מאת: ש.ז. ירחי

בערב פורים-קטן ה'תשנ"ב, התקבל מענה מפתיע מהרבי, ש'הרקיד' את חודש אדר כולו, גם את אדר א', בשנה מעוברת: "הזמן גרמא להרבות בשמחה ובכפליים 'שישים יום'". אזכיר עה"צ. במילים פשוטות, ובהתחשב בכך ששנת ה'תשנ"ב הייתה שנה מעוברת, מורה הרבי להרבות בשמחה בכל ששים הימים של חודש אדר – ובכפליים!

לאחר התשובה המפתיעה, בו מורה הרבי לשמוח בכפליים בכל השישים יום (אדר א' וב'), התקיימו ב-770 בתחילת חודש אדר א' ריקודי שמחה בליווי כלי-זמר. כאשר דווח הרבי על הריקודים ב-770, יצאו מהקודש פנימה עוד שני מענות קודש: והזמ"ג בריא מזלי' בכפליים. ומענה נוסף: אזכיר עה"צ להמצטרך בכפליים 'ושהזמ"ג – בריא מזלי.

בכל המענות המתייחסים לחודש אדר למעלה, הדגיש הרבי את העניין של "כפליים". בשיחות הרבי באותה שנה (עד כ"ז אדר ראשון), הורה הרבי להרבות בשמחה באופן של מוסיף והולך ביתר שאר וביתר עוז.

(כהערת אגב: בשבת פרשת ויקהל-פקודי, מברכים החודש ניסן תשח"י, דיבר הרבי על השמחה שצריכה להיות בפורים שצריכה להשפיע על כול החודש כולו, שהרי נאמר "משנכנס אדר", אבל הדברים לא נאמרו ב'שטורעם' כמו בשנת תשנ"ב...).

למה לא ב'תורת השלבים'?...

חסיד אחד, אולי לא 'משכיל' גדול בחסידות, וגם לא מוגדר כ'עובד', נהג במנהג די 'מוזר': כבר בליל ראש-חודש אדר, רק יצאו הכוכבים, הוא כבר אמר 'לחיים', רקד, שמח וצהל, כשהוא מנסה להדביק בשמחתו את חבריו החסידים.

לשמחה מוקדמת זו – מה היא עושה? שאלוהו חבריו.

החסיד הזה ניחן בחכמה יתירה, והוא השיב: המן הרשע רצה ח"ו "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים טף ונשים ביום אחד". למה רצה העמלקי הזה לעשות זאת ביום אחד דווקא?  למה לא ב'תורת השלבים'?

אלא המן היה כזה רשע, שהוא לקח בחשבון 'תבוסה מוחצת', ובשעה שתוכניתו לא תצלח – היהודי הרי יהפכו את ימי הצער והגזירות, לימי שמחה וחג. לא, אמר המן לעצמו. ביום אחד אבקש להשמידם, והיה אם ייחלצו מהגזירה – הם יזכו ליום אחד של חג, ותו לא!

אבל אני, נצצו עיניו של החסיד (אם משמחה או מה'משקה המשמח'...), שיודע לקרוא את מחשבותיו של אותו רשע ערמומי, ישמח ויעלוז כל החודש, כתשובה ניצחת על אותו 'קמצן' שרצה לקמץ לנו בחגים...

החסיד הזה, יאמרו הכל, נולד טרם זמנו, כמה עשרות שנים מוקדם יותר שכן, בזמנו של הרבי הרש"ב נ"ע, להתחיל לרקוד כבר בתחילת חודש אדר, היה קצת מוגזם... אבל אילו היה חסיד זה חי היום בזמננו, הוא לא היה בדעת מיעוט מזהרת. ונהפוך הוא: כולם היו מצטרפים אליו בשמחה, ויתכן מאוד שהיה נחשב לאחד הרוקדים ה'חלשים'...

מרגלא בפומיא של המשפיע ר' מענדל הוויכוח הידוע בין החסיד ל'מתנגד': לא נברא חג פורים אלא להוציא את ה'מתנגד' מהעצבות והקדרות המלווה אותו תמיד, בכל ימות השנה. לא נברא תשעה באב, אלא כדי להרגיע את החסיד משמחתו... עבר שם חכם אחד, ואמר: עצבותו של החסיד ביום תשעה באב, היא כשמחתו של ה'מתנגד' ביום הפורים...

"הרבי כבש את כל העולם, וגם ה'יבשת החמישית'"

ה'תשכ"ז. בתחילת חודש אדר ראשון, מורה הרבי לשלוח תמימים לשליחות מ-770 לאוסטרליה הרחוקה. כבר הגיעה השעה, התבטא אז הרבי, לשלוח תמימים-שלוחים לפעול בהפצת המעיינות חוצה באוסטרליה. (בשנת ה'תשכ"ו הוקמה ישיבת חב"ד באוסטרליה אך עדיין לא נשלחו לשם שלוחים) מזמן בריאת העולם, אמר הרבי, רצה הקב"ה לקבל "הכנסה" גם מ"איי הים", ועתה, לאחר שחצו השלוחים את קו התאריך, והגיעו למקום שליחותם, תלך ותתממש אותה משימת 'גביה' נדירה על-ידי השלוחים, וה"מס" הנכסף שהמתין אלפי שנים לגאולתו, 'יזרום' לאוצר המלך...

"מי שנמצא שם, במקום הנידח ההוא", הדגיש הרבי, "הוא שלוחו של מי "שראשית ואחרית שלו", ושמקום זה דווקא נוגע לו, למלך". פרט מעניין מאותה השליחות המיוחדת הזו, למרות שהרבי הזכירה ברבים כמה וכמה פעמים - ייעודה הייתה סודית, כמעט 'מחתרתית': בליל נסיעת השלוחים אמר הרבי לפניהם שיחה בחדרו הק'  ומבקש מהם בסוף השיחה: "לא צריכים לפרסם לעת-עתה על ייעודה הסופי של השליחות - כיוון שהבעלי-בתים אינם מוכשרים לקבל זאת"...

את החביבות המיוחדת של הרבי לשלוחים מאוסטרליה, יעיד הסיפור הבא: באחד מסדרי הפסח שהתקיימו בביתו של הרבי הריי”צ, נתן הרבי מהאפיקומן שלו לבחורים ששבו מהשליחות באוסטרליה. שאל על כך הרש”ג את הרבי: הרי כתוב שצריך לחלק (רק) לבני הבית? והשיבו הרבי: כתוב הלשון “ויחלקו לכל בני ביתו” - הם בני ביתי, הם אלו שהתמסרו במשך שנתיים!

כעבור חצי יובל שנים יגיע הרב חיים-שניאור זלמן הכהן גוטניק, ויעבור לפני הרבי בעת מעמד חלוקת הדולרים. "סוף כל סוף", הכריז הרב גוטניק, "הרבי כבש את כל העולם, וגם ה'יבשת החמישית'", אוסטרליה, כבר שייכת לרבי...

בהתוועדות פורים תשכ"ז דיבר הרבי עם הרבה אנשים באופן פרטי וישנם דברים מאוד מיוחדים בזה. יש שיחות ויחידויות מעניינות בקשר השלוחים, וביטוי של הרבי שהשליחות היא סודית ואין לפרסמה.

"האדון הגדול מוושינגטון"

בשיחת יום י"ט בתשרי ה'תשמ"א, חול המועד סוכות, יוצא הרבי בקריאה לילדי וילדות ישראל שלפני גיל בר/בת מצווה להתאגד ב"צבאות השם". במהלך כל אותה השנה התייחס הרבי לעניין הזה עוד ועוד בשיחות, במענות-קודש ובמעמדי היחידויות הפרטיות.

בהתוועדות ש"פ 'תרומה', ג' באדר ראשון תשמ"א התייחס הרבי לטענות שהגיעו אליו – כיצד מקשרים את עניינו של משיח, בחיר המין האנושי, עם פרסים וצעצועים?... ראשית 'גער' הרבי באותו שליח שנשאל על כך ובמקום להשיב, נבהל מהשאלה הזו...
והרבי תמה על אותו שליח: הרי אתה הולך בשליחותו של נשיא דורנו – ואם כן וודאי שהדברים נכונים! כששואלים אותך שאלה – תתיישב לכמה דקות, תתבונן, אך עשה זאת ביגיעה וכשיש "יגעת" מובטח שיהיה "ומצאת!".

ולעצם הטענה – אמר הרבי: היות ויש לחנך את ילדי ישראל בעיקרי האמונה ובביאת המשיח – הרי יש להשתדל להסביר את עניינו של משיח לכל ילד וילדה, וכאן קיים הסדר של התורה: בתחילה מסבירים את זה עם "שלא לשמה" של סוכריות כדומה, ולאחר מכן ה"שלא לשמה" נהיה כדין יותר טרק ע"י כך ביכולתו להגיע ל"שמה".
כך גם מבאר הרמב"ם – שהד בבד עם העובדה שבביאת המשיח יעסקו ב"ישיגו דעת בוראם", יהיו גם "מעדנים כעפר"... זאת עבור אלה שלא מוכנים עדיין להבנת הגדולה של "ישיגו דעת בוראם".

בהמשך אותה שיחה עורר הרבי בדבר לבושן הצנוע של חיילות צבאות ה'. עכשיו נהיה קל יותר להתלבש בצניעות, אמר הרבי, וסיפר על הוראתו של "האדון הגדול מוושינגטון", נשיא ארצות-הברית שהורה לאחרונה שכל הנשים העובדות במשרדי הממשלה ילכו בלבוש נשים – בשמלות. הרבי הדגיש גי נושא הצניעות שייך גם לילדים, חיילי צבאות ה'.

*

בראש חודש אדר ראשון תשמ"א, בדרכו לקריאת התורה, פנה ילד אחד לרבי וביקש ברכה לרפואה שלמה. הרבי בירכו, נתן לו מטבע לצדקה, וכששלשל המטבע לתוף הקופה – אמר לו הרבי: "תלמד הרבה תורה ותקיים הרבה מצוות".

*

ילד שהתפלל באריכות ובריכוז בתפילת המנחה, הביט בו הרבי ממושכות בעת חזרת הש"ץ, כאשר הילד שקוע בתפילתו לא מבחין מה קורה סביבו...