מצב הישיבות בכי רע. קצבאות הילדים קוצצו. והנה נמצא ב"ה סוף כל סוף הגואל. יש גביר שמוכן לכתוב צ'ק אשר יכסה את כל חובות הישיבות עד הפרוטה האחרונה ממש! אבל הגביר הזה, כמו גביר, יש לו "שטיק"-מוזריות. הוא מוכן לכתוב את הצ'ק השמן הזה בתנאי אחד! מהו התנאי? כשיופיע הנציג החרדי בלשכתו של הגביר על מנת ליטול את הצ'ק - יתכבד ה"שליח דרבנן" בעוגה כשירה למהדרין, אבל, דא עקא; הוא יידרש במפגיע לאכול את העוגה בלי ברכה? וכל כך למה? ככה! כבר אמרנו; "שגעון של גביר". בהשקפה ראשונה היה ברור לכל בר בי רב דחד יומא כי "לא מוכרים את הקב"ה בשביל כסף", אפילו כשמדובר על כסף עבור החזקת תורה ולומדיה. אבל בהשקפה שניה נראו הדברים אחרת - וכך כתב אחד מבעלי ההשקפה: "ודוקא עכשיו ניתנה ההוראה לקבל את דרישות הגביר על אף ההתנתקות מחיוב הברכה. נדמה שהגיע העת לחשבון נפש, שלא לומר – וסליחה על המטאפורה – ביצוע התנתקות. התנתקות מהשידוך רב השנים הזה. מה לנו למען השם ולכל הסהרוריה הזאת? מה לנו ולאנשים שמצות הברכה מעבירה אותם על דעתם". נשמע מפחיד? אבל כך ולא אחרת כותב "בעל השקפה" חרדי שחור על גבי עתון ("בקהילה" יום ג' שבט תשס"ה), בשינוי קטן; במקום "ברכה" כתוב באותו מאמר "ארץ ישראל", במקום "הגביר" – הממשלה. הבנתם? האחזות "ארץ ישראל" שלדעת הרמב"ן יש עליה חובת כיבוש תוך מסירות נפש גם היום בזמן הגלות - היא בגדר של "סהרוריה" לדעת הכותב (וגם מי שאינו הולך בעקבות דעת הרמב"ן, אין שום היתר לוותר על שעל מארץ ישראל, סתם כך, ללא נימוק בטחוני. ולהזכירנו שוב ושוב כי ראש ממשלת הזדון לא סיפק עד היום שום נימוק בטחוני למה שהוא קורא "התנתקות"!). לזכותו של הכותב החרדי ייאמר שהוא מגלה רגשות עצומים של "אהבת ישראל". הוא טוען שהמתנחלים מסכנים את עצמם יום יום ובכך עוברים על דין "פקוח נפש". ואני לתומי סברתי שמרן ה"בית יוסף" לא עונה להגדרה של סהרורי – (למרות שלא היה חבר במפלגת "יהדות התורה"), ומה לעשות? הוא לא מתחשב ב"בעלי ההשקפה" והוא פוסק בסימן שכ"ט בשולחן ערוך, כי אדרבה: התפנות מישוב יהודי היא-היא הגורמת למצב "פקוח נפש". מה יציע אריאל אייזנברג לתושבי בני ברק שכאשר כתוצאה מפינוי גוש קטיף חלילה ינחתו הקאסמים בבני ברק? (והקאסמים לא מבחינים, משום מה, בין אגודיסט למזריחסט, בין מי שרואה בהגרי"ש אליישיב שליט"א גדול הדור לבין מי שרואה בגרא"ל שטיינמן שליט"א גדול הדור). אגב, עובדה ידועה כי בזמן מלחמת השחרור כשירושלים היתה מופגזת, שאלו יהודים את החזו"א האם לעקור לפתח תקוה, ותשובתו היתה שאם יעזבו את ירושלים "ינדוד" הגבול למרכז הארץ! ה"אוהב ישראל" הגדול מ"בקהילה" (לא קדישא) שמציע שיהודים יתפנו מגוש קטיף מנימוק ה"פיקוח נפש" - משום מה שכח להציע למתפללי ביהמד"ר "ישועות יעקב" ב"מאה שערים" ירושלים להתפנות חיש מהר מהשכונה, עקב העובדה, כי אחוז ההתרעות לפיגועים הגבוה ביותר (ר"ל!) הוא בירושלים. אבל איך מספרים על הראביי האמריקאי שאחד מהבעלי-בתים שלו (נקרא לו ג'וני לצורך הענין), ביקשו לעשות "מי שברך" ולתת שם יהודי ל..כלב המחמד שלו. הראביי בתחילה סירב, אבל בהמשך לא היה יכול לסרב להצעה נדיבה בצורה של 1,000 דולר במזומנים. "אוי, למה לא אמרת לי" סח הרביי תוך שהוא מבחין ברשרוש שטרות הכסף הירוקים שג'וני שולף מארנקו, "למה לא סיפרת לי שהכלב הוא יהודי".... אבל, כדרכם של "בני תורה" למה לסיים בסיפור על על ג'וני, הבה נשתמש בשפה של תורה בלשונו של קודב"ה: "השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים"!

Druckman claims further that the recent Knesset joiners have been bribed to do so while at the same time they must confront Reb Yosef Karo by defying his rule number 329 in the Shulchan Oruch and the Ramban who proclaims that the obligation to capture land belonging to Erets Yisroel, even with mesirus nefesh, is also valid these days, in the time of golus.