הרב מנחם ברוד

מחאת האמנים על מה שהם מכנים 'רדיפה' ו'סתימת פיות' היא כמובן שיא הצביעות והפיכת אור לחושך וחושך לאור. אין עוד מגזר בחברה הישראלית שיש בו אחידות מחשבתית ודחיקה החוצה של כל מי שאינו הולך בתלם כמו קהילת אנשי ה'תרבות'.

הלוואי שקולות הזעקה שהאמנים משמיעים היו מופנים כלפי ניסיון אמיתי לשנות את המצב, ולאפשר ליוצרים החושבים אחרת להשמיע את קולם. בעבור רוב הציבור זה היה יכול להיות סימן מעודד וסיכוי לשבירת הדיקטטורה המחשבתית. אבל למרבה הצער מדובר בסתם קטטות רחוב. לא כך מחוללים שינוי.

השליטה על הקול האחיד שמשמיעה קהילת ה'תרבות' נעשית בוועדות פנימיות, הרחק מעין הציבור. שם קובעים איזו יצירה תקבל תקציב ואיזו תיפסל. מה יועלה לשידור ומה יידחה. שם יושבים האנשים ה'נכונים', וכדי לקבל את אישורם, צריכים היוצרים להשמיע את הקולות ה'נכונים'.

זיהום אוויר רוחני

אך הפניית תשומת הלב לעבר מה שמכונה 'תרבות' היא הזדמנות לדון בטיבה של תרבות זו, שהיא כביכול נשמת אפינו ובלעדיה חיינו לא יהיו חיים. אכן, יש שם כישרון ויצירתיות, אבל מה התכנים שהם משרתים? האם זו תרבות שמרוממת את הרוח, מחזקת את האמונה, נותנת תקווה ומעניקה עוצמות לעם ישראל?

למרבה הצער, המילה 'תרבות' הפכה שם נרדף להרס וקעקוע כל הקדוש והיקר לנו. נושבת ממנה רוח רעה של נתק ושל ניכור כלפי המורשת היהודית. היא מקדשת את התרבות הנכרית ובזה לערכיו הנצחיים של עם ישראל. היא עסוקה באובססיביות בהאדרת ה'אחר', שם נרדף לאוייב, המוצג באור חיובי, לעומת בני עמנו וחיילינו הלובשים דמות שלילית.

במובנים רבים ה'תרבות' הזאת גורמת 'זיהום אוויר' שסכנתו אינה פחותה מעשן הארובות במפרץ חיפה. הציבור הרחב חשוף למתקפה בלתי-פוסקת של תכנים שליליים והרסניים, או לבידור זול, שאינו אלא תת-תרבות שמטפחת התבהמות ורדידות. זה המזון הרוחני שצורך כיום רובו של העם היושב בציון.

האמנים טוענים כי תפקידה של האמנות לבקר את השלטון. מעניין, האם היא תקפה את השלטון שהוביל את ההתנתקות האומללה? האם היא ביקרה את השלטון כשהוא עמד למסור לידי ערפאת את כל יהודה ושומרון, ובכלל זה ירושלים המזרחית והר הבית? מה הצביעות הזאת?

השינוי מתחולל

כדי לבקר את השלטון קיים משרד מבקר המדינה. גם התקשורת חושפת בלי מורא את מחדלי השלטון. מהאמנות אפשר לצפות כי תעניק לעם שאר רוח, תטפח ערכי אמת, תיטע אמונה, תעורר תקווה, תרומם את הנפש. למרבה הצער ה'אמנות' הקיימת רחוקה מזה כרחוק מזרח ממערב.

אכן, מתחיל להתחולל שינוי. בשנים האחרונות יש יותר ויותר שחקנים ויוצרים החשים מיאוס מתרבות ההבל והריק ומחפשים את דרכם אל השורשים והמקורות. לא מעטים מהם מפנים את כישרונם לאפיקים חיוביים, ופתאום אנו חשים משב רוח אחר, רענן ומרומם. זו עדיין טיפה בים, אבל אולי מובילי ה'תרבות' כבר חשים כי צומחת כאן חלופה אמיתית, והם מנסים להיאחז בקרנות המזבח ולבלום את המהפכה. אבל היא תבוא, אין ספק.