מערכת COL
|
יום ה' טבת ה׳תשע״ו
17.12.2015
כשאומרים "דידן דהספרים נצח" – למה בדיוק מתכוונים?
הכיסא כמו לא היה שלם. משהו מהותי, דרמטי ורב משמעות נפקד מהמלכות. והוא הושלם רק כשנפסק כי דידן נצח וכי הרבי והספרים – כל הספרים מכל הספריות – שייכים לרבי והרבי שייך לחסידים ● טורו המרתק של בנימין ליפקין דידן דהספרים נצח
הכנסת הספרים למכונית (צילום: jem)
בנימין ליפקין
את הרגעים הללו של פרוץ השמחה עם היוודע דבר "דידן נצח", בה' טבת תשמ"ז, אני זוכר היטב ואיני יכול לשכוח. לא זכיתי אמנם להיות אז בבית חיינו אבל בכל מקום שאליו הגיעה הבשורה המרנינה, שהציפייה המוחשית לה ריחפה באוויר עד כדי מישוש – ששון ושמחה לחסידים, משתה ויום טוב.
אלו תמונות שלעולם לא ימושו מנגד עיניי. התמונה שבה החסיד התוסס ומלא החיות, ג'ינג'י באופיו ובכל אשר לו, ר' ברוך אהרן הוּס (כמה הוא חסר היום לנוף החב"די הירושלמי, ולמה הוא לא קופץ אף פעם לבקר!) שרוע כשיכור בפתח הכניסה לחדר האוכל בישיבת "תורת אמת", ומפיו פורצת שוב ושוב שאגה צרודה: "דער רבי האט מנצח געווען אין די מלחמה". וסביבו רוקדים כמקפצים 'תמימים' ומבוגרים, ועל הכל מנצחים השלוחים לישיבה שבאותה שנה ניערו את הרדיוס כולו ת"ק על ת"ק פרסה בהביאם סטנדרטים חדשים של התקשרות ודבקות באילנא דחיי שטלטלו לחלוטין את האדישות הירושלמית.
רוכשים ספרים בה' טבת (צילום: אליהו לוי, COL)
עוד קודם לכן בולע הייתי בשקיקה כל פירור של מידע שהגיע מהמכתבים המפורטים שמשגר היה אחי השוהה בבית חיינו. בד בבד הטיתי תדיר אוזן לדיונים של האריות שבחבורה. זכור לא אשכח את חיוכו הערמומי של הפיקח הבלתי נשכח, ר' אלעזר פרוש ע"ה, שכל רגע במחיצתו היה תענוג עילאי. בסרקזם אופייני הוא קבע: "הליובאוויטשערס גאונים בטקטיקה. כשהכל עוד מוטל בספק ואף אחד לא יודע מה יהיה בסוף, הם כבר שרים ורוקדים 'דידן נצח'. כך מנצחים".
לימים, התוודעתי אל כל אשר התרחש בקודש פנימה. או אז ידוע ידעתי את הברור כשמש כיום כי רק בה' בטבת תשמ"ז, וליתר דיוק בפסק הדין המוחלט והסופי לאחר הערעור, רק אז נשלם מעגל שהיה חסר כל השנים הרבות מאז קבלת הנשיאות. הכיסא כמו לא היה שלם. משהו מהותי, דרמטי ורב משמעות נפקד מהמלכות. והוא הושלם רק כשנפסק כי דידן נצח וכי הרבי והספרים – כל הספרים מכל הספריות – שייכים לרבי והרבי שייך לחסידים.
● ● ●
ומאז ועד עצם היום הזה היום הזה הוא יום שבו מתרונן כל חסיד. כי זה היום שעליו אמר הרבי לימים, כשפתח את שיחת קודשו, "ס'איז דאך א טאג וואס איז פארבונדן מיט ספרים" (זהו הרי יום שקשור בספרים).
הלב מתרחב לראות את ההמונים הגודשים את קה"ת, על סניפיו המאולתרים המוקמים אד-הוק ביום הזה, ורוכשים בו ספרים לרוב. ליום אחד בשנה כמו פושטת בשורת המבצע של "בית מלא ספרים" ומקיפה את כל מחוזות הגילאים והמעמדות באנ"ש: אנשים, נשים וטף, נדחקים ורוכשים ספרים, חדשים וגם ישנים, כי כן ציווה הרבי.
כשוך תרועות השמחה ולאחר שהספרים מובלים אחר כבוד לבתים וכולם כאחד, ההורים כמו הילדים חותמים את שמותיהם עליהם, בא השלב השני והתובעני. יהיה זה מגוחך להשתמש בביטוי לא פחות חשוב על כך משום שזה מגמד ואפילו מגחיך את העניין. זו כל תכלית הרכישה.
הלצה צינית עממית מספרת על יהודי שנוהג היה להביא לכל חתן בר מצווה שלשמחתו הוזמן מטריה במתנה, באומרו: זה הדבר היחיד שאני יכול להיות בטוח שהחתן יפתח. אין לנו פריבילגיה להשקיט את מצפוננו ולומר לעצמנו: שישו בני מעיי שישו, אשריי שזכיתי לקיים את ההוראה ולרכוש כמות ספרים נכבדה. וכי זוהי התכלית? שהספרים יישארו חתומים ויפארו את ארון הספרים או יצטופפו במדפים?
נער הייתי כתלמיד בישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית בלוד, כשהמשפיע רבי חיים אשכנזי ע"ה היה ה'עשה לך רב' שלי. המטלות הרבות שהיה מטיל עלי ועל שכמותי צרובות עד עצם היום הזה בתודעתי. הוא החל כביכול מן הקל אל הכבד אך לא אמר די עד שחש כי הפנים בי ובקרבי את התודעה שארון הספרים אינו שלם ואינו מושלם אם תוכנו אינו חקוק במי שמחזיק בו.
רוכשים ספרים בה' טבת (צילום: אליהו לוי, COL)
תחילה ציווה עליי לדעת על בוריו את תוכנו של הספר 'מגדל עז' לזכרו של החסיד הנודע רבי עזריאל זליג סלונים (יצירת מופת אותנטית של הרב יהושע מונדשיין ע"ה), שהוא אוצר בלום של מאמרי תורה וחסידות. במקביל הורה לי לדעת על פה את תוכנה של כל סדרת ספרי התולדות של כל רבותינו נשיאינו ואף ערך לי מבחנים קשים של בקיאות על כך.
בהמשך היה מורה לי ליטול לעצמי סדרה מתוך לקוטי שיחות, ולהקדיש לה מספר חודשים של לימוד אינטנסיבי, "ישר והפוך" כלשונו, בין הסדרים ולא רק ב'סדר שיחות' כפי שכונה אז בישיבה וכיום מכנים אותו התמימים 'סדר לקו"ש'.
● ● ●
החינוך הזה מגלם את המהות של העיסוק התוכני והאמיתי בספרי הקודש שאותו דרש הרבי יותר מכול. חיבתו הנודעת של הרבי לכל ספר – שבאה לידי ביטוי גם בכך שכל אימת שרק הוגש לידיו הקדושות ספר, מיד השיב, כרגע כמימרא, על ספר צריך לשלם ותכף הושיט שטר של דולר כתשלום על הספר – תיעלה עצמה מיידית לעיון בספר, ללימוד בו.
לכך יכוונו מילותיו הקדושות של הרבי "דידן – דהספרים – נצח". לכך עלינו לשאוף!
לחיים, חסידים, לחיים ולברכה.
את הרגעים הללו של פרוץ השמחה עם היוודע דבר "דידן נצח", בה' טבת תשמ"ז, אני זוכר היטב ואיני יכול לשכוח. לא זכיתי אמנם להיות אז בבית חיינו אבל בכל מקום שאליו הגיעה הבשורה המרנינה, שהציפייה המוחשית לה ריחפה באוויר עד כדי מישוש – ששון ושמחה לחסידים, משתה ויום טוב.
אלו תמונות שלעולם לא ימושו מנגד עיניי. התמונה שבה החסיד התוסס ומלא החיות, ג'ינג'י באופיו ובכל אשר לו, ר' ברוך אהרן הוּס (כמה הוא חסר היום לנוף החב"די הירושלמי, ולמה הוא לא קופץ אף פעם לבקר!) שרוע כשיכור בפתח הכניסה לחדר האוכל בישיבת "תורת אמת", ומפיו פורצת שוב ושוב שאגה צרודה: "דער רבי האט מנצח געווען אין די מלחמה". וסביבו רוקדים כמקפצים 'תמימים' ומבוגרים, ועל הכל מנצחים השלוחים לישיבה שבאותה שנה ניערו את הרדיוס כולו ת"ק על ת"ק פרסה בהביאם סטנדרטים חדשים של התקשרות ודבקות באילנא דחיי שטלטלו לחלוטין את האדישות הירושלמית.
רוכשים ספרים בה' טבת (צילום: אליהו לוי, COL)
עוד קודם לכן בולע הייתי בשקיקה כל פירור של מידע שהגיע מהמכתבים המפורטים שמשגר היה אחי השוהה בבית חיינו. בד בבד הטיתי תדיר אוזן לדיונים של האריות שבחבורה. זכור לא אשכח את חיוכו הערמומי של הפיקח הבלתי נשכח, ר' אלעזר פרוש ע"ה, שכל רגע במחיצתו היה תענוג עילאי. בסרקזם אופייני הוא קבע: "הליובאוויטשערס גאונים בטקטיקה. כשהכל עוד מוטל בספק ואף אחד לא יודע מה יהיה בסוף, הם כבר שרים ורוקדים 'דידן נצח'. כך מנצחים".
לימים, התוודעתי אל כל אשר התרחש בקודש פנימה. או אז ידוע ידעתי את הברור כשמש כיום כי רק בה' בטבת תשמ"ז, וליתר דיוק בפסק הדין המוחלט והסופי לאחר הערעור, רק אז נשלם מעגל שהיה חסר כל השנים הרבות מאז קבלת הנשיאות. הכיסא כמו לא היה שלם. משהו מהותי, דרמטי ורב משמעות נפקד מהמלכות. והוא הושלם רק כשנפסק כי דידן נצח וכי הרבי והספרים – כל הספרים מכל הספריות – שייכים לרבי והרבי שייך לחסידים.
● ● ●
ומאז ועד עצם היום הזה היום הזה הוא יום שבו מתרונן כל חסיד. כי זה היום שעליו אמר הרבי לימים, כשפתח את שיחת קודשו, "ס'איז דאך א טאג וואס איז פארבונדן מיט ספרים" (זהו הרי יום שקשור בספרים).
הלב מתרחב לראות את ההמונים הגודשים את קה"ת, על סניפיו המאולתרים המוקמים אד-הוק ביום הזה, ורוכשים בו ספרים לרוב. ליום אחד בשנה כמו פושטת בשורת המבצע של "בית מלא ספרים" ומקיפה את כל מחוזות הגילאים והמעמדות באנ"ש: אנשים, נשים וטף, נדחקים ורוכשים ספרים, חדשים וגם ישנים, כי כן ציווה הרבי.
כשוך תרועות השמחה ולאחר שהספרים מובלים אחר כבוד לבתים וכולם כאחד, ההורים כמו הילדים חותמים את שמותיהם עליהם, בא השלב השני והתובעני. יהיה זה מגוחך להשתמש בביטוי לא פחות חשוב על כך משום שזה מגמד ואפילו מגחיך את העניין. זו כל תכלית הרכישה.
הלצה צינית עממית מספרת על יהודי שנוהג היה להביא לכל חתן בר מצווה שלשמחתו הוזמן מטריה במתנה, באומרו: זה הדבר היחיד שאני יכול להיות בטוח שהחתן יפתח. אין לנו פריבילגיה להשקיט את מצפוננו ולומר לעצמנו: שישו בני מעיי שישו, אשריי שזכיתי לקיים את ההוראה ולרכוש כמות ספרים נכבדה. וכי זוהי התכלית? שהספרים יישארו חתומים ויפארו את ארון הספרים או יצטופפו במדפים?
נער הייתי כתלמיד בישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית בלוד, כשהמשפיע רבי חיים אשכנזי ע"ה היה ה'עשה לך רב' שלי. המטלות הרבות שהיה מטיל עלי ועל שכמותי צרובות עד עצם היום הזה בתודעתי. הוא החל כביכול מן הקל אל הכבד אך לא אמר די עד שחש כי הפנים בי ובקרבי את התודעה שארון הספרים אינו שלם ואינו מושלם אם תוכנו אינו חקוק במי שמחזיק בו.
רוכשים ספרים בה' טבת (צילום: אליהו לוי, COL)
תחילה ציווה עליי לדעת על בוריו את תוכנו של הספר 'מגדל עז' לזכרו של החסיד הנודע רבי עזריאל זליג סלונים (יצירת מופת אותנטית של הרב יהושע מונדשיין ע"ה), שהוא אוצר בלום של מאמרי תורה וחסידות. במקביל הורה לי לדעת על פה את תוכנה של כל סדרת ספרי התולדות של כל רבותינו נשיאינו ואף ערך לי מבחנים קשים של בקיאות על כך.
בהמשך היה מורה לי ליטול לעצמי סדרה מתוך לקוטי שיחות, ולהקדיש לה מספר חודשים של לימוד אינטנסיבי, "ישר והפוך" כלשונו, בין הסדרים ולא רק ב'סדר שיחות' כפי שכונה אז בישיבה וכיום מכנים אותו התמימים 'סדר לקו"ש'.
● ● ●
החינוך הזה מגלם את המהות של העיסוק התוכני והאמיתי בספרי הקודש שאותו דרש הרבי יותר מכול. חיבתו הנודעת של הרבי לכל ספר – שבאה לידי ביטוי גם בכך שכל אימת שרק הוגש לידיו הקדושות ספר, מיד השיב, כרגע כמימרא, על ספר צריך לשלם ותכף הושיט שטר של דולר כתשלום על הספר – תיעלה עצמה מיידית לעיון בספר, ללימוד בו.
לכך יכוונו מילותיו הקדושות של הרבי "דידן – דהספרים – נצח". לכך עלינו לשאוף!
לחיים, חסידים, לחיים ולברכה.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
