כששוחחנו עם מרת סימה סודקביץ תחי', על פועלו של בעלה ר' זלמן סודקביץ ע"ה, היא הגיבה: "שנים לא יספיקו לתאר את מה שפעל, היה אדם גדול ואיש מעש. די לי רק באם תשימו כמה תמונות שלו, עם ההסבר המתאים...". אבל כשמתחילים לשמוע את הסיפורים מאחורי כל תמונה ותמונה, נחשפת מלוא היריעה על פועלו של החסיד, ותרומתו לעיצובה של בירת חב"ד כיום בגשמיות וברוחניות.


ר' זלמן סודקביץ ע"ה (ארכיון המערכת)

ר' אפרים-זלמן סודקביץ נולד בפולין, בט"ו טבת תרע"ה לאביו ר' גרשון ולאמו מרת הניה.  כבר בצעירותו עזבה המשפחה את אדמות פולין ועברה למוסקבה. שם הקים בשנים מאוחרות יותר, את ביתו עם גב' סימה שתחי', בת למשפחת לוין החסידית מהעיירה נעוועל.

הפתעה בקיר

על תקופת ילדותה, מספרת הגב' סודקביץ כמה זכרונות: "הייתי ילדה כבת חמש בעיר נעוול, מקום הולדתי. עד היום אני זוכרת את הניגון שאמי הייתה מפזמת: (ביידיש) 'אוי גיוואלד, מתי יבוא משיח? כשהוא יבוא נעלה לארץ ישראל, ושם יגדלו לחמניות על העצים...'".

פעם אחת, ראתה משהו מבצבץ בין לוחות העץ בקיר. היא משכה את התמונה שהיתה תחובה שם, ובתמונה הישנה היו שני דמויות יהודיות רבות-הוד. סימה רצה לסבתה, ושאלה אותה: "מי אלו?". את התגובה של הסבתא, היא לא תשכח: היא החלה לרעוד מפחד. "את לא ראית כלום, זה לא שלנו", היא ענתה.

"לא ידעתי מי בתמונה, עד ליום שיצאנו מרוסיה", היא מספרת. "אם היו מוצאים אצלנו את התמונה הזו של "השניאורסונים" (כך כינו בק.ג.ב. את הרביים) רע ומר היה גורלנו".

כן, בתמונה היו הרבי הרש"ב והרבי הריי"ץ נ"ע.

הבריחה מהנאצים

בימי מלחמת העולם השניה ברחה משפחת סודקביץ מאימת הנאצים המתקרבים, וממוסקבה עברו לטשקנט לשם הגיעו באותו הזמן חסידים רבים.

במרבית משך זמן שהותו ברוסיה, התגורר ר' זלמן בטשקנט יחד עם קבוצה גדולה של חסידי חב"ד שהגיעו למקום. המצב הגשמי והרוחני במקום היה קשה, ור' זלמן נחלץ לסייע בכל מאודו בתחומים שונים. הוא סייע לרבים מבחינה כלכלית, וגם עסק באינטנסיביות בהחזקת ה'חדרים' המחתרתיים.

לפרנסתו ניהל עסק של אריגת גרביים ממנו התפרנסו יהודים רבים. הוא היה נותן את חומרי הגלם והמכונות, מהם היו אורגים החסידים גרביים, ור' זלמן היה דואג למוכרם.

מסירות למען החסידים

על תקופה זו, מספרת הגב' סימה סודקביץ: "זלמן דאג לאנ"ש שיוכלו לעבוד אצלו במפעל האריגה, מבלי לעבוד בשבת, וגם שמר על העובדים מפני גיוס בכפייה לצבא. הטענה שלו היתה לשלטונות, שהוא מכין במפעל חוטים למצנחים של הצבא, והעובדים משתתפים בכך במאמץ המלחמתי..."

בתחילת שנת תש"ז נודע לר' זלמן שהמשטרה החשאית בעקבותיו. באותה עת החלה ההתארגנות לבריחה הידועה מרוסיה לפולין, דרך העיר לבוב.

באותה תקופה, הגיעה למשפחת סודקביץ מברק מחו"ל, עם חותמת ענקית של הצנזורה הרוסית. במברק הופיעו מספר מילים: "הסבא מזדקן, ורוצה שהנכדים יזדרזו לבקר אותו, הוא רוצה לפגוש אותם". ה'סבא' היה שם הקוד לרבי הריי"ץ והיה כאן מסר ברור: זה הזמן לברוח!". עד היום לא ברור איך הצנזורה הרוסית אישרה את המברק הזה...

לאחר הבריחה מרוסיה השתכן ר' זלמן יחד עם קבוצת החסידים בעיר וינה, שם נבחר 'ועד הפועל' שהיה מפקח על העניינים הרוחניים והגשמיים של אנ"ש. ר' זלמן היה מהנבחרים יחד עם החסידים הרב שמריהו ששונקין, הרב בצלאל וילשנסקי, הרב משה זלמן קמינצקי, הרב יוסף גולדברג, הרב שמואל בצלאל אלטהויז והרב ישראל קוגל. מוינה המשיכו לפריז ושוכנו במלון 'פרימה'.

הגילוי המרגש בהתוועדות בכפר חב"ד

מספרת הגב' סימה סודקביץ: "בזמן שהותם בפריז קיבלו הוראה מהרבי הריי"צ לשוטט ברחובות העיר בלבוש חסידי מלא. ר' זלמן יצא יחד עם ר' יהודה חן ור' חיים שרייבר, ולאחר מספר שעות של שוטטות שמעו קריאה מאישה יהודיה זקנה שביקשה מהם לעזור לה להכין את נכדה לבר המצווה.

"בהתוועדות שנערכה בכפר חב"ד כעבור שנים רבות, סיפר ר' זלמן את הסיפור, ור' דוד לסלבוים שהשתתף בהתוועדות שאל לפרטים נוספים, כשבסופם התברר כי הוא היה אותו נער בר המצווה"...

כשנתיים לאחר שהגיע לפריז, בשנת תש"ט, עלה לארץ הקודש.

מספר חודשים לאחר שעלה ארצה, הגיעה ההוראה מהרבי הריי"צ להקים את כפר חב"ד לעולים מרוסיה. העולים בחרו לעצמם ועד שיפעל בנושא, ובין החברים נבחר ר' זלמן. לפרנסתו ניהל מכולת ששימשה את תושבי כפר חב"ד.

התמונה ששידרה אות חיים

בעבר התפרסמה תמונה כאן ב-COL כשר' זלמן סודקביץ עומד במרכז חנות המכולת שלו בכפר חב"ד. על תמונה זו, מספרת הגב' סימה: "היה זה בתקופה שבה עדיין היו יחסים טובים בין רוסיה למדינה. גולדה מאיר כיהנה אז בתפקיד הנציגה הדיפלומטית במוסקבה (בדרג נמוך משגרירות) ובאותה תקופה התקיימה תערוכה בינ"ל במוסקבה לתוצרת חקלאית.


התמונה ש'כיכבה' בתערוכה במוסקבה: ר' זלמן בחנותו בכפר חב"ד

"וכך", ממשיכה לתאר הגב' סימה, "הגיעו לצלם כיצד מייצרים חקלאות בכפר חב"ד. זה נחשב היה להישג גדול למדינה. התמונה ובה זלמן, הגיעה למוסקבה, ו'כיכבה' בתערוכה".
 
למה אנחנו מספרים את כל זה? מסתבר, שכשמשפחת סודקביץ ברחה מרוסיה עם ה'עשלונים' המפורסמים, אף אחד לא ידע, כולל גם בני משפחה שלא הבינו להיכן הם נעלמו. ביום בהיר.

בתערוכה במוסקבה, בני המשפחה החלו להתווכח: האיש בתמונה זה זלמן, או לא זלמן?... ברוסיה הוא היה ללא זקן (מפחד השלטונות) וכאן הוא עם זקן היורד על פי מידותיו... לבסוף החליטו: זה זלמן! כשהם הגיעו לארץ לאחר שנים, הם סיפרו: "כך ידענו שאתם בחיים..."

עם הקמת כפר חב"ד מונה ר' זלמן ליו"ר המועצה הדתית בכפר. במסגרת תפקידו דאג לכל ענייני הדת בכפר, וכמו כן דאג למשכורתם של הרב, השוחט, הוצאות המקווה ועוד.

"פה יסעו לא רק סוסים"

ואם בתמונות ארכיון אנו עוסקים, יש תמונה ששווה אלף מילים: בתמונה נראה זלמן שז"ר, ר' פיניע אלטהויז, ור' זלמן סודקביץ, ונציג הסוכנות על גבעה שוממה בכפר חב"ד. התמונה מתוארכת לשנת תשי"ד, חמש שנים לאחר שראשוני תושבי כפר חב"ד (אז נקרא רשמית 'שפריר') עלו על הקרקע במצוות הרבי הריי"ץ.

את הפרטים על התמונה ומה בדיוק קרה שם, מספרת הגב' סודקביץ: "הגבעה בה הם עמדו, זה היכן שהיום ליד בית הספר למלאכה בכניסה לכפר, באיזור היכן שהיום ממוקם הבית של משפ' פלדמן.


בתמונה: זלמן שז"ר, ר' זלמן סודקביץ, ר' פיניע אלטהויז, ונציג הסוכנות על הגבעה בכניסה לכפר חב"ד. שנת תשי"ד

היה שם וויכוח: זלמן ופיניע ואלטהויז אמרו שצריך כביש רחב לכניסה לכפר חב"ד. נציג הסוכנות הגיב בזלזול: "מה זה, אתה רוצה לעשות פה פלאס דה לה קונקורד?... (כיכר הקונקורד בפריז) "הרי יעברו פה רק עגלות וסוסים!", הוא הוסיף. זלמן: "בפריז כן, ובארץ ישראל לא? פה יסעו לא רק סוסים, אלא גם הרבה מכוניות!". ואכן התחזית התגשמה, סללו כביש רחב ששימש את כפר חב"ד שנים רבות".

"יישוב חב"ד יצמח כמו ששיער יצמח לי על כף היד"

הפעילות הענפה לטובת יהודים בטשקנט סייעה לר' זלמן אחר כך גם לטובת הכלל בכפר חב"ד. יום אחד, הגיעו ר' זלמן ור' פיניע לאסיפה של "ציוניסטים" כמו שכונו אז. אחד הבכירים שבהם ממפא"י, התפרץ על השניים: "יישוב חב"ד יצמח כמו שיער על כף ידי. הרבי הרש"ב היה הלוחם הכי גדול בציונים, ואתם רוצים יישוב חב"ד?!", קרא בקול. שני החסידים לא הגיבו לפרובוקציה, והחליטו לפעול בדרכים שקטות.

ד"ר מרדכי נורוק, היה מגדולי תנועת "המזרחי", (כיהן גם בשנים מאוחרות יותר כשר בממשלה) ועוד כשהיה בטשקנט הסתייע בידי ר' זלמן. כעת הגיע מועד פרעון השטר, וד"ר נורוק השתדל ככל יכולתו לסייע לחסידי חב"ד מול גורמי השלטון. הוא התבטא: "איך אפשר לומר דבר כזה, שחסידי חב"ד שונאים את ארץ ישראל?!".

כפר-חב"ד ולא 'שפריר'

מי שמכיר את המרפאה בכפר חב"ד, עד היום היא מופיעה תחת השם 'מרפאת שפריר', סוג של שריד למה שהיה פעם. השלטונות התעקשו בשנים הראשונות שהכפר יישא את השם 'שפריר' ולא כפר חב"ד. ר' זלמן נלחם על כך, וגם זכה לברכה מיוחדת מהרבי בנושא.

וותיקי כפר חב"ד זוכרים בוודאי את הישוב של "המזרחי" – תוחלת (כיום שכונת לוי יצחק ב'). כביש היציאה מהכפר תחם את כפר חב"ד עם היישוב תוחלת. בליל שבת אחד, חוזר ר' זלמן מבית הכנסת כשהוא נסער כולו. מה קרה? בדרכו מבית הכנסת, הוא שמע מוזיקה רמה מכיוון אחד הבתים. הוא דפק על הדלת, ושאל "מה זה?" ענו לו: "עונג שבת...". כך התחילה הפעילות להעברת מתיישבי תוחלת למקומות חלופיים, ועל כך תושבי השכונה חייבים לו תודה...

לא רק בניהול ענייני הכפר והשתדלות עסק ר' זלמן, אלא גם בענייני הכפר השוטפים. היה זה חודש כסלו באחד מימי בראשית הכפר, ור' זלמן החליט להשיג דגים להתוועדות החגיגית י"ט בכסלו.


התוועדות בימי בראשית, במשרדי הוועד הישנים בכפר חב"ד. עם הגב למצלמה: זלמן שז"ר. משמאלו: ר' אברהם שמואל גורליק, ור' זלמן סודקביץ

שלא יהיה הדבר קל בעיניכם, משום שבאותה תקופה הונהג בארץ משטר הצנע, ובו לכל תושב חולקו תלושים מוקצבים, ושוטרים עמדו לבדוק האם אזרחים 'מבריחים' מוצרי מזון שאינם בהקצבה.

ר' זלמן, דבק במשימה, נסע לרחובות לקנות דגים ב"שוק השחור". כשחזר, הוא נעצר בידי המשטרה, ורק לאחר שהשאיר סכום כסף גדול כערבון, שוחרר לביתו. הדגים בושלו ע"י בנימין לוין ע"ה, ואם יש מי שזוכר את זה עד היום בכפר, כנראה שהייתה זו התוועדות מיוחדת במינה...

מסכמת הגב' סודקביץ: "ר' זלמן היה רחוק מתארים, שילוב של איש הגות, ומעשה. תרכיב נדיר".

יהי זכרו ברוך.