כשרוני ומרגיש מבוזבז? ● מנחם זיגלבוים
מנחם זיגלבוים
אתה מרגיש שאתה כשרוני, יודע ומבין עניין, קולט מצבים, יש לך יכולות, אבל לפעמים אתה הולך בתחושה חמצמצה, 'כמה באמת אני ממקסם את יכולותיי'?
אתה לא לבד. רוב האנשים לא באמת מממשים את הפוטנציאל שלהם. רחוק מכך. עם יד על הלב: כמה עוד אתגרים, רעיונות, פעולות וחלומות יש לך ברשימת המטרות שאתה מבקש להגשים? האמת? אתה אפילו כבר לא מנסה! אתה מרגיש החמצה שיכולת באמת להגיע רחוק.
למה באמת? למה רק מעט אנשים שנמצאים בקצה הפירמידה מימשו חלומות, הגיעו ליכולות כלכליות או השפעתיות?! ולמה אני מתקשה לעשות את השינויים שכל כך אני רוצה ומאמין בהם?
המושג הכי ידוע בעולם האימון האישי הוא, "יציאה מאיזור הנוחות". דמיין לעצמך ריבוע, מסגרת לא גדולה, שבעצם מסמלת את חייך: שגרת חיים, שגרת חיי משפחה, שגרת עבודה וכל השאר. כל יום אותה רוטינה עם שינויים קלים. יום-יום, שבוע אחר שבוע, חודשים ושנים.
מה הפלא שבשלב מסוים אנשים מרגישים חנוקים. הם מבינים שהם צריכים לעשות שינוי, אבל זה לא קל, כי השגרה היא קטיפתית ומרפדת. יש בה משהו נוח. 'אני רגיל לסדר היום שלי. התרגלתי להתמודד עם מה שאני מכיר', 'זה מה יש'. משפטים מוכרים?
ההיגיון הבריא קובע: אם תעשה היום כפי שעשית עד היום – תגיע מקסימום לאותם "הישגים" שהגעת עד היום. לא יותר. אם תשנה ותפרוץ את מסגרת הנוחות שלך – יש סיכוי שתגיע למחוזות אחרים שאליהם אתה חפץ להגיע.
"איזור הנוחות" הוא למעשה ה"מצרים" האישי שלך. מלשון "מֵיצַר". התורה מבקשת "לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ". אין מדובר רק בזכירה, אלא בחוויה יומיומית של היציאה. למה? כי בכל יום עליך לצאת מדפוסי החשיבה הצרים שמלווים אותך לאורך השנים ומגבילים אותך. "תן לי רק 'לגמור את החודש' ואני מרוצה". "רק שהכול יעבור בשלום, ויהיה אחלה". אתה מסתפק בקטנות. במילה אחת: לשרוד. חיים של הישרדוּת במקום חיים של תנופה והצלחה.
זו הסיבה שבכל בוקר קוראים את הפסוק האמור, זכירת יציאת מצרים כל יום. רגע לפני שאתה פותח בסדר יום חדש, קח לך 'טיפ' חשוב: אתה יוצא כעת לסדר יומך, לעסקיך; אל תישאר באזור הנוחות, צא משם! אל תחשוב 'גלותי'. חשוב גדול, רחב, והסתכל הכי רחוק שאפשר לאן אתה יכול להגיע ביכולותיך ומקסם אותן. נכון, אי אפשר להגיע להישגים ביום אחד, אבל לפחות לשאוף!
מאפשרים לכם לקבל
