לוי יצחק בעגון

שש שנים זכיתי להיות ביחד עם זלמי ע״ה, ארבע שנים בישי״ג ושנתיים שליחות. כל כך הרבה קיבלתי ממנו, בהיותי בסביבתו.

כבר בשיעור א׳, כשהיו לי שאלות בחסידות הייתי הולך לשולחן שלו לשאול אותו, והיה לו תשובה על הכל. ועם מי הוא היה לומד?- דווקא עם בחור בכיתה שהיה קשה לו ללמוד - דווקא איתו הוא למד.

באמצע ה'שבעה' עשינו פארבריינגען בין תלמידי הכיתה, והבחור הזה קם ושיתף איך שהיה בהתפעלות גדולה, שדווקא איתו, זלמי למד.

פשוט חשב עלי

אני זוכר פעם, שלזלמי היה אורגן בחדר בישיבה. הוא שלח לקרוא לי לבוא לחדר, כי הוא ידע שאני יודע לנגן ושאני מאד נהנה מזה. הוא פשוט חשב עלי! היה איכפת לו שתהיה הנאה לזולת.
בהיותי בן דדו וחבר טוב של זלמי הוא הזמין אותי פעם לשבת. הוא לקח אותי ל'מבצעים' לפני שבת ובכלל במשך השבת מאד דאג לי.

כשלמדנו ב'אהלי תורה' אני זוכר איך שהוא עשה 'שטורעם' בכלל ובפרט בשתי העניינים דסדר שיחות בלילה וקבוצות בענייני גאולה ומשיח, ודאג שיהיה מזונות ושתי׳ה לכל הבחורים.

אני זוכר איך שבארוחת צהריים הוא היה רץ עם הפלפון לסדר את כל העניינים הקשורים, ועבד קשה לסדר את המימון כדי שכולם ישתתפו בזה. הוא בעצמו היה מחלק את המזונות, ומרוב טרדות הוא עצמו לא הספיק להשתתף בשיעור.

לקראת סוף השנה הוא שאל אותי לאיפה אני הולך בשליחות בשנה הבאה, (הוא ידע שהיו כמה מקומות שהזמינו אותי ובעיקר ברינוא), והוא אמר לי שמאד צריכים אותי בישיבה בברינוא ויש לי זכות ואחריות 'לעשות אוירה' בברינוא, ושצריכים לברר את צרפת.

הוא אמר שהוא עצמו קשה לו לחזור אחרי כל כך הרבה שנים שהוא למד שם, והוא היה מעדיף ישיבה אחרת כמו תורת אמת, אבל הוא עושה מה שצריכים ממנו. דברים אלו חיזקו אותי להישאר עם הקבוצה המיועדת לברינוא, וכך עשיתי. וב״ה היה מאד מוצלח.

בהתחלת שנת השליחות, היה קצת קשה לי לארגן יציאה למבצעים, ובפרט להשתמש במחשב היה מאד קשה לי. זלמי ישב לידי באמצע הארוחה שלו ולימד אותי איך להשתמש במחשב ומה לכתוב ואיך לארגן. למרות שהיה שליח בישי״ק ואני הייתי שליח בישי״ג, בכל זאת הוא התמסר אלי ולהמבצע שלי כאילו שהוא היה שליח בישי״ג, ואת זה אני לא ישכח.

לקראת סוף שנה הראשונה דיברנו על שנה הבאה, והיה לי ספק אם להישאר שנתיים או ללמוד שנה הבאה ב770. הוא אמר לי עד כמה שהוא רוצה להיות שנה הבאה ב-770. אך למרות זאת, המשפיע שלו אמר לו להישאר שנה שני׳ה בשליחות, וזה השפיע עלי להישאר שנתיים. בכלל, הייתי שואל את דעתו בכמה וכמה עניינים לדעתו, כי הוא היה פשוט דוגמא חי׳ה של חסיד כפשוטו, והיה עושה לא מה שהוא צריך אלא מה שצריכים ממנו. ואפילו שהוא לא הספיק לסיים שנות שליחותו. למעשה, הוא הספיק לסיים את שליחותו!...


שניאור זלמן פבזנר ע"ה

בשנתיים האחרונות זכיתי לישון בחדר ביחד עם זלמי. הוא היה אומר קריאת שמע בכוונה, בדרך כלל בחדר. הולך לישון מוקדם וקם מוקדם. הוא היה יושן בדרך כלל עם שיחות של הרבי, זכיתי לראות איך שחייל של הרבי ישן.

ביקש סליחה כשדמעות בעיניו

אני זוכר פעם שזלמי צעק קצת על משהו. באותו לילה הוא הגיע אלי, ואני הייתי באמצע קריאת שמע. והוא חכה לידי כמה דקות עד שסיימתי, והוא ביקש ממני סליחה כשדמעות זלגו מעיניו. אני כל כך התפעלתי מזה עד שאני כמעט בכיתי. הוא היה כל הזמן מחפש איך שהשני צודק. חסיד אמיתי.

כל זמן שהייתי מדבר איתו הוא דיבר אתי כאילו שיש לו כל הזמן בשבילי אפילו שהוא היה מאד עסוק במשהוא. פשוט היה נעים לדבר איתו.

ה'קאך' שלו בהפצת המעיינות היה במידה גדולה ביותר. כל דקה שהיה לו פנאי הוא התמסר להפצת המעיינות. בזמן הסדר הוא התמסר לגמרי לשמירת זמני הלימוד ולשמירת הלימוד.

***

אני זוכר כשנודע לו המחלה בפעם הראשונה, והוא סיפר לי את זה בחדר שלנו (בהיותי מאד קרוב אליו). וכשהצליחו לגרש את המחלה הוא היה כל כך שמח מהניסים שהקב״ה עשה, והוא הגביה את הפיאה שהיה לו והראה לי שהשיער כבר חוזר.

הלכתי לבקרו מספר פעמים אותו בבית הרפואה. אני באתי לחזק אותו, אבל הוא חיזק אותי, הייתי יוצא מהחדר עם יותר אמונה, שמחה ובטחון. פעם אחת לפני יו״ד שבט כשהוא היה במצב לא טוב והוא היה מאד חלש הגיע הבן דוד שלו לבקר אבל לא היה לו כח לקבל אותו כי הוא היה פשוט מאד חלש. אבל אני הגעתי כמה דקות אחרי והבאתי לו את דפי המבצע ליו״ד שבט שעשו בישיבה עם כל הפרטים והוא קיבל אותי בחיוך והוא היה כל כך שמח. דברתי אתו כמה דקות והוא אפילו ענה קצת למרות שהיה לו מאד קשה לדבר.

בפעם האחרונה שזכיתי לראות אותו היה כשהוא היה ב׳קומה׳ ולא הגיב לשום דבר שזה היה בסביבות כ״ו מנחם אב. מיד כששמעתי מה שקרה הגעתי להבית רפואה באותו יום ונכנסתי להחדר עם עוד כמה בחורים ועשינו פארבריינגען שם עם זלמי אפילו שהוא לא הגיב, ואמרנו לו 'לחיים' ושרנו כמה ניגונים.

דברתי עם זלמי ואמרתי לו שאני נוסע לארץ הקודש ושאני יתפלל בעבורו אצל המקומות הקדושים, וכך עשיתי. יום אחרי, הייתי בהסדר ניגונים בפעם הראשונה ליד מיטתו כשהוא הגיע הביתה מהבית רפואה שעתיים קודם לכן, במיטה מיוחדת. יום למחרת כבר נסעתי לארץ הקודש לשבוע ואחרי זה לנ.י. להיות בתור מדריך/שליח באהלי תורה וללמוד ב-770 לקראת שנה הבאה.

***

כששמעתי על הבשורה לא טובה כמעט נפלתי על הפנים! איך זה יכול להיות?! מי יהיה ה׳נחשון׳ שלנו? והדוגמא חי׳ה שלנו? והרוח חיים שלנו??

הדבר היחידי שהרגיע אותי הוא בידיעתי שזלמי לא רוצה בשום פנים שאני יהיה עצוב! ושאני ימשיך בעבודת ה׳ בשמחה עם כל השטורעם. ואני בטוח שזלמי עושה רעש למעלה להביא את המשיח!

באותו לילה ששמעתי על הבשורה-הלא-טובה, עשינו אסיפה באהלי תורה בין כל התמימים שלמדו בברינוא, ודברתי על זלמי ומה יכולים ללמוד ממנו ובפרט בהשטורעם שהוא עשה באהלי תורה עצמו. ולעלוי נשמתו החלטנו להמשיך מה שהוא התחיל, והוא: א. סדר שיחות בין כל הישיבה אחרי סדר, שזה התחיל הלילה אחרי, ורוב הישיבה השתתפו בזה שזה היה לפלא גדול להנהלת הישיבה. ב. קבוצות בגאולה ומשיח שהתחיל השבוע אחרי שגם השתתפו בזה הרבה והרבה תמימים מכל הישיבות.

וזה היה חוץ מההחלטות טובות פרטיות של התמימים.

זה רק כמה דוגמאות ממה שלמדתי מזלמי.

שהקב״ה ינחם אתכם ונשמע רק בשורות טובות ושמחות בביאת משיח נאו! ושנזכה כבר לראות את זלמי ביחד עם הרבי בגאולת משיח צדקנו.