מערכת COL | יום י' אדר א ה׳תשע״ו 19.02.2016

בין תפוחים לרימונים ● מבט לפרשה, הרב מאיר אליטוב

לגבי פעמוני המעיל של כהן גדול, מהו ההבדל בין תפוחים לרימונים ומדוע סבר הרמב"ן שתפוחים נאים יותר מרימונים ואילו רש"י סבר שרימונים נאים מתפוחים? ● כמידי שבוע, מבט לפרשה עם הרב מאיר אליטוב ● מגזין שישי  פרשת תצווה
בין תפוחים לרימונים ● מבט לפרשה, הרב מאיר אליטוב
צילום שמואל בן צבי. שבט תש"ל
הרב מאיר אליטוב

באופן עשית פעמוני המעיל סובר רש"י שהפעמונים לא היו בתוך הרימונים אלא ביניהם,
ו"פעמון ורימון פעמון ורימון" שאמרה תורה, הוא הסדר שבו סודרו בשולי המעיל פעמון ואחריו
רימון וכך הלאה, וא"כ יוצא שהרימונים לא שימשו להשמעת הקול ולקיום הציווי "ונשמע קולו
בבואו אל הקודש ולא ימות" כי עניין זה התבצע על ידי הפעמונים לבדם, ואילו הרימונים שמשו
רק לנוי.

והקשה הרמב"ן כיון שלשיטת רש"י שמשו הרימונים לנוי מדוע ציוותה התורה על רימונים ולא על תפוחים שהם נאים יותר כפי שמצינו במנורה שכפתוריה היו כעין תפוחים? ובהסבר קושייתו
דנו מפרשי התורה בארוכה.

אלא שצריך להבין לגופו של עניין מהו ההבדל בין תפוחים לרימונים ומדוע סבר הרמב"ן
שתפוחים נאים יותר מרימונים ואילו רש"י סבר שרימונים נאים מתפוחים.

ומסביר הרבי: הציווי על השמעת הקול של הכהן הגדול בבואו אל הקודש מסמל עניין חשוב
ויסודי עד כדי כך שהזהירה תורה "ונשמע קולו כו' ולא ימות" והלא לכאורה "לא ברעש ה'" ומה
עניין השמעת הקול בתוך הקודש?

אלא, שהכהן הגדול מגיע אל עבודתו בקודש כשליח של כל אחד ואחד מעם ישראל ובשולי
מעילו הוא נושא עמו את הקולות שמזכירים לו את הסוגים השונים שבעמ"י.

יש את הצדיקים שעבודתם בקול דממה דקה אבל יש גם את בעלי התשובה שעבודתם היא ברעש גדול כאדם הבורח מן הסכנה ואלה נמשלו הרי לרימונים כדרשת הגמ' על הפסוק כפלח הרימון רקתך "אל תקרי רקתך אלא ריקנין שבך ש"אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון" זוהי חובתו הבסיסית של הכהן הגדול בבואו אל הקודש להביא עמו את כל ישראל וגם את הריקנין שבהם עד כדי כך שאם לא עשה זאת חייב מיתה!

ומכאן יובן מדוע נקט רש"י רימונים כי רש"י עניינו "פשוטו של מקרא" ומצד זה יהודי יכול להראות בפשטות ובחיצונות בדרגא של "רינקין שבך" ולכן סבר שהנוי האמיתי של המעיל הוא
הרימונים המסמלים את האנשים בדרגות היותר נמוכות שאף שנמצאים "בשולי המעיל" הרי הם "מלאים מצוות כרימון".

אבל הרמב"ן שהעיד על פירושו שהוא "דברים נעימים... ליודעי חן" הביט גם אל היהודי במבט
של "יודעי חן" כלומר אל פנימיותו העמוקה שמצידה לא שייך כלל חטא שהרי ו"עמך כולם
צדיקים" ולכן סבר שאם מדובר על נוי הרי שאינו מתבטא ברימונים כי אם בתפוחים דווקא
המסמלים את פנימיותו הטהורה של יהודי.

על פי זה יובן גם מדוע ביום הכיפורים לא היה המעיל שישמיע הקול שהרי הכהן הגדול היה
לבוש בבגדי לבן שאין בהם פעמונים. כי ביום הכיפורים היהודים הם כמלאכים כי מתגלה בהם
ההתקשרות הפנימית לקב"ה וממילא אין מקום להשמעת הקול המבטא את הריקנין כי ביום הזה
כולם צדיקים

שבת שלום
על פי לקו"ש חלק ט"ז ע' 336


הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.