רבקה ערנטרוי

חנוכה – סוד ההתחדשות

מדוע אין קוראין את מגילת אנטיוכוס בחנוכה כדרך שקוראים את מגילת אסתר בפורים?

התחדשות היא תחושה המפיחה בנו חיים, רעננות. ואכן, עם כל חידוש וחידוש חסידי, היורד לעומקה של משמעות חג החנוכה הלכותיו ומנהגיו, ניתן לברך "שהחיינו" ולהניח לשפע השוקק הנמשך מה"ימים ההם" להרוות את נשמותינו במי המעין המפכים חיות - "בזמן הזה".

ובעת הדלקת נרות חנוכה, אכן, משתקף הרעיון במילות הברכה "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם - בזמן הזה"!

נס, מגלם שבירה של חוקיות הטבע, חריגה ממציאות של שיגרה, החוזרת על עצמה והיא מייגעת... מלאה... ואז צץ ונגלה כמו נס, כמו דגל, מתנוסס הכוח האמיתי המחיה את השגרה הזו. היא אינה חיה בכוחות עצמה! היא תלותית! היא מונשמת ע"י כח אלוקה.

בפורים היה זה נס נסתר ודומה היה כי עולם כמנהגו הוא נוהג - אולם, למעשה, הסתתרה שם יד ההשגחה העליונה שניהלה והובילה את השתלשלות המאורעות להצלה ולרווח. פה שיחק הטבע את תפקידו לטובת העם והוא הניח לקדושה האלוקית להוביל אותו ולשנות את אורחותיו, הקבועים, שיגרתיים.

בחנוכה, דומה היה כי היתה זאת יד המכבים שחוללה את הניצחון האדיר והנחיל תבוסה מוחצת לאויב. מתתיהו ואנשיו וכל באי העולם, היו מעדיפים שאירועי הקרב האנושיים יומרו ב"ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", תחת המלחמה המאתגרת והגובה מחירי קרבנות, צער ודאבה.

הטבע הנרתם לשבירת חוקיו ומניח להנהגה הנסית להובילו, למעשה, מתופעל ע"י אותיות הקודש בם ברא ה' את עולמו. הנסים האלה שבעבר, נמשכים אל הזמן הזה, בפורים, למשל, בקריאה של מגילה.

אותיות המגילה מגלמות את אותיות התורה וממשיכות את הקדושה וההשראה שנמשכה לעם ישראל בזמנו בשל עמדתו העיקשת שהיתה כרוכה בסיכון וחרוף נפש נועז...

בחנוכה היתה מעורבות של יד המכבים בהתרחשויות הקרב מול אנטיוכוס, ומסר זה בא לביטוי במגילת אנטיוכוס. אך אין קוראים בחנוכה מגילה זאת, כדי להדגים שאין זה הייחול לבצע נסים בידי אדם, המשתקף במגילת אנטיוכוס, והמשאלה היא שרק יד ה' תביס את האויב. בימי מתתיהו חווה העם נסיון אחר של נס אלוקי, שהשתקף כאילו היה זה נצחונו המזהיר של יד האדם... ולכן אין קוראים מגילה זו.

חנוכה הוא מועד התחדשות ההתחדשות - הכיצד?

ההמשכות של ר"ה, יום כיפור, סוכות, שמיני עצרת וש"ת נמשכות אלי חנוכה ופורים. והיות וחנוכה הוא המועד הקודם לפורים בלוח השנה, הרי שהוא הראשון והחדש הזוכה בהתחדשות ובתחיה של השפע הנמשך לזמן הזה!

הדבר מותנה בעוצמת השמחה, הכוונה והדביקות שהיהודי מחדיר באופן שהוא חוגג את היום!
יש והאורות נמשכים באמירת הלל חלקי או הלל שלם ויש בהוצאת ספרי תורה, יש בסעודת החג...
בחנוכה - בימי מתתיהו, ע"י מסירות הנפש הנועזת של העם (כדוגמת חנה ושבעת בניה ורבים ספורי המעשה של מסירות נפש עילאית, המובאים בספר יוסיפון )- עורר העם התערות עילאית שהמשיכה לעולם אז אורות אדירים ביותר, המסוגלים להאיר את חשכת הגלות הקודרת ואת החוץ הסגרירי והאפור, ולכן מדליקים את המנורה בפתח ביתו מבחוץ ועם השקיעה... בעוד נרות המקדש ונרות שבת מדליקים מבעוד יום, כשעדיין אור ובבית, במקום של אור.

נוהג זה של היהודי בימי החשמונאים, ממשיכה לנו בזמן הזה קדושה אדירה, המתגלמת באמירת הלל שלם, בניגוד למועדים אחרים ובימי החול של חנוכה מוציאים שני ספרי תורה!

מסירות הנפש אז היתה הלוחמה בחכמת יון, שנאותה לעם ללמוד תורה ולקיים את המצווה מתוך הכרה של שכל אנוש בדבר, מתוך שיקולים של טעם ודעת. ואולם כל מוטיב שיש בו תנועה של אמונה באלוקים וקו של קבלת עול וציות לחוק שאינו תופס מקום עפ"י שכל אנוש - אסרה מלכות יון והענישה חמורות את מי שהפר גזרה זו!

משמעות הסמלים של זמן הדלקת נרות חנוכה:

שקיעת החמה ועד שתכלה רגל מן השוק. העם לא חת ולא פחד ומסר עצמו לאלוקיו ובכח עמידה זו הוא הוריש לבניו בזמן הזה אורות עזים שדרכם ניתן להתנצח על השקיעה הרוחנית, כשאין האלוקות נגלית בעולם, ולהפוך אותה ל"חמה" לאור של קודש!

צעד זה נעוץ, איפוא, בהארת המחשך, בראשית הדלקת נר חנוכה, שמועדו השקיעה.

"עד שתכלה רגל מן השוק". ה'שוק' מסמל תפיסה של שיגרה שהעולם נברא למען האדם ועליו להפיק עבור מניעיו העצמיים את כל הטוב והשפע האפשריים, על אף שהדבר נוגד את המוסכמות החברתית ועמדה אנוכית זו סותרת כליל את יסודות האמונה על ברכיה התחנך.

הדלקת נר חנוכה מיישמת את המצב בו הרגל זה עומד להעלם ולהיכלות בשל המודעות של היהודי בנס חנוכה, באמונה שלו כשהיא מחדשת את תפיסתו הנלוזה והקדומה, חסרת השחר.

את הרעיון הזה מבטאות המילים "עד שתכלה רגל מן השוק" התפיסה החסידית מבהירה כי כוונת הדברים היא למצב בו ההרגל השגרתי של התפיסה הרווחת בחצרות העם, בשווקים - עתה נכחדת, כלה ומפנה את מקומה להכרה בנס, בהתחדשות ועימה מגיעים אותות של מנע, של הסתייגות בתחושה של חרדת קודש... ולכן...

"ואין לנו רשות להשתמש בהן, אלא לראותן בלבד"

אדם משתמש בחפציו שלו, וכל רכוש וחפץ שאין לו בעלות עליהם, אסורים עליו במגע...
בשימוש... אלא אם כן קיבל רשות לכך!

הניצחון בימי החשמונאים, הוא אינו נכס של תוצרת יד המכבים! זהו נס! זוהי התחדשות בתופעות של טבע בו גברו החלשים על הגיבורים ומעטים גברו על הרבים.

תנועת הפורקן הזו היא מקודשת לה' והיא מתגלמת בשלהבת נר החנוכה. ההישג הזה הוא מקודש ואין לקחתו כנכס אישי של הצלחת אנוש ויש להתבונן בשלהבת ולראות בה את אהבת ה' לעם שהוא רוחש לו בשל עמידה נחושה בנאמנות לתורת ה' ולחוקותיו מבלי לגלוש לתנועה של חשיבות ויוקרה עצמית של חוסן ושרירים אישיים... אך האש הזו מעידה כי את הרווח והניצחון העניק ה' בעצמו לעם.

מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל

מהי החשיבות בהדגשה של הרעיון שהמזוזה נמצאת דוקא בצד ימין של המנורה?
המזוזה קבועה בצד ימין היות וצד זה משקף את מידת החסד, שכיוונה נע באופן מתפשט ומגונן וכן הוא היעד שבתלית המזוזה על המשקוף הימני, כדי ליצור גוף קדוש מגונן.
ואילו הצד השמאלי מסמל גבורה ולוחמה.

יכולת הניצחון מותנית במידת הגבורה שניחן בה האדם. היא מתבטאת בעוצמה ויציבות שבשלהן ניתן להתמקד, להתרכז, להצטמצם ולקלוע הישר בנקודה... החטאה של קליעה במוקד היא ראשית הכישלון ואכן הצד השמאלי של המוח ממונה על המיקוד והריכוז.

לוחמה היא אינה משאלת היהודי אך באם הוא נקלע למצב מביך של סכון ואיום על חייו - עליו לזנק ולהביס את האויב מטעמי התגוננות!

המזוזה בימין מסמלת שכל הלוחמה, המתגלמת במנורה בצד שמאל היא תוצאה של התגוננות נגד היוונים של אז ועל כל אלה של היום ועל כך מורים המילים בברכות החתימה של קריאת המגילה
"ברוך אתה ה' הא-ל הנפרע לעמו ישראל -הא-ל המושיע".

אין פה מוטיב של נקמה אך הגישה פה היא ישועה והצלה ולכן יש להיפרע ממי שמבקש לכלות אותנו.

חנוכת המזבח - התחדשותו

מטבע הדברים הוא שבטרם שמשתמשים במזבח או בכל כל כלי חדש בעולם, כגון בית או בית מקדש - יש לחנוך אותו, לערוך מסיבה של חנוכה.. מה משמעות הדבר?
כל ההתחלות קשות הן וביחוד מאוד קשה לבצע את השליחות הנועדה לכל כלי היות והאדם עומד במתרס ומול ניגודים ומעכבים הנערמים עליו בדרכו לבצוע תכליתו.
האיומים השונים האלה מופנים אליו מבית ומחוץ...

בשל היות האדם יצור אנוש, נפשו הבהמית מעיטה עליו מחדלים ומנסה לסחוף אותו ולדרדרו, אך במעמקיו מפעפעת נקודת היהדות, המושכת אותו לשמוח במלוי היעד.

ניתן לחנוך מוסד או בית, או לחנך ילד באופן של חיזוקים. לו רק נוכל לעודדו ולהוסיף לו תושייה וחוסן, אזי יצליח להתגבר על קשייו וליישם את מה שנדרש ממנו.

צעדי ההכשרה של הכלי או האדם לשליחותו הם ראשית חינוכו! זוהי ראשית מצב של התחדשות!
בעבר כשהשיאו נערה צעירת ימים בעם ישראל הייתה לעיתים חומקת מבית בעלה החדש לבית הוריה ומבקשת לעזוב את אורח הנישואין והטורח שבהם, אך אביה היה נוטלה ומשיבה לבית בעלה בדברי שידול ופיוס לעודדה ולאמצה!

כן משמעות הפרסים שאנו מפצים את ילדינו עם הטלת משימות קשות לביצוע וכן נעשה הדבר בעת חנוכת המזבח.

המזבח התלונן לאלוקיו שאינו מסוגל לשאת עוונות רבים כ"כ וכבדים ולכפר עליהם.

ה' פיצה אותו במתנות כהונה, של קערות וכפות כסף כדי לחזק אותו ושיצליח ביעד זה.
כל נושא הכיבודים נעוץ ברעיון של הענקת חיזוקים למי שאינו חש בטוח מספיק ונוח!

חנוכת המזבח מול העלאת הנרות בביהמ"ק ע"י אהרון

כשאהרון נכח לדעת שהוא אינו נמנה בין המכשירים את המזבח להקרבת הקרבנות - חלשה דעתו עליו ואז פייס אתו ה' ושח לו כי תפקידו בהעלאת נרות המנורה בבית המקדש עולה על שלהם (הנשיאים שהשתתפו בחנוכת המזבח) שהרי:

"הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים, הן נוהגות, אבל הנרות לעולם... כשאין ביהמ"ק קיים הקרבנות בטלין, מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכה חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו...

מדוע, אכן, חיבב ה' מכל עבודות המקדש את הדלקת הנרות ודוקא בה התרחש נס חנוכה?
הדבר נלמד ממשל למלך שלא ראה את בנו נסיכו במשך זמן רב ולבסוף הוא נפגש עמו מאחורי לסורג ובריח ואולם אז פורצים במלך געגועים עזים ביותר.

החורבן נטל עמו את הדלקת המנורה, ונרות השבת שהעם המשיך להדליק בגולה במסירות ובצנעה המדומים לפני הנסיך הנשקפים מבעד לסורגים, מעוררים ביותר את געגועיו העזים של ה' למנורה בבית המקדש וה', אכן, השיב אותה לתיקונה בעוד טרם שבה כל אחת מעבודות בית המקדש!

הנר הזה שבמנורה שבמקדש, דולק ללא שאון והמולה שלא כאותו עץ מערכה עליו בוער הקרבן.
והשלהבת בהירה היא וזכה שלא כמו האש האדומה האוכלת את בשר הקורבן..

העלאת הנרות נעשית ע"י הכהן דמות של חסד. היא מעניקה, תורמת, מעלה אוהבת במסירות!
והדבר נעשה בדממה ובלאט מתוך תחושה של ביטול מוחלט! תנועה זו ממשיכה אור אלוקי שלא יכבה לעולם וישמר בתפיסתו של היהודי בפורמט של נרות חנוכה. אליהם מועברת אבוקת הקודש של האש במנורת המקדש!

אור הנר הוא אש האהבה

הנר הדולק עשוי חלב או שמן. הוא מסמל את הנפש הבהמית המתענגת על מעדנים שמנים וערבים, אך הפתילה מדומה לנשמה...

ממש כמו שהפתילה שואבת ומעלה את השמן או החלב לראשה והאש אוכלת ומכלה וכך נוצרת אש מאירה, כן מנווטת הנשמה (הפתילה) את האדם החומרני להימשך אחרי קדושה ולנטוש את תענוגות ההבל הנפסדים של העולם, וכך נוצרת אש האהבה. כל עוד נכלה השמן - בוערת האש. כל עוד מהווה האדם כלי בטל שעה שהחומריות שלו בוערת על מזבח האהבה - דולקת האש והיא מאירה את מודעותו והוא מתחבר....

מבט בשלהבת של הנר מבטאת רעיון של הקרבה ואהבה ואלה יוצרים אש מאירה! הגמטריות השונות המובאות להלן עוד מוסיפות נופך לענין...

השלהבת התחתונה באור הנר כהה היא בגוון אפרורי, תכלת. זוהי תוצאה של כליון גוף פיסי באש.

הדבר מסמל את בעירת החלב של הקרבן על המזבח!

זוהי עמידה של הקרבת העצמי.. החלק האנוכי... התאוותנות, החלק הכי קרוב אל האדם (ולא הקרבה של שיריים מיותרים שאין לאדם צורך בהם...) על מזבח של קודש ושלהבת תחתית זו, נוצר כלי העשוי לאחוז את השלבהת העליונה יותר, הבהירה והמאירה.

בנוהג של דרך ארץ קדמה לתורה, המתגלם בהקרבה אישית שהיא משתקפת בשלהבת הראשונה והתחתית, ניתן ליצור כלי האוחז את אור לימוד התורה שלנו שתהיה זו אש בהירה! מאירה!אש ממשית והיא מורה כיצד יש להתוות את אורחות חיי האדם וכיצד יש לקבוע את הליכותיו.

ואכן הגימטריה של המילה אור היא 207. והגימטריא של פעמיים המילה אור, המכוונת לשני האורות (התחתון והעליון בשלהבת -הכהה בשל שריפת החלב והשלהבת הבהירה- האור שמאיר) זהה לגימטריה של המילה "ואהבת" המסתכמת בסך של 414 .

בראשית החינוך עומדת ברום עולמנו דרישה זעירה מהילד ובמקביל אנו מפצים אותו בפרס גדול יחסית שיאות להתמודד במילוי המטלה, אך במרוצת השנים החולפות, צומחת וגדלה דרישתנו ממנו והפרס שלו פוחת מאידך ומצטמצם עד שהדרישה שלנו שהוא יעשה לנר המאיר את העולם היא הפרס האדיר ביותר שניתן להעניק לחניך בתור דמי חנוכה, ורק בהיותנו סמל לאש של אהבה - מאירה, ילמד אף הוא להקריב את תענוגותיו על אש האהבה ויהיה לנר של אש מאירה את אפלולית המחשך והופכתו לנר תמיד של גאולה.