צבי סופר

זה תופס אותך לא מוכן, משהו בלתי נתפס. יללות האמבולנסים ואנשי ההצלה, קוטעים בלי הודעה מוקדמת את השקט הביתרי. השמועה מכה בתודעה: תאונה בשעת אחר-צהרים, ילד קט בן ארבע, נהרג מפגיעת אוטובוס במעלה הרחוב.

המחשבות מכות כמו גלים: אולי הילד יצא רק מהגן לחזור הביתה? אולי הוריו מחכים לו, כמו בכל יום, שיגיע עם התיק והחיוך? והם לא ממש יודעים, שהחיים שלהם מהיום – כבר לא יהיו אותו הדבר.

בבית הכנסת, בין מנחה למעריב, ב"שטיבלאך" השכונתי, הרוחות סוערות - ואפשר להבין מדוע. במרכז המעגל, עומד יהודי. נהג הסעות בעצמו, נימי זקנו החלו זה מכבר להלבין. והוא אומר, ספק מכריז: "אני נהג הסעות ילדים מזה 15 שנה. אני עם ההסעות גמרתי. מחר אני מתיישב עם גמרא בכוילל". כך, במילים אלו בדיוק.

"הנהגים כאן בעיר אשמים. נוסעים כאן כמו מטורפים", אומר אחד בלהט. "צריך להגביר את האכיפה בכבישים, זה נורא". ואילו מישהו אחר, מצדד ב"תרבות הנהיגה" הרווחת בעיר, וטוען שהאשמה דווקא בתשתיות הלקויות. הוויכוח מתלהט ברגע, העצבים מתוחים, זמן קצר אחרי הבשורה הנוראה.

מישהו אחר מעלה זוית אחרת: "ולמה אין כאן משמרות זה"ב כמו במקומות אחרים?" הוא טוען בלהט, "אלפי ילדים הולכים בכל בוקר בין המכוניות, ולאף אחד לא איכפת".

ליד רכב הביטחון של העיריה, שחסם את הגישה מרכבים לזירה, בכדי לאפשר את הגישה לרכבי חירום שהמשיכו לזרום, עמדו שני מאבטחים תושבי העיר. לאחד היו בעיניו דמעות של ממש, והשני נשען על הרכב כשהוא ממלמל משהו על האסון הכבד.

כל זה קרה באמת, היום (ראשון) בביתר עילית. כולל כל הטיעונים שהעלו כאן זמן קצר אחרי התאונה. מי שהצליח דווקא לפזר את המתאספים, איש למניינו ב'שטיבלאך' הסמוך, היה דווקא תושב שבלהט הדברים החל לצעוק שמדובר בקטרוג גדול וחמור משמים, ושחייבים לעשות חשבון נפש.

מי צודק? כווולם.

כולם צריכים לעשות כאן חשבון נפש. לא רק בביתר, אלא בכל מקום. אין ברירה, חייבים להקים מתנדבי "משמרות זה"ב" (זהירות בדרכים) ובין השעות 7:30 בבוקר, עד 8:30, ועוד שעה אחרי 13:30, ועוד שעה אחרי 16:00. בסה"כ שלוש שעות שבהן יעמדו מתנדבים ליד מעברי חצייה ויאפשרו לילדים לחצות בבטחה ולהגיע הביתה בשלום.

נכון, אולי המראות האלו קצת חלפו מהעולם, ובטח לא באיזורים חרדיים. אבל ריבונו של עולם! הרי לא לחינם הערים החרדיות מובילות באחוז הילדים, ודווקא שם המודעות חלשה עד לא קיימת לנושא! אין ברירה – חייבים לעשות משהו.

הנהגים אשמים? יש ויש. להביא עוד שוטרים? איך שאני מכיר את התופעה, השוטרים מחפשים בעיקר את הקנס, ו"תפסנו אותו על חם". לא עצר על האינץ' בתמרור עצור – קנס כבד + נקודות. במקום לשנות את המודעות, מתחיל משחק חתול ועכבר. היום כבר על המסך איתות אלקטרוני: "בעוד 56 מטרים יש שוטר – שמחלק סוכריות..." אם המודעות לא תשתנה – לא יעזור שום דבר.

ומה עם ההורים? כל תושב באיזור חרדי יכול לספר לך במעשים שבכל יום, על ילדה בת חמש, שמעבירה כביש שני אחים קטנים בן שנה וחצי ובן שלוש. לפעמים גם בלי עגלה, בשתי ידיה! איפה כאן ההורים? ואין כאן המקום להאריך, השתמשתי בדוגמית.

תשתיות? אין ספק שריבוי מכוניות אוטובוסים ומאות ילדים באותן נקודות זמן על פני אותו שטח, מגבירים את הסיכון. לרשות המקומית יש את היכולת לשפר את המצב, באמצעות שיפור תשתיות, מעברי חצייה, ופעילות תודעתית בתלמודי התורה ובבתי הספר. אך בסופו של דבר, רק בשילוב של כל הנושאים יחד והטיפול בהם, המצב יוכל להשתפר.

וכן, כמו אותו אחד שצעק ברחוב, כולנו חייבים גם בחשבון נפש.

ומה דעתכם?