הרב מאיר אליטוב

בנוגע למכת הצפרדע כותב המדרש שכל הנבראים הם שלוחיו של הקב"ה וגם דברים הנראים כמיותרים בעולם כנחשים ועקרבים עושים שליחותו של ה' ומוסיף : "... אלמלא הצפרדע היאך היה הקב"ה פורע מן המצרים".

ולכאורה, הרי הצפרדע הייתה רק אחת מעשר המכות שכולן באו לפרוע מן המצרים וא"כ מדוע דווקא הצפרדע חשובה כל כך ובלעדיה אי אפשר לפרוע מן המצרים?

ומסביר הרבי שמטרתן של עשר המכות היתה לא רק להעניש את המצרים אלא גם לגלות את מציאותו של ה' –"וידעו מצרים כי אני ה'".

בכפירת אומות העולם בקב"ה מצינו שלוש דרגות:

האחת: אלה היודעים שהקב"ה הוא חיותם וקיומם אבל כופרים באחדותו וטוענים ל"שיתוף" כלומר עובדים גם לדברים אחרים.

השניה: אלה המודים במציאותו אבל כופרים בכך שהוא חיותם וקיומם, כפרעה האומר "לי יאורי ואני עשיתני" - אני עשיתי את עצמי.

השלישית: אלו המכחישים לגמרי את מציאות האלוקות כסנחריב ש"חירף וגידף ביותר".

הגם שלכאורה נראית הדרגה השלישית כגרועה ביותר הרי שהדרגה השניה (זו של פרעה) חמורה יותר, כי זה המחרף ומגדף מראה שקיומו של ה' "מפריע" לו ומגלה בדרך השלילה שמודה במציאות ה'. אבל פרעה האומר "לי יאורי ואני עשיתני" מגלה אדישות מוחלטת למציאות ה' ואין בה שום יחס לקיומו גם לא על דרך השלילה.

כנגד שלושת האופנים הנ"ל אנו מוצאים בתכונות נבראים שבעולם שלכל אחד מהם תפקיד ושליחות מאת הקב"ה וכמאמר חז"ל "אפילו דברים שאתה רואה אותם כאילו הם מיותרים כגון זבובים ופרעושים...כו' אף הם היו בכלל ברייתו של עולם.." מציאותם של אלו שוללת את טענת השיתוף (שבדרגה הראשונה) כי הם ההוכחה ש"כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו" ואין מקום ל"שיתוף" כי הכל ממנו ית'.

כנגד הדרגה השלישית מחדש המדרש שגם נבראים שטבעם להזיק כנחשים ועקרבים הם שלוחיו של הקב"ה שהכניס בהם טבע של היזק ויתרה מזו, הקב"ה יכול גם לפעול הצלה על ידי אותם הנבראים הגם שטבעם להזיק, וממילא כל תכונה ופעולה שלהם (לטוב או לרע) מעידה על מציאותו של מי שבראם שאותה מנסים להכחיש בעלי דרגת הכפירה השלישית.

שונה מכל אלו היא הצפרדע שאין לה שום תכונה לא של היזק ולא של תועלת (אפילו לא כמו של יתושים וזבובים) ולכן "אלמלא הצפרדעהיאך היה הקב"ה נפרע מן המצרים" היינו ממידת הכפירה מיוחדת שלהם האומרת "לי יאורי ואני עשתיני" ושאין לקב"ה שום קשר לחיות וקיום העולם כי על ידי הצפרדע ראו המצרים שגם נברא כזה כמו הצפרדע שמכיון שאין לו שום מטרה ותכלית נראה כמנותק מכל שליחותוקשר עם הקב"ה (ממש כמו האומר "לי יאורי ואני עשתיני") גם הוא מקבל חיותו ופועל בשליחותו ושל ה' ומעיד על קיומו ומציאותו של הבורא ית'.

שבת שלום

ע"פ לקו"ש חלק כ"א ע' 38