אתה לא כאן בשביל לעשות 'טובות' לאף אחד!

מכירים את ה'טיפוס החרוץ' שתמיד מתלונן על העובדה שתמיד נגזר עליו לחכות ל'טיפוס המאחר' בפרט אם שניהם אחים.

הוא טוען 'די בצדק לכאורה' שבגללו הוא תמיד נתקע, והוא לא מסוגל להתקדם לשום מקום. הוא מאחר, הוא תקוע וקשה לו אתו מאוד.

תנו לי בבקשה להתנתק ממנו אחת ולתמיד. אז אוכל להספיק להתקדם ולעמוד בהרבה מאוד אתגרים.

האם הוא לא צודק? האם לא כדאי תמיד להפריד וליצור מסגרות נפרדות לחרוצים. ולעצלנים?

השאלה הזו נשאלת לא אחת. במשפחה. בקהילה. בחברה.

במיוחד כשמדובר על פרוייקטים מסובכים שהחרוצים אפי' מסכימים לקחת על עצמם לבד. והעיקר להתקדם.

בפרשה שלנו, ישנה תשובה מעניינת:
אם אתה במרכז. ואתה חש שהנך 'עושה טובה'. יתכן שאתה צודק.
אבל אם אתה מבין שאתה לא עושה טובה.
נהפוך הוא. עושים לך טובה בזה שנותנים לך אתגר.
וחלק מהאתגר הוא לעשות אותו ב'עבודת צוות' עם 'אותו חלש'!

ובכן,
לא החרוץ יכול לבקש בלעדיות. ולא העצלן יכול לבקש פטור.
כולם חלק מהעניין וזוהי הזכות של כולם לעשות את זה ביחד!

זהו המסר של בניית המשכן לחיים, לאתגרים, ולאחדות 'מחוייבת המציאות'.



לצפייה בוידאו לחצו על כפתור ההפעלה או על האופצייה הנוספת:
לא מצליחים לצפות? לחצו כאן (להורדה)