מערכת COL
|
יום כ' טבת ה׳תשע״ו
01.01.2016
על החמור והחומר ● מבט לפרשה, הרב מאיר אליטוב
פרשתנו מספרת שבבואו לשוב מצרימה, הרכיב משה "..את אשתו ואת בניו על החמור", ואומר רש"י: ש"הוא החמור שחבש אברהם אבינו לעקידה והוא החמור שעתיד מלך המשיח להגלות עליו שנאמר עני ורוכב על החמור". איך חמור אחד יכול לחיות אלפי שנים? ● כמידי שבוע, מבט לפרשה עם הרב מאיר אליטוב ● מגזין שישי פרשת שמות
(התמונה באדיבות ארכיון 'מכון אבנר')
הרב מאיר אליטוב
פרשתנו מספרת שבבואו לשוב מצרימה, הרכיב משה "..את אשתו ואת בניו על החמור", ואומר רש"י: ש"הוא החמור שחבש אברהם אבינו לעקידה והוא החמור שעתיד מלך המשיח להגלות עליו שנאמר עני ורוכב על החמור".
והשאלה ברורה: היאך יכול חמור אחד לחיות אלפי שנים עד כדי כך שחמורו של אברהם אבינו ישמש גם את מלך המשיח...?
ומסביר הרבי שהחמור כאן הוא משל על חומריות העולם כי כמו שהחמור לוקח את האדם למרחק ולגובה שאליהם הוא אינו מסוגל להגיע בכוחות עצמו, כך ממש החומריות לוקחת את הנשמה לעילוי גבוה יותר ממה שיכולה להגיע בעצמה אם לא שניתנה לה האפשרות ל"רכב" ולהתגבר על חומריות העולם. ונמצא, שהחומריות היא שגורמת עילוי וזיכוך לנשמה כי בכל פעם שהאדם מתגבר על החומריות מתעלה נשמתו למקום גבוה יותר.
אלא, שבמסוגלות החומר ל"שאת" ולרומם את הקדושה בעולם אנו מבחינים בשלוש תקופות:
האחת: היא התקופה שלפני מתן תורה שבה עדיין הייתה הגזירה ש"עליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים" וממילא אי אפשר היה להמשיך את הקדושה לחפצים הגשמיים שבעולם. משום כך לא היו לאבות תשמישי קדושה ולכן יכול היה אברהם לשים על החמור רק את "האש ואת העצים" כי באותה תקופה קדושת התורה עדיין לא חדרה את חומריות העולם ולא אפשרה את עילוי הנשמה דרך החומר.
התקופה שניה היא זו שלאחר מתן תורה ובה נתבטלה הגזירה וכבר אפשר היה להחדיר את הקדושה בחפצי העולם וממילא נזדככה החומריות באופן שהיה באפשרותה לסייע בעילוי הנשמה, ולכן יכול היה משה (שהיה בדרכו להוציא את עם ישראל לשם קבלת התורה) להרכיב על החמור (החומריות) את אשתו ואת בניו שהם חלק ממנו ("ברא כרעא דאבוה").
אבל משיח הרוכב כולו על חומריות העולם מסמל תקופה חדשה ובה תחדור הקדושה את כל מציאות העולם וביאתו של המשיח תעשה על ידי "רכיבתו" על כל חומריות העולם כי ישלוט בכל מציאותו ובכל פרט שבו.
על פי הנ"ל מחדש הרבי פשט "מהפכני" במאמר חז"ל הידוע "זכו ארו עם ענני שמיא, לא זכו עני ורכוב על החמור" ואומר שהגאולה באופן של "לא זכו" נעלית יותר מ"זכו":
כי אם עם ישראל יעסוק בעבודת הבירורים רק בדברים הזכים ("זכו") הרי שגם הגאולה תבוא עם ענני שמיא ובאופן נעלה שלא יהיה נתפס ומושג בהגיון אנוש.
אבל אם עבודתם של ישראל תהיה גם בבירור הדברים הנמוכים והלא זכים ("לא זכו") אזי תגיע הגאולה באופן של "רכוב על החמור" כלומר בהתגלות אלוקית בכל פרט ופרט שבטבע ובחומריות העולם וגם בדברים הנמוכים ביותר, זוהי הגאולה הנעלית יותר אליה נזכה בקרוב ממש.
שבת שלום
(ע"פ לקוטי שיחות חלק א' ע')
פרשתנו מספרת שבבואו לשוב מצרימה, הרכיב משה "..את אשתו ואת בניו על החמור", ואומר רש"י: ש"הוא החמור שחבש אברהם אבינו לעקידה והוא החמור שעתיד מלך המשיח להגלות עליו שנאמר עני ורוכב על החמור".
והשאלה ברורה: היאך יכול חמור אחד לחיות אלפי שנים עד כדי כך שחמורו של אברהם אבינו ישמש גם את מלך המשיח...?
ומסביר הרבי שהחמור כאן הוא משל על חומריות העולם כי כמו שהחמור לוקח את האדם למרחק ולגובה שאליהם הוא אינו מסוגל להגיע בכוחות עצמו, כך ממש החומריות לוקחת את הנשמה לעילוי גבוה יותר ממה שיכולה להגיע בעצמה אם לא שניתנה לה האפשרות ל"רכב" ולהתגבר על חומריות העולם. ונמצא, שהחומריות היא שגורמת עילוי וזיכוך לנשמה כי בכל פעם שהאדם מתגבר על החומריות מתעלה נשמתו למקום גבוה יותר.
אלא, שבמסוגלות החומר ל"שאת" ולרומם את הקדושה בעולם אנו מבחינים בשלוש תקופות:
האחת: היא התקופה שלפני מתן תורה שבה עדיין הייתה הגזירה ש"עליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים" וממילא אי אפשר היה להמשיך את הקדושה לחפצים הגשמיים שבעולם. משום כך לא היו לאבות תשמישי קדושה ולכן יכול היה אברהם לשים על החמור רק את "האש ואת העצים" כי באותה תקופה קדושת התורה עדיין לא חדרה את חומריות העולם ולא אפשרה את עילוי הנשמה דרך החומר.
התקופה שניה היא זו שלאחר מתן תורה ובה נתבטלה הגזירה וכבר אפשר היה להחדיר את הקדושה בחפצי העולם וממילא נזדככה החומריות באופן שהיה באפשרותה לסייע בעילוי הנשמה, ולכן יכול היה משה (שהיה בדרכו להוציא את עם ישראל לשם קבלת התורה) להרכיב על החמור (החומריות) את אשתו ואת בניו שהם חלק ממנו ("ברא כרעא דאבוה").
אבל משיח הרוכב כולו על חומריות העולם מסמל תקופה חדשה ובה תחדור הקדושה את כל מציאות העולם וביאתו של המשיח תעשה על ידי "רכיבתו" על כל חומריות העולם כי ישלוט בכל מציאותו ובכל פרט שבו.
על פי הנ"ל מחדש הרבי פשט "מהפכני" במאמר חז"ל הידוע "זכו ארו עם ענני שמיא, לא זכו עני ורכוב על החמור" ואומר שהגאולה באופן של "לא זכו" נעלית יותר מ"זכו":
כי אם עם ישראל יעסוק בעבודת הבירורים רק בדברים הזכים ("זכו") הרי שגם הגאולה תבוא עם ענני שמיא ובאופן נעלה שלא יהיה נתפס ומושג בהגיון אנוש.
אבל אם עבודתם של ישראל תהיה גם בבירור הדברים הנמוכים והלא זכים ("לא זכו") אזי תגיע הגאולה באופן של "רכוב על החמור" כלומר בהתגלות אלוקית בכל פרט ופרט שבטבע ובחומריות העולם וגם בדברים הנמוכים ביותר, זוהי הגאולה הנעלית יותר אליה נזכה בקרוב ממש.
שבת שלום
(ע"פ לקוטי שיחות חלק א' ע')
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
