כ"ו אדר תשנ"ב. בשעת הבוקר המוקדמת של יום ראשון הסתיימה הועידה של הבונדס העולמי בניו-יורק והחברים שהגיעו מקצוות תבל, ארזו את החפצים לקראת הנסיעה חזרה, איש איש לביתו. הרב שמואל בוטמן מצעירי-חב"ד שעומד בקשר הדוק עם ראשי הבונדס הציע לחברים לעבור בחלוקת הדולרים המפורסמת ולקבל את ברכת הרבי זי"ע ל'ברכה והצלחה'. קבוצה של כחמישים איש ואשה נענו להצעתו ואוטובוס צהוב ודחוס הוביל את כולם לקראון-הייטס. הזמן היה קצר והתור היה ארוך. השעה היתה שעת אחר-צהריים והרב בוטמן שהבין ללבם של אורחיו, סידר להם מעבר מיוחד ליד הרבי. בין הנוכחים היתה גם ירדנה הניג-סטוקהמר, פעילה ותיקה בבונדס, שחודשים ספורים קודם לועידה נישאה לבעלה לארי סטוקהמר, אותו הכירה במסגרת הפעילות בארגון הבונדס הישראלי.

ירדנה המתינה לתורה יחד עם כולם ובעת שחלפה על-פני הרבי, ביקשה ברכה לחיים מאושרים יחד עם בעלה-החתן הטרי. הרבי חייך ונתן לירדנה דולר אחד ביד, דולר נוסף נתן לבעלה, פנה שוב לירדנה ונתן לה 4 דולרים נוספים. הדולרים הנוספים היו בגדר תעלומה. ירדנה, שהיום משמשת כעורכת-דין מפורסמת בטורונטו, לא הקדישה לכך מחשבה מיותרת. הודתה לרבי על הברכה, תחבה את הדולרים לכיס המעיל ויצאה יחד עם לארי לשדה-התעופה קנדי ומשם חזרה לטורונטו.

עברו להם השנים. משפחת הניג-סטקהמר רכשו בית בצפון שכונת טורנהיל, שם נמצא בית חב"ד גדול בראשות השליח הרב הרב מענדל קפלן. למרות אי היותה 'שומרת מצוות' החלה ירדנה, כיהודים רבים, לפקוד בשבתות ומועדי ישראל יחד עם בעלה את בית הכנסת החב"די.

עם הזמן, משפחת הניג-סטוקהמר התרחבה. לזוג המאושר והמצליח נולדו שלושה ילדים. השלושה גדלו והתחנכו בקהילה התוססת וחיי המשפחה היו תקינים ועל מי-מנוחות. שניהם היו עסוקים כל אחד בענייניו: לארי ניהל משרד חשבונות מצליח וירדנה עמדה בראשות משרד עורכי-דין. ידיהם מלאות עבודה וההצלחה האירה להם פנים.

קיץ וחורף חלפו ולפני כשנתיים, החליטו הזוג הניג לנסות ולהביא ילד נוסף לעולם. ילד רביעי. הרופאים, ידידי המשפחה, לא ששו לשמוע על ההחלטה בתואנה שהגיל עשה את שלו ומבחינה בריאותית "לא מומלץ". הזוג הניג לא נרתע. באחד הביקורים השגרתיים אצל רופא המשפחה, המליץ לירדנה לעבור בדיקה שתבדוק את מצב העובר. הד"ר ציין שגילה המבוגר מחייב לוודא שהעובר בריא ואין בו כל פגם. הרופא הוסיף וציין כי בדיקה זו מקובלת מאוד בעולם הרפואה המודרני ובמקרה שהתוצאות יהיו "חיוביות", ירדנה תאלץ לעשות הפלה.

ירדנה, שלא אהבה את המלצת הרופא, החלה להתרוצץ בין רופאים שונים, והכל במטרה לשמוע שהבדיקה לא מחוייבת המציאות ואפשר לחיות גם בלעדיה. ירדנה רצתה ללדת בצורה הכי טבעית שאפשר ללא בדיקות מיותרות והתערבות לא רצויה של הרופא.

הזמן עמד מנגד והרופא ביקש לדעת את החלטתה. ירדנה הבטיחה לרופא לחזור עם תשובה "מיד לאחד שבת". לאחר שיחה עם בעלה לארי, החליטה ירדנה להיוועץ בשליח הרב מענדל קפלן, לשמוע ולקבל את חוות דעתו. בשעת בוקר של שבת הקדימה את בואה לבית הכנסת, ולאכזבתה גילתה שדווקא בשבת זו נעדר הרב קפלן ומי שמילא את מקומו היה חותנו, השליח הראשי לטורונטו הרב זלמן-אהרון גרוסבאום.

ירדנה לא ידעה את נפשה. מיד לאחר שבת היא אמורה למסור את החלטתה לרופא והרב קפלן לא נמצא. אין את מי לשאול ונפשה לא ידעה מנוחה. בין קריאת התורה לתפילת מוסף ביקש הגבאי מהרב גרוסבאום שבהיעדרו של הרב קפלן, ימסור במקומו את דרשת השבת המסורתית.

הרב גרוסבאום ניגש לדוכן ובדבריו קישר את פרשת-השבוע עם שיחת הרבי. הרב גרוסבאום הזכיר שוב שוב את "הרבי" – וירדנה, שהאזינה בקשב רב, חשה צמרמורת בגופה. בשרה נעשה חידודים-חידודים. "הרבי" היא חשבה לעצמה בקול: "כבר נתן לנו את התשובה". הרב גרוסבאום סיים את הדרשה וירדנה סימנה לבעלה  מעזרת-הנשים לצאת למסדרון. לארי, יצא מבוהל במקצת. ירדנה שהיתה נתונה בסערת נפש, אמרה ללארי בקול נרגש: "הרבי מליובאוויטש, בעת שביקרנו אצלו לפני כעשר שנים, באותה חלוקת דולרים אחרונה העניק לנו ארבעה דולרים. הדולרים האלה, שלא הבנו אז את פשרם, הם שלושת ילדינו - והרביעי שבדרך. הרבי נתן לנו את הברכה לילד הרביעי. לי אין ספק, אין צורך בבדיקה!".

ירדנה, שמספרת את סיפור המופת בכל ארוע מזדמן, מתקשה להסתיר את דמעות התרגשות. אמש, בהתוועדות לרגל י' שבט שהתקיימה במרכז חב"ד בטורונטו, חזרה וסיפרה שוב את סיפורה לקהל הנשים שהתכנס באולם. "הרבי" אמרה ירדנה וסיימה את סיפורה "ידע שלא יהיה איתנו". "הרבי שידע על התינוק הרביעי, על הקשיים והמהמורות שייקרו לנו בדרכנו לאושר, העניק לנו ארבעה דולרים. עשר שנים לאחר הסתלקות הפיזית של הרבי, הרבי היה איתי באותה דרשת שבת. את הילד הרביעי שמסב לנו נחת ושמחה, אנו חבים לרבי".

התודה נתונה לשליח הרב יוסף-יצחק דרוקמן שהעלה את הסיפור על הכתב.