יוסי גולדשטיין

"רציתי לשאול אם תוכל לטפל בבן שלי?" נפתחה שיחת טלפון ביום ראשון בבוקר, לפני שבוע.

"אפשרי" עניתי, "אך לפני כן אשמח לפגוש אתכם, ההורים, לשיחה מקדימה", וכך מצאתי עצמי יושב עם זוג הורים בשנות השלושים לחייהם, משפחה תקינה, ובאווירה טובה, בשיחה הנקראת "אינטייק" ובה אנו אוספים את המידע הראשוני אודות המטופל
"באנו בעניין הבן שלנו, שניאור, ילד טוב וחסידי, מתנהג יפה בדרך כלל, אבל לאחרונה התחלנו לקבל תלונות מהחיידר, על התנהגות אלימה, ולפעמים גם חצופה" פתח האב, והאם הוסיפה "בבית הוא מתנהג מצויין, עושה כל מה שאומרים לו, אבל בחיידר קורה משהו, ואני מאוד חוששת על השם הטוב שלו, ושל המשפחה, כי כמו שאתה יודע, אנו משפחה מכובדת בקהילה, ואנו נותנים הכל לילדינו, משקיעים בהם בכל המצטרך, ומצפים מהם להתנהגות ראויה, אבל יש משהו בשניאור לאחרונה שקצת מפר את האיזון של המשפחה, ומכך אני מאוד חוששת, וזו הסיבה שהגענו אליך..."

***

וכך מצאתי את עצמי כמה ימים לאחר מכן, פוגש את שניאור בפעם הראשונה
ובמקום לספר מה עשיתי איתו ומה הוא עשה, הבה נשב על הכסא של שניאור, ונכיר קצת את עולמו, מנקודת מבטו.

אני בן 9, ילד טוב וחסידי, ורציתי לספר לכם קצת על עצמי, ובמיוחד על משהו מוזר שקורה איתי לאחרונה.

אני תלמיד בכיתה ג' בחיידר הקרוב לביתי, יש לי ראש טוב, ואני בא ממשפחה טובה
אבא שלי אברך חסידי, שלומד ועובד, ואימא שלי עובדת חצי יום, חוזרת לבית בצהריים, ומכינה לנו ארוחה חמה.

אמא תמיד אומרת לי, "שניאור, אתה צריך להודות לה' שנולדת לכזו משפחה, תראה יש לך הכל, ולא חסר כלום".

גם אבא בשבת אמר לי "שניאור יקירי, אני כל כך שמח שאתה עושה לי נחת, כשתגדל בעזרת השם, אתה תעשה שם טוב למשפחה, כולנו נהיה גאים בך".

ובאמת, אני ילד טוב, עושה מה שאמרים לי, משתדל לא להכעיס את אבא, ולא להרגיז את אמא.

אתמול לפני שהלכתי לישון, אבא נכנס לבית, ומאוד שמחתי לראות אותו, רציתי שהוא יגיד איתי שמע ישראל, ואולי אפילו ישב לידי ויספר לי סיפור, אז קראתי לו מהחדר, אבל הוא לא ענה, קמתי, וראיתי שהוא ליד המחשב

"אבא" אמרתי לו, והוא הביט בי בחיוך, "איך היה היום?" הוא שאל.

"היה כיף" עניתי

רציתי לספר לו על המבצע החדש שיש בחיידר, ועל הגולות החדשות שהרווחתי, אבל הוא היה עסוק במשהו במחשב

"שניאור, תלך בבקשה לישון" אבא אמר

הלכתי לחדר, אני יודע שאבא עסוק, עסוק מאוד, בדברים מאוד חשובים, הוא דואג לי, הוא דואג שיהיה פרנסה בבית, ואני לא רוצה להפריע לו.

בשבת האחרונה אמא שלחה איתי לבית כנסת "קובייה הונגרית" כדי שלא אפריע לגדולים להתפלל, ובאמת השתדלתי לא להפריע, והצלחתי ליצור בקובייה צד שלם מאותו הצבע, הראיתי לאבא, אבל הוא לא הסתכל, הוא לומד משהו לפני התפילה, עלון צבעוני כזה עם תמונות פרסומות, ודברי תורה וחסידות.

גם בקריאת התורה, בין הקריאות, ניסיתי להראות לו את הקובייה, בלי לדבר, אבל הוא עסוק בשיחות חשובות עם החברים לשולחן על נושאים כנראה חשובים
"אבא, למה אתה תמיד עסוק?" שאלתי אותו פעם.

והוא ענה קצת בכעס "כשתגדל תבין".

גם בחיידר אני משתדל להיות ילד טוב, לא מדבר בשיעור, לומד טוב, אפילו שיש שיעורים שמאוד קשים לי, ויושב לידי ילד שמדבר כל הזמן, ונוגע לי בחפצים, אבל לא אבקש מהמלמד שיעביר אותי מקום, למדתי להתאפק, אני לא רוצה להטריד את המלמד, שגם ככה עסוק מאוד, ומשקיע בנו מספיק.

גם במכולת, לפעמים יש אנשים מבוגרים שעוקפים אותי בתור, ואני מוותר להם, הם תמיד נראים עסוקים, אולי גם להם יש ילדים כמוני, והם עכשיו ממהרים אליהם
והאמת שאני גם מתבייש להגיד להם להם שלא יעקפו, זה לא מתאים לילדים טובים
"ילדים טובים, מוותרים" אומרת לי אמא מדי פעם.

אבל בתקופה האחרונה קורה לי משהו מאוד לא טוב מדי פעם, כשמישהו ממש מרגיז אותי, אני מתפרץ עליו, ולפעמים אפילו מרביץ.

זה התחיל ממש לפני חודשיים, ואני לא יודע איך זה קורה לי. אני כל כך משתדל להיות ילד טוב, אבל אני לא מצליח לשלוט בזה, זה פשוט פורץ ממני
ואחרי שזה קורה, אני רואה איך אבא ואימא מאוכזבים ממני.

לפני שבוע אמא לקחה אותי לחדר, ואמרה לי "שניאור, בגלל שלאחרונה היצר הרע מתגבר עליך, וזה לא יכול להימשך כך, החלטנו לשלוח אותך לטיפול רגשי, שאולי יעזור לך לשמור את הרגשות שלך אצלך, ולדעת איך להתאפק".

והאמת שאני מאוד מבולבל, וגם אני לא מבין מה קורה איתי, אבל בלי נדר אעדכן אתכם מה קורה בטיפול.

(דמות המטופל בפרק זה ובאחרים, אינה דמות מסויימת, אלא דמות שנבנתה עבור הסיפור, ובנויה ממכלול פרטים שנלקחו ממספר מטופלים)

***
מוגש מטעם מרכז טיפולים חב"ד – שעל ידי אגודת חסידי חב"ד באה"ק.
ניתן לקרוא עוד באתר: www.lametapel.com

+ האם טיפול יכול לחולל שינוי? ● פרק א'
+ סערה בכוס מים ● פרק ב'
+ איגרא עמיקתא ● פרק ג'