חיים ברון

היום (רביעי) ייכנס למחזור השטרות שטר הכסף החדש ועליו דמות דיוקנו של המשורר נתן אלתרמן.

מספרים כי הרב משה גור אריה ז"ל, אשר כידוע היה בעל "השכלה" בחסידות, היה יושב עם אלתרמן, בעל שורשים חב"דיים, לעתים תכופות ושר עמו שירים חב"דיים.

בהזדמנות נדירה השתתף אלתרמן בהתוועדות בכפר-חב"ד. תמונה מההתוועדות התגלגלה לידינו.

היה זה בי"ט כסלו תשי"ט, חג הגאולה של בעל התניא מהכלא הסובייטי. וכך נכתב ב'משפחה' לפני מספר שנים: "כפר חב"ד לובש חג, ואורחים מכל הארץ נוהרים ליישוב שזה מכבר עלה על הקרקע. בין המשתתפים בולטת לה קבוצה, חריגה בנוף החב"די, של סופרים ומשוררים שמלבושם העיד על אופיים. מעטים ידעו במי המדובר. הם הובלו מתחת לבימת הנשיאות ושם ישבו במשך שעות ארוכות והאזינו לדברי הרבנים.

"לאחר שהסתיים הפרק הרשמי בכינוס, ביקשו האורחים להשתתף בהתוועדות חסידים. בחדר צדדי, מאחורי פרדס בכפר חב"ד, הצטופפו לוחמי התרבות של הציונות הישראלית סביב שולחן אחד, והנשמה היא זו שדיברה. עם החבורה נמנו: נתן אלתרמן, אהרן מגד, הסופר יוסיפון, אורי סלע ועוד.

"היתה זו התוועדות מופלאה עד אור הבוקר. ואז, קצת לפני נצנוץ אור ראשון, כשכל החבורה הייתה רתוקה לדבריו ולנגינתו של המשפיע הרב שלמה חיים קסלמן ע"ה, קם הסופר אהרן מגד וצעק מקירות ליבו לעבר הרב קסלמן: רבי! הצילני! תוציא אותנו מהקליפות". לפני שהחסידים התפזרו, קם אלתרמן אחריו ואמר: "דברי התורה עוררונו לחוש משהו מטיב הערכים שעליהם אתם שומרים. נכסים אלה המופקדים בידיכם הם מן הנעלים בנכסי העם, ואכן לא רק למען עצמכם בלבד אתם מחזיקים בהם. תודה לכל אלה אשר חלקו לנו, אם ביודעים ואם בלא יודעים, מחום ליבם ושאר רוחם". דבריו של אלתרמן הפתיעו במיוחד, כי מאז 1933, אז החל לכתוב שירה בקביעות, בעיתונים "הארץ" "ודבר" ונחשב "אבי הפזמון הארצישראלי", הוא הטיף לבריחה מחיי המצוות.

"המפגש המוזר בין הסופרים המשכילים לחסידים עולי ברית המועצות באותו לילה ארוך בכפר חב"ד, היה למעשה אחד מרגעי השיא במסכת הקשרים העלומה שניהל האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל עם צמרת הסופרים והמשוררים בישראל, בניסיון להחדיר בהם יהדות ואמונה ודרכם להשפיע על מעגלים רחבים יותר בציבור הכללי".

הטלגרמה של חב"ד

לימים, אף חיבר שיר הלל לחב"ד "הטלגרמה של חב"ד", בו כתב על "חסידי חב"ד שברוסיה שהריצו טלגרמה לתל-אביב בדבר משלוח אתרוגים ולולבים. בדרכה הגיעה הטלגרמה לידי הצנזורה הצבאית הרוסית, ושם"... 

● ● ●

נשא את ראשו
הצנזור הצבאי
ויברק מבטו, חושד וחד,
ויפנה כה וכה
וישאל חשאי:
שטו טקויה (מה זה) חב"ד?

אז גנח המזכיר: נחפש בתיבות
ונבדוק בתיקים אלפא-ביתיים.
אח... רבים וסבוכים הם ראשי-התבות
של מוסדות-השלטון הסובטיים...

הם צצים בימינו אחד לאחד
ואתה את שמותם פענח...
ולשאל לא-נעים... תכשל בחב"ד
וספגת מידי המפקח!

אז נכנס קצין הגורדיה דוד שניאורסון,
וירמז לו הצנזור: הקשב נא, דודקה!
אין כמוך בקי בסבכי השלטון,
אנא, מה זה חב"ד? נא, היה לי ידיד כאן!

ויחייך הקצין שניאורסון, מהרהר,
עת הושיט את הכתב את היד,
וידבר: אי חב"ד, חבר צנזור יקר,
אי חב"ד, חבר צנזור, חב"ד!

שמע גריגורי, שמע גרישה אחי, בן אגנצי,  
תבינה אם אזן לי תט.    
הוי חב"ד! קודם כל הוא ארגון אנטי-נאצי,  
אנטי-נאצי, אחי, בהחלט!  

הם אינם מכירים ביאוש וכניעה   
וחמים הם כאש מתלקחת!   
(לו היתה בידיהם החזית השניה,   
היא היתה כבר, אחי, נפתחת).   

וחזק בטחונם מכל צר ואסון   
ושוה בטחונם בטליונים!    
כך צוה עליהם מנהיגם שניאורסון,   
ואני מאותם שניאורסונים...   

ובדברי עליהם
בלבבי ארגישה
כי אותו הניצוץ לא יכבה בי לעד!
ולא פעם בקרב, האמינה לי, גרישה,
מתלקחת בי אש-להבה של חב"ד!

אז גרגורי אמר: כן, דוד, אני גוי
אבל בנתי לך, איני פתי.
גם אנחנו זוכרים את דימיטרי דונסקוי,
אף כי אין הוא יליד המשטר הסובייטי.

כי עבר והווה מצטרפים לאחד
באומה העומדת באש.
וכן מני לוב עד חזית סטלינגרד
לא ביישו את חב"ד נכדיהם של חב"ד...
סלח דודקה, אני מתרגש.

כך הצנזור דבר ופתאם הושיט יד
כחולם שקראו לו: עורה...
ויטביע בקצה המברק של חב"ד
את אשור הצנזורה.

(COL מודה לעו"ד מרדכי ציבין על שהפנה תשומת לבם לקיומו של השיר)