הרב מנחם ברוד

יש כיום התעניינות גוברת והולכת בתורה, ובחוגים רחבים מרגישים צורך לחזור ולהתחבר לשורשים ולמקורות. אולם אחת הטעויות הנפוצות היא התפיסה הרוֹוחת שהואיל ויש "שבעים פנים לתורה" הרי שכל אחד ואחת יכולים לפרש את התורה כרצונם.

ההנחה המוטעית הזאת נובעת מטעות אחרת, הרואה בתורה שבעל-פה סוג של 'פרשנות מאוחרת'. אם לחכמי המשנה והתלמוד מותר 'לפרש' את התורה, גם אני יכול. האמירות האלה משקפות חוסר הבנה במהותה של התורה.

מהי 'מלאכה'?

התורה שבעל-פה לא נולדה בתקופה 'מאוחרת', אלא מיד עם נתינתה של התורה. קחו למשל את עשרת הדיברות. האם הטקסט הכתוב ברור דיו כדי שתדעו בדיוק מה עליכם לעשות? למשל, הציווי "זכור את יום השבת לקדשו". איך מקדשים את השבת? ומהו האיסור "לא תעשה כל מלאכה" – מי מגדיר מהי מלאכה האסורה בשבת? אחד יאמר ש'מלאכה' היא עבודה במפעל, ואילו השני יטען שגם חיתוך ירקות לסלט הוא 'מלאכה'.

כאשר התורה ניתנה נדרשו בני ישראל לקיימה מיד. אם שמעו במעמד הר סיני שאסור לעשות מלאכה בשבת, היו צריכים מיד לדעת מהי 'מלאכה'. לא היה אפשר לחכות ל'פרשנויות מאוחרות'.

התורה כתובה בתמציתיות רבה. מצוות רבות נאמרו למעשה בקודים. תנו לעשרה אנשים לפרש את הציווי "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך", ותקבלו עשרה פירושים. אבל בני ישראל היו צריכים להניח תפילין מיד, ולכן ברור שעם הציווי הכתוב ניתן להם פירוש מפורט בעל-פה כיצד מקיימים את המצווה.

זוהי למעשה התורה שבעל-פה. אין כאן 'פרשנויות' אלא תורה שניתנה מהקב"ה בהר סיני. חלק אחד של התורה ניתן בכתב, וחלק אחר נמסר למשה רבנו בעל-פה. לשם כך עלה משה להר סיני ושהה שם ארבעים יום. שם, בהיותו בהר, קיבל מהקב"ה את התורה שבעל-פה ואת הכללים שבהם יש ללמוד את התורה. כשירד מההר מסר את הדברים לעם ישראל, וכך הועברה התורה מדור לדור – התורה הכתובה ועמה הפירוש שניתן עמה בעל-פה.

למה כתבו?

התורה שבעל-פה הועברה מאב לבן ומרב לתלמיד. היא לא נכתבה בשל העיקרון "דברים שבעל-פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב". היא החלה להיכתב מתוך כורח, כאשר גברו גזֵרותיה של מלכות רומי והתחיל להיווצר נתק בין הדורות.

רבי יהודה הנשיא חשש שהתורה תשתכח, ולכן כתב את המשנה, המרכזת את עיקרי התורה שהועברה עד אז בעל-פה. אך גם המשנה נכתבה בתמציתיות רבה, בהנחה שפירושה יועבר בעל-פה. במרוצת הזמן התברר שגם כאן מתעורר חשש שהדברים יישכחו, ולכן נכתבה הגמרא.

התורה שבעל-פה היא אפוא הפירוש המוסמך של התורה שבכתב, ובה מצויים הכללים שעל-פיהם יש ללמוד אותה. בתוך זה יש מרחב ל'שבעים פנים', אך הם חייבים להיות נאמנים לכללי התורה, ואז האדם זוכה להניח נדבך אמיתי בבניין המפואר של תורת ישראל.