מספרים על רב מכובד שהוזמן לחתונה.

טרם כניסתו לאולם אמר הרב לבחור שהסיע אותו שהוא לא יוכל להשאר לסעודה. הרב ביקש מהבחור שלא יעלם לו בין האנשים ושיהיה מוכן לנסיעה מיד אחרי החופה. "אני חייב לנסוע במהירות הביתה" אמר הרב. "יש כמה עניני ציבור דחופים שאני מוכרח לסיים עוד הערב".
כשהסתיימה החופה הזדרז הבחור למצוא את הרב אבל להפתעתו הרבה הוא שם לב שהרב מתיישב ליד אחד השולחנות. אולי הרב הרגיש רעב. חשב הבחור לעצמו. הוא כנראה יטעם משהו וייצא החוצה עוד רגע.

דקות ארוכות עברו והרב לא מראה סימני תזוזה. בעוד הבחור שליווה אותו תוהה לעצמו מה קרה, חזרו החתן והכלה לאולם והרב הצטרף למעגל הרוקדים. רק לאחר שרקד במשך זמן יצא הרב את אולם החתונה. בדרך הביתה קשה היה לבחור הצעיר להתאפק והוא שאל: "כבוד הרב. אמרת לי שאתה ממהר אבל בסוף נשארת בחתונה יותר מחצי שעה. אפשר לשאול מה קרה"?
הרב הסביר ואמר: כשהסתיימה החופה וחשבתי שהגיע הזמן לצאת עלתה בראשי המחשבה שאולי משפחת החתן תחשוב שעזבתי מהר כי נעלבתי. בחתונה הקודמת נתנו לי ברכה תחת החופה אבל הפעם לא קיבלתי את הכבוד. מבחינתי זה בסדר גמור. היו כאן הרבה אורחים ורבנים חשובים. אבל פתאום עלה בליבי החשש שאולי הם לא יפרשו נכון את ההזדרזות שלי לצאת. אולי הם יחשבו שנעלבתי וסתם תיגרם להם עגמת נפש מיותרת.

כשחשבתי על האפשרות הזאת נמלכתי בליבי להשאר עוד קצת זמן באולם כדי לא לפגוע בשמחתם.
~~~

בכ"ד שבט אנחנו מציינים את היארצייט של הרבנית מנוחה רחל מחברון. אותה רבנית צדקנית בתו של אדמו"ר האמצעי שנולדה בי"ט כסלו תקנ"ט ביום שבו השתחרר אדמו"ר הזקן ממאסר. אותה רבנית שאותה שלח אדמו"ר הצמח צדק להתיישב בחברון והיא היתה אם הישוב החבד"י בארץ הקודש, "די באבא מנוחה רחל". אשת מופתים וברכות שעד היום רואים במוחש כיצד החלקה בה היא קבורה עוזרת למתיישבים בכיבוש ארץ הקודש כפשוטו ממש. ובאופן נסי.
כמו בכל שנה, עולים מאות יהודים לקברה ביום היארצייט. רבים מצאצאיה מקפידים להגיע לחברון וביחד עם השלוחים המקומיים, המתיישבים והאורחים עושים ביחד התוועדות רבתי לכבוד היום הזה. והכל כמובן תחת הרושם הגדול של כ"ב שבט יומה של הרבנית הצדקנית חיה מושקא ע"ה אשת הרבי נשיא דורינו.

אבל השנה, היא לא כמו כל שנה. השנה הדברים קצת שונים.

~~~

אני לא מהמשתתפים הקבועים ביארצייט של הרבנית מנוחה רחל בחברון.
מדי פעם אני נוסע לבקר בעיר האבות ובמערת המכפלה. אבל זמן רב כבר לא הייתי בחברון. אני גר בצפת. זה קצת רחוק. ולא תמיד יוצא לי לבוא לכל ארוע חבד"י בארץ הקודש. אבל אני מתחיל להרגיש כמו אותו רב בחתונה...

השנה זה סיפור אחר. השנה אני חושש שאם אני לא אגיע, ידידי בחברון עלולים לחשוב חלילה שגם אני אחד מאלה שכבר לא באים בגלל המצב. האם זה ייתכן?
האם אני ארשה לעצמי להיות מושפע מהשנאה וממעשי הרצח של אלה שרוצים ליגזול מאיתנו את ארץ אבותינו?

לצערינו הרב מאז פרוץ פרעות תשע"ו יש יהודים רבים שחוששים להגיע לעיר האבות. שמעתי מהשלוחים שזה ניכר מאד ברחובות העיר ובמערת המכפלה. אני לא רוצה ולא יכול להיות אחד מאלה שמפחדים להגיע לחברון. מה פתאום?

אם אני כחסיד של הרבי. הרבי שאמר ללא הרף שארץ הקודש היא המקום הכי בטוח בעולם. הרבי שתמיד קרא לנו לנסוע למקומות הקדושים בכל ארץ הקודש ובמיוחד בעת צרה, אם אני לא אחיה אמונה וביטחון. אם אני לא אסע לחזק את ידידי השלוחים.
אז מי יעשה זאת?

רבני חב"ד יצאו בקריאה להגיע לחברון והם הולכים להשתתף בעצמם בארוע בעזרת השם. אין מסר ברור מזה. השנה גם אני מגיע ליארצייט של הרבנית כדי לחזק את ידי השלוחים בחברון, את המתיישבים היקרים והאהובים ואת אחיזתינו בארץ הקודש ובמערת המכפלה. כפי רצונו והוראותיו של הרבי נשיא דורינו.

נתראה בגוטניק.
לחיים!

~~~

שיעורי בית:
1. בואו לחברון.
2. תביאו חברים.
3. מצאו שיחה או סיפור. בה מובא מסר דומה לסיפור הרב בחתונה.