הרב מנחם מענדל גרינפלד

"ראשונים כמלאכים", ביטוי שמקורו בדברי חז"ל, ודומה שמקפל בתוכו את התייחסות הרבי זי"ע לתורתם של הראשונים. הילה מיוחדת נקשרת לשמם של ה"ראשונים", שחיו בתקופה שהחלה עם סיום תקופת הגאונים, ועד חתימת ה"שולחן ערוך".
בספרי 'אגרות-קודש' של הרבי, ניתן לראות יחס מיוחד לתורתם של הראשונים. מחברים שההדירו ספרי ראשונים ושלחו אל הרבי, זכו למכתבי תגובה ובהם הערות, שמהם מבצבץ יחסו המיוחד של הרבי לתורתם של ראשונים.

אחד מהראשונים ב'תור הזהב' של יהדות ספרד, היה רבינו משה בן נחמן מגירונדי, המוכר בשמו המקוצר: הרמב"ן, שכתב פירוש על התורה ועל תלמוד בבלי, זאת לצד חיבורים נוספים בכל מקצועות התורה. הרמב"ן גם ידוע כאחד מראשוני המקובלים וכבר בפירושו על התורה ניתן למצוא פירושים על פי תורת הסוד. פירוש הרמב"ן על התורה נכתב בדרך הפשט, אך נמצאים בו גם רמז, דרוש וסוד.

"נהניתי בעברי על הדפים"

איש-ספר היה הרב מנחם צבי איזנשטט ע"ה, תושב קראון הייטס בימים ההם, שמסכת קשריו עם הרבי קובעת ברכה לעצמה. הרב איזנשטט שלח אל הרבי בשנת תשי"ד דפים מתחילת פירוש הרמב"ן על התורה, אותו החל להכין לדפוס במהדורה חדשה.

הרבי, בחביבותו הגדולה לספרים בכלל, ולספרי ראשונים בפרט, כתב מכתב ארוך ובו הערות ייחודיות ומעמיקות.

את מכתבו פותח הרבי במילים: "תשואות חן על טרחתו לשלחם אלי. ונהניתי בעברי על הדפים ובראותי כמה מלאכה וחכמה השקיע בהערות אלו . . הנני מצרף בזה איזו הערות משלי".

בשנת תשי"ט כשיצא חלק א' של מהדורה זו, הרבי זיכה את המחבר במכתב נוסף ובו הערות נוספות. כך גם בשנת תשכ"ב כאשר יצא חלק ב', הרבי כתב שוב מכתב עם הערות מעמיקות. כך שבסופו של דבר זכה המהדיר, והעולם התורני בכלל, לשלושה מכתבים הנושאים חידושים מפתיעים, המהווים הצצה להסתכלותו של הרבי, על פירוש הרמב"ן בשלל נושאים: מחקר, פענוח כתב יד, בירור לשונו המקורית של הרמב"ן, מציאת מקורות, השפעה ממחברים אחרים, פרשנות ועוד.

במאמרנו זה, נציג בפני הקוראים הערות מרתקות שכתב הרבי אל המהדיר, בבחינת 'טעימה' מתורת הרבי החבויה באגרותיו, בפרט באגרות בהם כתב הערות על ספרים שנשלחו אליו.

כיצד כתב הרמב"ם את ספרו הגדול?

אחד הנושאים המרכזיים במכתבו הראשון של הרבי, מתייחס להערת המהדיר, שהרמב"ן כתב את הקדמתו לפירושו על התורה לפני שניגש לכתוב את חיבור (לשון הרמב"ן בהקדמתו: "אתחיל לכתוב חידושים בפירושי התורה"), ואילו הרמב"ם כתב את הקדמתו לספר "משנה תורה" לאחר שכתב את כל חיבורו הגדול.

הרבי דוחה את דברי הרב איזנשטט מכל וכל, וכותב "תמוה קצת לומר שנכתב הספר קודם לההקדמה", ולכן קובע שהקדמת הרמב"ם נכתבה על ידו לפני שכתב את ספר משנה תורה, אם כי כמובן צריך לומר שלרמב"ם כבר הייתה 'תוכנית אב' או אפילו 'תכנית מתאר' מדוייקת באשר לספרו, ובלשונו של הרבי: "ההקדמה הרי נכתבה לאחר שכבר יכול היה הרמב"ם לקבוע לא רק מספר הספרים, אלא גם ההלכות והמצות שנתבארו בכל ספר וספר, וכמו שמפרטן בסוף ההקדמה – היינו שכבר היה כל ה"חומר" מוכן אצלו, אבל – קודם לכתיבת הספר".

הרבי מציע פתרון מחודש, על בסיס תיאור הרמב"ם עצמו בכמה מתשובותיו, שהספר "משנה תורה" נכתב בשתי מהדורות, כשמשמעותה של 'מהדורה שניה', היא תיקונים ושינויים בהלכות מסויימות ולא בכל כתב היד. בפרט שהספר הפך להיות נפוץ, ולא היה מעשי לאסוף את כל העתקי הספרים ולהפיץ מהדורה חדשה. ולכן, אומר הרבי, הסתירות לכאורה, בין התאריכים, הם תוצאה של תיקוני הרמב"ם בהלכות אלו, וכאשר תיקן הלכה מסויימת, שינה גם את השנה המופיעה בה, וכך ייתכן שחלק מהלכות קידוש החודש נכתבו עם תחילת כתיבת "משנה תורה" וחלק אחר, עבר עריכה לקראת סוף החיבור, פרק זמן של 10 שנים.

"ויהי בשלושים שנה": הרבי בדיון עם הרב לוין

30 שנה חלפו. החל מתקנת הרמב"ם בשנת תשד"מ, החל הרבי לבאר בהתוועדויות ובשיחות את השיעור היומי. בשבת פרשת חוקת תשד"מ, היה השיעור היומי בהלכות קידוש החודש פרקים ט-יא, בהם מופיעים שינויי שנות הכתיבה של הרמב"ם כמוזכר לעיל. הרבי התייחס לנושא בעת ההתוועדות, וחזר על העיקרון המבואר במכתב, לפיו השינויים נובעים מהבדלי המהדורות בכתיבת הרמב"ם.

במוצאי שבת-קודש, כתב הרב שלום דובער לוין שי', ספרן ראשי בספריית ליובאוויטש שבניו יורק, מכתב אל הרבי, ובו שאל מספר שאלות על המדובר בהתוועדות.

הרבי משיב על שאלותיו של הרבי לוין, והדיון מתפרס על מפני מספר מכתבים, כהרב לוין שולח שאלות נוספות עליהם הרבי משיב באריכות, ומתייחס ישירות למה שכתב במכתב לפני 30 שנה.

הדפסת וביאור פירוש הרמב"ן מקרבת את ביאת המשיח

בשנת תשכ"ב יצא לאור ע"י הרב איזנשטט, חלק שני של פירוש הרמב"ן במהדורתו על פרשיות וישב-ויחי. הרבי קיבל גם את הכרך הזה, וכתב מכתב עם הערות נוספות.
בתחילת המכתב כותב הרבי: "יהי רצון אשר גם זה, ביאור תורתם של ראשונים אלו, אשר חברו את הגליא והסתים דאורייתא, ימהר ההתפשטות דהענין דהפצת המעינות חוצה".

בהמשך הרבי עושה שימוש בלשונו של הרמב"ן בהקשר של הגאולה, וכך כותב: "ובסגנון הרמב"ן בסוף פירושו על התורה, יִכּוֹן ויֵראה זה לעיני כל העם, ויקוים היעוד דקאָתי מר כי יביא אשר לבבנו שואל". כשהכוונה ל'שיר הסיום' של הרמב"ן בסוף חומש דברים שכתב: "ואלפי ברכות והודאות לא-ל, אשר גמלני כרחמיו וכרוב חסדיו, ויבוא אשר לבבי שואל, והוא למען שמו יואל, ובא לציון גואל, ובמהרה בימינו יעמוד מיכאל לבנות הבית והאריאל".

כשמיד לאחר כן, הרבי מביא שורות מראי-מקומות, שלאחר העיון בהם מתבהר הקשר בין הגאולה ומשאלת הלב.

המאמר המלא מתפרסם בשבועון "כפר חב"ד" שיצא לקראת שבת פרשת ויחי-חזק.

לקראת שבת פרשת ויחי-חזק, ולרגל יום הילולת הרמב"ם הקרב ובא, הוציא לאור 'מכון אנכ"י', העוסק בפענוח וחקר אגרות-קודש התורניות והעיוניות של הרבי, את החוברת הרביעית בסדרת "אגרת מבוארת", הכולל את מכתבי הרבי הנזכרים, יחד עם עוד מכתבים נוספים. וכן, צילומי כתב יד פירוש הרמב"ן, כמו גם צילומי כתב יד-קודש של הרבי, בפרסום ראשון. בהערות למכתבים באו פענוחים הכוללים ציטוטים ומקורות, ביאורים ועיונים בפירוש דברי הרבי. כעת זו הפעם הראשונה בה ניתן ללמוד את הערותיו של הרבי באגרות אלו, ולעיין בהם באופן רציף ונגיש לכל חסיד השוחר את משנתו של הרבי.

לחץ כאן להורדת הקונטרס.

לאגרות אחרות כנס לאתר 'מכון אנכ"י'.