היו מוכנים לרגע ההיסטורי...
בשעה היעודה יצא הרבי מחדרו, חילק מטבעות לצדקה לילדים וכשהבחין ברכב החדש שאל את הנהג, המזכיר הרב יהודה קרינסקי, מאיפה הרכב הזה הגיע?...
הרב קרינסקי אמר את שמו של התורם והרבי ביקש: "תחזיר את הרכב לאותו אדם ותאמר לו בשמי 'שונא מתנות יחיה!'". לאחר מכן שאל הרבי היכן הרכב שנסע בו אתמול והרב קרינסקי הראה באצבעו על הרכב שחנב בשדרה. הרבי הורה להביא את הרכב הישן וביקש לנסוע איתו כבימים ימימה.
המכונית הישיבה לא הייתה מאורגנת והמזכיר הזדרז למכונית החדשה שהוכנה מראש הוציא משם את החת"ת ועוד כמה פריטים והכניסם לרכב הישן. גם דלק לא היה במכונית הישנה והוא הוצרך בדרך להיכנס לתחנת דלק ולתדלק את המכונית.
בכל משך זמן ההתרחשות ברחוב עמד שם חסיד מאחד החצרות החסידים הגדולות והמפורסמות וכשראה את כל ה"בלגן" שאל מה מתרחש. לאחר שסיפרו לו – אמר בהתפעלות: "זה רבי אמיתי!".
"שיהיה והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה וגו'".
ה'תשמ"א. באנגליה נפטרו כמה ילדים מאנ"ש באופן פתאומי ל"ע. אחד ההורים כתב על כך לרבי שהורה לו לפרנס ילד אחד בישיבה. להנהלת המוסד הורה הרבי לבדוק המקוואות בעיר, ולאנ"ש כתב הרבי: "שיהיה והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה וגו'".
"איך תדע אם לא תלמד?"...
והנה סיפור מיוחד בו דואג הרבי לילד שלא יסתובב בטל: בערב חג הפסח תשי"ט הסתובב ילד מילדי אנ"ש ליד חדרו של הרבי. לפתע יצא הרבי מחדרו ושאל את הילד: "מדוע אינך לומד?". חופשת פסח עכשיו, השיב הילד, ובתלמוד תורה לא לומדים.
"אבל מדוע אתה לא לומד?", שאל הרבי את הילד.
הילד שלא הבין את שאלתו של הרבי ענה במבוכה "משום שבתלמוד תורה לא לומדים".
כשהבחין הרבי כי הילד לא מבין, נטל ספר קודש פתח אותו בדף האחרון, ואמר:
"רואה אתה כמה דפים יש בספר זה, רואה כמה ספרים יש בספריה הגדולה הזו, אתה בטח יודע שישנם עוד הרבה ספרים. אז מתי תדע את כל הספרים האלה אם לא תלמד?"...
להשיג הלוואה גדולה להחזקת הישיבות הקדושות...
פורים בפתח והנה הנה קטע מיוחד מהרבי, משנת תשח"י, על המנהל הכללי של תלמודי התורה בשושן הבירה: למרדכי היהודי היה את רשת התלמודי תורה הגדולה ביותר בעולם, אמר הרבי בפורים תשח"י. כ"ב אלף תינוקות של בית רבן, שקיבלו, מלבד הלימוד עם המלמדים הטובים ביותר, גם ארוחת צהריים מזינה, כאשר שלוש פעמים בשבוע הגישו להם מנת בשר מכובדת.
להחזיק דבר כזה צריך כסף? צריך! הרבה כסף! הוא הרי היה מנהל כללי, אמר הרבי: חדרים, ישיבות, שמהם יגדלו גאונים, שיוכלו לשבת בסנהדרין.
כאשר המצב הכספי בישיבות היה דחוק, הנה כיון שקיבל "מלפני המלך" – מלכו של עולם – "עטרת זהב גדולה", השתמש בה בתור משכון, כדי להשיג הלוואה גדולה להחזקת הישיבות הקדושות...
כאן הוסיף הרבי בחיוך: אינני יודע מה נתנו שם, חלב או מיץ תפוזים, כנראה תלוי מה יותר טעים, אם חלב יותר טעים – נתנו להם חלב, ואם מיץ תפוזים יותר טעים, נתנו להם מיץ תפוזים, ואולי נתנו להם את שניהם... כך שהיה צריך ממון רב כדי להחזיק את ה"תלמוד-תורה'ס", חדרים וישיבות, שמהם יגדלו גאונים, רשכבה"ג, שיוכלו לשבת בסנהדרין...
נעצוץ תחילתן בסופן
בשבוע שעבר כתבנו על "פורים קטן תרפ"ז" וציינו שאת הקונטרס הראשון שחילק הרבי לאחר קבלת הנשיאות היה קונטרס "פורים קטן תשי"א", ואילו המאמר האחרון – לעת עתה – שהרבי הגיהה וחילק היה "קונטרס פורים קטן" תשנ"ב, ולא בכדי.
המעניין הוא שכמה ימים לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים – אמר הרבי: קישרתי את העניין למאמר "וקבל היהודים" שאמר הרבי הריי"צ בשנת תרפ"ז – ושאלו אותי מדוע 'דחפתי' להתעסק עם דבר שדיברו עליו בשנת תרפ"ז? אמנם נכון, אמר הרבי, מידי כמה שנים חזרו על תוכן המאמר הזה, אבל לא היה בשטורעם כזה גדול כמו בקייץ האחרון....
הרבי הוסיף ואמר שבזמן הקייץ הייתה הוראה להוסיף בצדקה מתאים לנאמר "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", עד למה שדובר בערב ראש-השנה על "מפזרין צדקה לעניים" לכבוד חג-הסוכות, ודווקא באופן של "מפזרין".
עכשיו גם מובן, אמר הרבי, למה בו' תשרי עשיתי סיום על מסכת 'חלה' דווקא...
בהתוועדות הזו ביקש הרבי שמהיום ועד שמחת-תורה לא יפסיקו להתוועד מתוך שמחה. "שיתוועדו הלילה, מחר בבוקר, מחר בלילה, מחרתיים בבוקר, מחרתיים בלילה, ביום ראשון בבוקר, ביום ראשון בלילה, ביום שני בבוקר ובלילה", וכך המשיך ופירט הרבי עד שמחת תורה. כאן תבע הרבי את המשפט – "ומלאה הארץ פרבריינגן את ה', כמים לים מכסים!".
הוראה מיוחדת למלמדים
כאשר הנכם יוצאים מחדר לחדר, ומשאירים ספר לימוד פתוח, האם אתם צריכים לסוגרו, או שמישהו אחר יכול לסגור אותו? וכשלא סוגרים - מה יכול להשתלשל מזה כאשר מזלזלים בעניין? שיחה מהתוועדות המשך של חג הפורים, מיום הש"ק פרשת כי תשא, ט"ז באדר תשכ"ד, כש'הגיבורים' בכל אותה התרחשות הם, הרבי והרבי הריי"צ, ומדוע לא רצה הרבי הריי"צ להשתמש בשליח, ברבי...
בשנים עברו, פתח הרבי, היה הדבר פשוט אצל המלמדים הלומדים ב'חדר' שכאשר מפסיקים ללמוד ויוצאים מחדר לחדר צריכים לסגור את הספר שלמדו בו. ואילו עתה, יוצאים מחדר לחדר, ומשאירים את הספרים פתוחים, ואף אחד לא שם לב לכך, ואין פוצה פה ומצפצף!
ומזה נשתלשל גם אי-ההקפדה על בזיון כתבי הקודש, שכאשר מתגלגל על הרצפה דף מספר תהילים, או מחומש, יכולים לעבור כמה וכמה פעמים, תלמידים וגם מחנכים, תלמידי חכמים, וכל אחד פונה לדרכו, מבלי להגביה את דף הספר מהרצפה.
ומזה נשתלשל עניין חמור יותר: שכאשר שומעים ברכה בחזרת הש"ץ או קדיש, עומדים כמו "גולם"... ולא עונים "ברוך הוא וברוך שמו", ואמן. עניין זה, יש בו כמה וכמה דינים שנתפרשו בשו"ע אודות ההפסקים מתי עונים וכו'.
במאמר מוסגר אמר הרבי: באמת רציתי לדבר על כך בהתוועדות של פורים, אבל התאפקתי, כיוון שהעמידו מכונה שקולטת (מקליטה...) את כל מה שמדברים... והלוואי שהדיבור עתה לא יהיה קול קורא במדבר... –וחזרה לעניין: פעם לא היו צריכים לעורר ולדבר בעניינים אלו, שכן ילדה קטנה, שהייתה גדולה מאחיה הקטן, בשנה אחת בלבד, הייתה אומרת לו שצריכים לסגור ספר כשמפסיקים ללמוד, וכשהגיעו לעניית 'אמן' - ענתה בהתלהבות.
ידוע ה"מעשה רב" שנדפס בהקדמת הלבוש, על גודל העניין של עניית 'אמן', שפעם אחת נכשל בזה; אבל ילדה קטנה לא שמעה על 'הלבוש', ולא על ההקדמה שלו, אבל גודל עניית אמן היה אצלה דבר פשוט ומובן. ואילו בימינו אלה – הנה הוא בעצמו, יהודי בעל זקן שיבה, פונה לקיר ועונה ב"ה וב"ש ואמן בקול רם, וטופח לעצמו ואומר שישו בני מעיי, שישו; אבל יהודי זה, הוא מורם מעם, ולא מתאים לו לומר לילד קטן לענות גם 'אמן', גם לסגור את הספר, או להרים דף של סידור שנפל לרצפה.
וכשואלים אותו על כך, הוא אומר: נו, באמת. ישנם דברים חמורים יותר...
ראיתי את הרבי הריי"צ – סיפר הרבי - מעיר בדרכי נועם, למישהו על ספר פתוח, והורה לו לסגור אותו. הרבי, שהיה נוכח בשעת הדברים אמר לרבי הריי"צ - שנמנע מאוד מלהטריח אנשים - שהיה יכול לבקש ממנו – מהרבי... – שיסגור את הספר. הרבי הריי"צ השיב: יש עניין שהלומד עצמו בספר, יסגור את הספר. היות והרבי הריי"צ טיפל בעניין זה בעצמו, הסיק הרבי, זו הוראה למלמדים שילמדו את תלמידיהם, לדאוג ולסגור את הספר בעצמם - לכשיסיימו.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
