מסע החיים של הנפש השפלה וגדלות המוחין

 רבקה ערנטרוי

לעיתים אנו עשויים להיתקל, לצערנו, במרות שהיא אינה כריזמטית ואינה מרשימה כלל בדינאמיות פורייה.... היא לוקה בכושר מנהיגות חלשלשה ובהבנה מצומצמת... צרה...
הראיה המרחבית שלה כה מוגבלת ומדודה... חסרים כאן המרחבים והעומק בשל אמת המידה הקצרה שלה, שאינה יודעת להפליג למרחקים ולהבחין בניצני האור, בתושייה מעבר למגבלות השגתה...

אין כאן כוח רעננות ואנרגיות חזקות ותנועה של מקוריות מרשימה... של יצירתיות להפוך את המחשך לאור ואת אדמת הטרשים לכוח פורה! רענן!

אין כאן שום הקרנה של תנועה סמכותית מנוסה או אותות לביטחון עצמי מעולה וגבוה, הנרתם לתנועה חלוצית לכבוש את השממה ולהפיח בה חיות שוקקת!

נעדרים פה רגשות השופעים חום ואהבה... ולא נגלה כאן כל שמץ וזיקה למידה של אדיבות, של רוחב לב, של נדיבות -

ואם חלילה, נתונים אנו בכף המדידה שלה, אזי היא עשויה להכריע את גורלנו במידת גבורת הדין שלה בתנועה מונוטונית, שהיא כה נדושה, מייגעת ומלאה...ובסבר שהוא חמוץ ומצומק, שאינו רואה דבר מחוץ לקווי האופק הצרים שלו קבלה מידת האמת:

"איה הכוונה הטהורה של הנפש השפלה? איה גדפי (כנפי) האהבה והיראה? איפה היא ההתבוננות שלפני התפילה ולימוד חסידות מעמיק ותנועה שהיא מפנימה את כל התכנים העשירים הנובעים מהשפע הרוחני הזה? אין כאן כל זיקה לכוונה מעודנת של טוהר להזדכך... להתרומם לספירות נשגבות... זוהי שקיעה של שפל! עולם לבל יברא!" מחתה מידת האמת!

ועל כן לא ניתן להקטיר על המזבח כל שאור ומחמצת, היות ובמוחין הקטנות שלו הוא רואה מעבר לאמת המידה שלו רק מחשך ואופל ובקוצר טווח ראייתו הוא אינו מודע כי מבינות לקדרות הזו מפעפעים ניצוצות של קודש, של אור וניתן לבררם, להעלותם על גבי המזבח... 

ואילו מידת החסד ראתה את האור שבמחשך, את הבניין שבהרס, את האמת שבגורמי הכזב והמריצה "עולם יבנה"!

גם מרים הנביאה, אחותו של משה תבעה את אביה להינשא שוב ולהמשיך תולדות ולא לנהוג כבחינת פרעה המהרס... היא טענה כי פרעה חוסם את ילודת הזכרים ואביה מונע אף את ילודת הבנות, וכשמשה היה מצוי בתיבה על שפת היאור, תפח על ראשה של מרים אביה וקבל "נטלת על עצמך חסות ואחריות מסוכנת ביותר!

ראי פרעה זורקם ליאור וגם אני השבתי את בני ליאור!"

אך מרים בעלת העושר הפנימי והאופי השופע טוב וחסד רב, הקרינה על הכל אמונה, בטחון! אופטימיות של מידת החסד, המדומה לדבש, שלא להיכנע להרס ולחורבן, אלא לראות בזיקים של תקווה, של תוחלת ולהחיות את השממה! ומתנועה דינאמית זו ופורייה צמח מושיעם של ישראל!

מרים נהגה בקו המאפיין את יסוד הדבש, במידה של גבורה נועזת שאינה מביאה דין והסתלקות של כלות הנפש בסערה השמימה, כי אם במידה של גבורה הנמשכת ממקור של חסד ויש לה יכולות עילאיות להצטמצם ולהתחבר אל רמתם הנוכחית של אותם גורמים של שפל ולהביא את התרוממותם הרוחנית..

מידת הגבורה שבחסד, המתגלמת בדבש היא כוח משמר לגוף שנטבל בה, היות והדבש בגבורתו סוגר על יסודות החומר לבל יפורדו ויפורקו ולבל תחדור לקרבם מחמצת שתרקיב אותם...

והיא כובשת אותם בעוצמת הגבורה שבה וממתיקה את המרירות שבהם!
והיא מכירה בעובדה כי תלמידנו, ילדינו ואנשי דורנו חלשלשים ואינם מסוגלים לשאת את השוט המתנפנף ואת השבט הרודה ואת דברי המוסר הכותשים במרי...

שהרי בתנאי נזיפה אילו, עשוי הנער להתדרדר לעמקי השפל האיומים ולעמקי הבכא..

ואומנם, המחנך הדגול המקרין סמכות והמוביל, הנערץ והכריזמטי, בעל כושר מנהיגות מעולה ובעל הבנה רחבה וגדלות המוחין מאמין, משוכנע כי מאחורי למניעי החנופה והשקר והדיפלומטיה והחוצפה וכל אותם גורמי שפל - מקננת קדושה עילאית, המחיה אותם.

הוא חוזה בחוש היצירתיות המפותח שלו וביכולות החידוש המקוריות - יכולות של מנהיג נשגב, כיצד ניתן לשחרר אותם מכבלי האזיקים האלה ולהעלות אותם... להשיב אותם בתשובה באותות של חום ואהבה ועידוד ותושייה...

וכשהם נחבשים בדבש החינוך שלו וכשהם מתמתקים הם מסבים עונג רב ונחת אין סוף...

והוא יודע את הסוד כי ככל שהתנועה של הנוער נשפלת מגבהים אדירים יותר, הרי שההתדרדרות במדרונות תלולים סוחפת לאתרי שפל עמוקים יותר!

וכשהם מתרוממים ומתמתקים עשוי המחנק הדגול לחוש מועקה של תחרות וקנאה... זיק של עזבון, של בדידות וקיפוח, שהרי במקום של בעלי תשובה - אין צדיקים גמורים עומדים!

ואולם הוא יוצר סביבו אנרגיות עצומות ואף הוא מורם עתה נישא על כתפיי חניכיו והוא מובל לאותן רמות שיא משם נמשך החיל העז הזה לצד המנגד, המעוות הזה, אך הוא נישא עתה על אותו מנוף בו השיב את לב נעריו בדרך חזרה.