מערכת COL
|
יום ח' כסלו ה׳תשע״ו
20.11.2015
ב'תשורה' מיוחדת: גילויים היסטוריים בפרסום ראשון ● להורדה
בזמן שכוחות הביטחון הצרפתיים ערכו מצוד נרחב אחר המחבלים, נערכה תחת אבטחה כבדה, שמחת הבר מצווה של הת' בנימין אליהו בנם של שלוחי הרבי ל'לשכת ליובאוויטש האירופאית', הרב יוסף יצחק וחיה שרה גאראדעצקי ● במהלך השמחה, קיבלו המשתתפים לידיהם 'תשורה' מיוחדת במינה, עם כתבי יד קודש של הרבי, אגרות מענות ומברקים, חלקם הגדול בפרסום ראשון, בנוגע לעבודת השליחות המיוחדת של הסבא רבא הדגול תשורה משפחת גאראדעצקי
שער התשורה על רקע החגיגה הגדולה של משפחת גאראדעצקי בפריז
בזמן שכוחות הביטחון הצרפתיים ערכו מצוד נרחב אחר המחבלים השותפים לפיגועי הטרור המחרידים שהיכו את בירת צרפת בליל שבת האחרון, שהסתיים רק לפנות בוקר בחיסול 2 מחבלים ומעצר אחרים, נערכה שמחה מיוחדת בחלק אחר של העיר.
תחת אבטחה כבדה, התכנסו כמה מאות אנ"ש והתמימים לחגוג את שמחת הבר מצווה של הת' בנימין אליהו שיחי' בנם של שלוחי הרבי ל'לשכת ליובאוויטש האירופאית' שמרכזה בפאריז, הרב יוסף יצחק וחיה שרה גאראדעצקי.
במהלך השמחה, בה השתדלו השלוחים והאורחים להוסיף בשמחה של מצווה, ובהרבה אור הדוחה את החושך, קיבלו המשתתפים לידיהם 'תשורה' מיוחדת במינה, עם כתבי יד קודש של הרבי, אגרות מענות ומברקים, חלקם הגדול בפרסום ראשון, בנוגע לעבודת השליחות המיוחדת של הסבא רבא הדגול, ה'בא כוח' של רבותינו נשיאינו באירופה צפון אפריקה וארץ הקודש, הרה"ח הרב בנימין אליהו גאראדעצקי ע"ה.
אנו מתכבדים להביא לציבור הקוראים חומר מרתק מתוך התשורה המיוחדת במינה.
להלן חלק מה'מבוא' של התשורה המיוחדת:
בשער הספר:
את שליחותה בעולם הזה סיימה נשמתו הגדולה של הרה"ג הרה"ח הר"ר בנימין אליהו גאראדעצקי ע"ה, שמונה בידי רבותינו נשיאינו להיות "בא-כוח" שלהם בעבודת הק' ובעסקנות ציבורית באירופה צפון אפריקה וארץ הקודש, וניהל בשליחותם ומכוחם את ה"לשכה" האירופאית מאז שנת ה'תש"ז ועד ליומו האחרון בשנת ה'תשנ"ה, לאחר קרוב לתשעים שנה של תהפוכות סדרי עולם.
שנות חייו המוקדמות בצל מלחמות קשות עם אבידות נוראיות שזעזעו תבל ומלואו, תקופות של חושך ואור ששימשו בערבוביא, כאשר כור היתוכם של חסידי חב"ד ליובאוויטש היה נתון תחת השלטון הבולשביקי העריץ, ומסירות נפש כפשוטה היתה מעשים שבכל יום. כל אלו רק חישלו אותו לקראת תפקיד חייו אותו הועידו לו רבותינו נשיאינו. תפקיד כה מרכזי בבניינה של יהדות אירופה, אפריקה וארץ הקודש, מתוך מסירה ונתינה אין סופית, ברוחה ובגבורתה של אותה מסירות נפש הירואית שאפיינה את מעשיו עוד מאחרי מסך הברזל בשנות המהפיכה הקומוניסטית שהפילה חללים בגשם וברוח.
תולדות ימי חייו הסוערים בין הולדתו לפטירתו (כסלו ה'תרס"ח - מנחם אב ה'תשנ"ה) תועדו עלי ספר בחלקם ('ספר זכרון' לקראת יום הולדתו ה-75), ועוד חזון למועד להוציא את החומר הרב שהצטבר על שנים אלו ושלאחריהן. אך לספר זה, מטרה ממוקדת וברורה, לפתוח צוהר אל תורף ימי חייו שהוקדשו למלאות רצון קודשם של רבותינו נשיאינו הוד כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע והוד כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. ספר זה כולו מהחל ועד גמירא כולל בתוכו את האגרות, המענות והמברקים אותם זכה לקבל במסגרת שורה ארוכה של הוראות משימות ותפקידים אותם הטילו על כתפיו, אותם מילא באמונה עד טיפת דמו האחרונה.
שנים ספורות לאחר לידתו בשנת תרס"ח, לאביו החסיד הרב מרדכי לייב ולאמו מרת שיינא גאראדעצקי ע"ה, בעיירה החסידית והציורית באברויסק, חווה את אימי המלחמה. כאשר מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, בפעם הראשונה שמדינות ומלוכות נלחמו בעוז זו כנגד זו, מלחמה שגבתה קורבנות כבדים. צעיר לימים היה כאשר בא בברית הנישואין עב"ג מרת חי' שרה עם בתו של המשפיע הנודע הרה"ג והרה"ח הרב שמואל הלוי לעויטין ע"ה. בפקודתו של הרבי הריי"צ קיבל עליו אף שהיה בסה"כ אברך עול ימים את רבנות העיר קייב, לאחר שעוד בימי בחרותו הוסמך לרבנות בבית המדרש לרבנים. יחד עם עול הרבנות, החל בעסקנות ציבורית בהדרכתו של הרבי הריי"צ, והיה שותף בהקמת סניפי "תומכי תמימים" בכמה ערים. בא' הפעמים בהם ביקר את הרבי בנאות דשא, אמר לו בזה"ל: "מ'דארף ארבעטן מיט די קישקעס אין די גידערים און ניט נתפעל ווערן", משפט זה הפך ללחם חוקו עד יומו האחרון.
על "עוונו" בהפצת יהדות וחסידות נאסר והוגלה על ידי השלטון הקומוניסטי, ולאחר השחרור ותלאות רבות, הצליח לצאת בדרך לא דרך מעמק הבכא ולהגיע לצרפת בשנת ה'תש"ו יחד עם בני משפחתו שהצליח ג"כ להציל משם. למרות הסבל הרב והמצוקה הכלכלית הנוראה, לא לקח לעצמו חופש או ימי מנוחה ומיד "זרק" עצמו לתוך עסקנות ציבורית מסועפת בהקמת חדרים וישיבות, סיוע ועזר לאחיו החסידים ולשאר הפליטים.
בראשיתה של שנת ה'תש"ז, קרא לו הרבי הריי"צ ל'יחידות' והורה לו לנסוע לבקר במחנות הפליטים והעקורים בהם שהו חסידים, כדוגמת פוקינג שבגרמניה, ועוד. (מחנה העקורים פוקינג במחוז במברג, נפתח בתש"ו, ובשיאו חיו בו קרוב ל-8000 אנשים נשים וטף, כ-200 ילדים למדו בת"ת שונים שהוקמו במקום, וכ-500 צעירים נוספים בישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש וצאנז קלויזנבורג. המחנה נסגר בתש"ט).
בעת ששהה שם, ובעודו ממלא את שליחותו ומדווח בפרוטרוט על פעולותיו, שלח לו הרבי את האגרת בה הוא מטיל עליו את משימת חייו העיקרית, להיות חלק מרכזי בבניית יהדות אירופה, אפריקה וארץ הקודש, וממנה אותו להיות בא-כוחו בפעילות זו. בהכירו את אופיו, את כשרונותיו הארגוניים, ומעל לכל את ההתבטלות המוחלטת וההתקשרות הפנימית, מועיד אותו הרבי להיות ידא אריכתא שלו במסירות נפשו למען תחייתו של עם ישראל המוכה והחבול, לאחר החורבן הנורא של השואה האיומה ביבשת אירופה והדיכוי הקומוניסטי במדינת רוסיה.
במשך ארבעים שנה רצופות (עד שנחלש גופו וכבר לא היה בכוחו להמשיך את מסעותיו) כיתת רגליו במסעות אין ספור, ליסוד או חיזוק וביסוס קהילות יהודיות, להגיש עזר ואחיסמך רוחני וגשמי לאחינו בני ישראל בכל מקום שהם, בעזרת ארגונים יהודיים בינלאומיים שפתחו קרנות למטרות אלו שם טווה מסכת קשרים מופלאה. במקביל לעבודתו המרכזית ב'לשכה' של רבותינו נשיאינו, שהייתה בעצם משרד הפעילות הראשי של חב"ד ליובאוויטש ביבשות אירופה אפריקה ואסיה, מונה במשך השנים להיות חבר במוסדות הכלליים אותם הקים הרבי הריי"צ בארה"ב "אגודת חסידי חב"ד", "מרכז לעניני חינוך" ו"מחנה ישראל".
במשך כל השנים הללו היה מעורב באופן אישי בהקמתם של מאות מוסדות תורה וחסד, מוסדות חינוך ורווחה, בכל המדינות והערים בהם ביקר או עמם עמד בקשר רציף, תוך שהוא מדווח באופן תמידי אל רבותינו נשיאינו ומקבל מהם הדרכה מפורטת כיצד להתקדם, היכן לפתח ולהתרחב וכן הלאה. כך הוקמו בזה אחר זה, רשת בתי הספר "אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש" בארץ הקודש ובמדינות אפריקה, סניפים של ישיבת "תומכי תמימים ליובאוויטש", בתי חינוך לבנות "בית שרה" ו"בית רבקה", בתי ספר למלאכה בכפר חב"ד, ושכונות ויישובי חב"ד בארץ הקודש.
פירות ההצלחה הכבירה, בחסדי השי"ת ועם כוחות והשפעות שהרעיפו עליו רבותינו נשיאינו, מצויים בכל מקום ומקום, ברחבי מדינת צרפת ובשאר מדינות אירופה, במדינות אפריקה ובארץ הקודש. העבודה המאומצת, עליה מסר נפשו תוך שהוא מניח חיי שעה ומשליך עצמו בשליחות הקודש, ממשיכה ומצמיחה פירות ופירי פירות עד עצם היום הזה, קרוב לשבעים שנה לאחר הקמת והתייסדות ה'לשכה'.
בהזדמנות חגיגית ומשמחת זו, כאשר צאצא הנושא את שמו בגאון נכנס בעול המצוות, הוחלט לאסוף אל מקום אחד את כל אגרות הקודש אותם זכה לקבל במהלך עבודתו ושליחותו, ולצרף לזה גם אגרות קודש שנכתבו לאנשים אחרים אך טמונה בהם הוראה או הפנייה הנושאת את שמו, או שקשורים לפעילותו. בלי חסר ויתיר (למעט במקומות ספורים, מטעמים מובנים), וללא דברי רקע ופרשנות היסטורית (למעט פענוח השמות או המקומות כדי להקל על הקורא), אנו מגישים תורה שבכתב זו כנתינתה מסיני, לעיונם של אנ"ש ותלמידי התמימים, השלוחים ובני ביתם, בתוככי כלל ישראל, למען ישמעו ולמען ילמדו, ולמען ידעו דורות פרטי ואופני המלאכה הכבירה שנעשתה בהדרכתם הישירה של רבותינו נשיאינו.
במסגרת ליקוט זה, וההו"ל של חלק ראשון המתפרסם לקראת חגיגת הבר מצווה של התמים בנימין אליהו גאראדעצקי שיחי', בנם של שלוחי כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו לה'לשכה' שלו בפאריז-צרפת, הרב יוסף יצחק שיחי' וזוגתו מרת חיה שרה שתחי', נחשפים עשרות אגרות קודש, מענות ומברקים בפרסום ראשון, שלא באו בדפוס עד עצם היום הזה. והתודה נתונה למנהל ה'לשכה' סבו של חתן הבר מצווה, הר"ר שלום דובער גאראדעצקי שיחי', שהואיל לפתוח את האוצר הבלום שברשותו והארכיון רב הכמות והאיכות, וזכות הרבים תלוי בו.
להורדת התשורה - לחצו כאן
תחת אבטחה כבדה, התכנסו כמה מאות אנ"ש והתמימים לחגוג את שמחת הבר מצווה של הת' בנימין אליהו שיחי' בנם של שלוחי הרבי ל'לשכת ליובאוויטש האירופאית' שמרכזה בפאריז, הרב יוסף יצחק וחיה שרה גאראדעצקי.
במהלך השמחה, בה השתדלו השלוחים והאורחים להוסיף בשמחה של מצווה, ובהרבה אור הדוחה את החושך, קיבלו המשתתפים לידיהם 'תשורה' מיוחדת במינה, עם כתבי יד קודש של הרבי, אגרות מענות ומברקים, חלקם הגדול בפרסום ראשון, בנוגע לעבודת השליחות המיוחדת של הסבא רבא הדגול, ה'בא כוח' של רבותינו נשיאינו באירופה צפון אפריקה וארץ הקודש, הרה"ח הרב בנימין אליהו גאראדעצקי ע"ה.
אנו מתכבדים להביא לציבור הקוראים חומר מרתק מתוך התשורה המיוחדת במינה.
להלן חלק מה'מבוא' של התשורה המיוחדת:
בשער הספר:
את שליחותה בעולם הזה סיימה נשמתו הגדולה של הרה"ג הרה"ח הר"ר בנימין אליהו גאראדעצקי ע"ה, שמונה בידי רבותינו נשיאינו להיות "בא-כוח" שלהם בעבודת הק' ובעסקנות ציבורית באירופה צפון אפריקה וארץ הקודש, וניהל בשליחותם ומכוחם את ה"לשכה" האירופאית מאז שנת ה'תש"ז ועד ליומו האחרון בשנת ה'תשנ"ה, לאחר קרוב לתשעים שנה של תהפוכות סדרי עולם.
שנות חייו המוקדמות בצל מלחמות קשות עם אבידות נוראיות שזעזעו תבל ומלואו, תקופות של חושך ואור ששימשו בערבוביא, כאשר כור היתוכם של חסידי חב"ד ליובאוויטש היה נתון תחת השלטון הבולשביקי העריץ, ומסירות נפש כפשוטה היתה מעשים שבכל יום. כל אלו רק חישלו אותו לקראת תפקיד חייו אותו הועידו לו רבותינו נשיאינו. תפקיד כה מרכזי בבניינה של יהדות אירופה, אפריקה וארץ הקודש, מתוך מסירה ונתינה אין סופית, ברוחה ובגבורתה של אותה מסירות נפש הירואית שאפיינה את מעשיו עוד מאחרי מסך הברזל בשנות המהפיכה הקומוניסטית שהפילה חללים בגשם וברוח.
תולדות ימי חייו הסוערים בין הולדתו לפטירתו (כסלו ה'תרס"ח - מנחם אב ה'תשנ"ה) תועדו עלי ספר בחלקם ('ספר זכרון' לקראת יום הולדתו ה-75), ועוד חזון למועד להוציא את החומר הרב שהצטבר על שנים אלו ושלאחריהן. אך לספר זה, מטרה ממוקדת וברורה, לפתוח צוהר אל תורף ימי חייו שהוקדשו למלאות רצון קודשם של רבותינו נשיאינו הוד כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע והוד כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. ספר זה כולו מהחל ועד גמירא כולל בתוכו את האגרות, המענות והמברקים אותם זכה לקבל במסגרת שורה ארוכה של הוראות משימות ותפקידים אותם הטילו על כתפיו, אותם מילא באמונה עד טיפת דמו האחרונה.
שנים ספורות לאחר לידתו בשנת תרס"ח, לאביו החסיד הרב מרדכי לייב ולאמו מרת שיינא גאראדעצקי ע"ה, בעיירה החסידית והציורית באברויסק, חווה את אימי המלחמה. כאשר מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, בפעם הראשונה שמדינות ומלוכות נלחמו בעוז זו כנגד זו, מלחמה שגבתה קורבנות כבדים. צעיר לימים היה כאשר בא בברית הנישואין עב"ג מרת חי' שרה עם בתו של המשפיע הנודע הרה"ג והרה"ח הרב שמואל הלוי לעויטין ע"ה. בפקודתו של הרבי הריי"צ קיבל עליו אף שהיה בסה"כ אברך עול ימים את רבנות העיר קייב, לאחר שעוד בימי בחרותו הוסמך לרבנות בבית המדרש לרבנים. יחד עם עול הרבנות, החל בעסקנות ציבורית בהדרכתו של הרבי הריי"צ, והיה שותף בהקמת סניפי "תומכי תמימים" בכמה ערים. בא' הפעמים בהם ביקר את הרבי בנאות דשא, אמר לו בזה"ל: "מ'דארף ארבעטן מיט די קישקעס אין די גידערים און ניט נתפעל ווערן", משפט זה הפך ללחם חוקו עד יומו האחרון.
על "עוונו" בהפצת יהדות וחסידות נאסר והוגלה על ידי השלטון הקומוניסטי, ולאחר השחרור ותלאות רבות, הצליח לצאת בדרך לא דרך מעמק הבכא ולהגיע לצרפת בשנת ה'תש"ו יחד עם בני משפחתו שהצליח ג"כ להציל משם. למרות הסבל הרב והמצוקה הכלכלית הנוראה, לא לקח לעצמו חופש או ימי מנוחה ומיד "זרק" עצמו לתוך עסקנות ציבורית מסועפת בהקמת חדרים וישיבות, סיוע ועזר לאחיו החסידים ולשאר הפליטים.
בראשיתה של שנת ה'תש"ז, קרא לו הרבי הריי"צ ל'יחידות' והורה לו לנסוע לבקר במחנות הפליטים והעקורים בהם שהו חסידים, כדוגמת פוקינג שבגרמניה, ועוד. (מחנה העקורים פוקינג במחוז במברג, נפתח בתש"ו, ובשיאו חיו בו קרוב ל-8000 אנשים נשים וטף, כ-200 ילדים למדו בת"ת שונים שהוקמו במקום, וכ-500 צעירים נוספים בישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש וצאנז קלויזנבורג. המחנה נסגר בתש"ט).
בעת ששהה שם, ובעודו ממלא את שליחותו ומדווח בפרוטרוט על פעולותיו, שלח לו הרבי את האגרת בה הוא מטיל עליו את משימת חייו העיקרית, להיות חלק מרכזי בבניית יהדות אירופה, אפריקה וארץ הקודש, וממנה אותו להיות בא-כוחו בפעילות זו. בהכירו את אופיו, את כשרונותיו הארגוניים, ומעל לכל את ההתבטלות המוחלטת וההתקשרות הפנימית, מועיד אותו הרבי להיות ידא אריכתא שלו במסירות נפשו למען תחייתו של עם ישראל המוכה והחבול, לאחר החורבן הנורא של השואה האיומה ביבשת אירופה והדיכוי הקומוניסטי במדינת רוסיה.
במשך ארבעים שנה רצופות (עד שנחלש גופו וכבר לא היה בכוחו להמשיך את מסעותיו) כיתת רגליו במסעות אין ספור, ליסוד או חיזוק וביסוס קהילות יהודיות, להגיש עזר ואחיסמך רוחני וגשמי לאחינו בני ישראל בכל מקום שהם, בעזרת ארגונים יהודיים בינלאומיים שפתחו קרנות למטרות אלו שם טווה מסכת קשרים מופלאה. במקביל לעבודתו המרכזית ב'לשכה' של רבותינו נשיאינו, שהייתה בעצם משרד הפעילות הראשי של חב"ד ליובאוויטש ביבשות אירופה אפריקה ואסיה, מונה במשך השנים להיות חבר במוסדות הכלליים אותם הקים הרבי הריי"צ בארה"ב "אגודת חסידי חב"ד", "מרכז לעניני חינוך" ו"מחנה ישראל".
במשך כל השנים הללו היה מעורב באופן אישי בהקמתם של מאות מוסדות תורה וחסד, מוסדות חינוך ורווחה, בכל המדינות והערים בהם ביקר או עמם עמד בקשר רציף, תוך שהוא מדווח באופן תמידי אל רבותינו נשיאינו ומקבל מהם הדרכה מפורטת כיצד להתקדם, היכן לפתח ולהתרחב וכן הלאה. כך הוקמו בזה אחר זה, רשת בתי הספר "אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש" בארץ הקודש ובמדינות אפריקה, סניפים של ישיבת "תומכי תמימים ליובאוויטש", בתי חינוך לבנות "בית שרה" ו"בית רבקה", בתי ספר למלאכה בכפר חב"ד, ושכונות ויישובי חב"ד בארץ הקודש.
פירות ההצלחה הכבירה, בחסדי השי"ת ועם כוחות והשפעות שהרעיפו עליו רבותינו נשיאינו, מצויים בכל מקום ומקום, ברחבי מדינת צרפת ובשאר מדינות אירופה, במדינות אפריקה ובארץ הקודש. העבודה המאומצת, עליה מסר נפשו תוך שהוא מניח חיי שעה ומשליך עצמו בשליחות הקודש, ממשיכה ומצמיחה פירות ופירי פירות עד עצם היום הזה, קרוב לשבעים שנה לאחר הקמת והתייסדות ה'לשכה'.
בהזדמנות חגיגית ומשמחת זו, כאשר צאצא הנושא את שמו בגאון נכנס בעול המצוות, הוחלט לאסוף אל מקום אחד את כל אגרות הקודש אותם זכה לקבל במהלך עבודתו ושליחותו, ולצרף לזה גם אגרות קודש שנכתבו לאנשים אחרים אך טמונה בהם הוראה או הפנייה הנושאת את שמו, או שקשורים לפעילותו. בלי חסר ויתיר (למעט במקומות ספורים, מטעמים מובנים), וללא דברי רקע ופרשנות היסטורית (למעט פענוח השמות או המקומות כדי להקל על הקורא), אנו מגישים תורה שבכתב זו כנתינתה מסיני, לעיונם של אנ"ש ותלמידי התמימים, השלוחים ובני ביתם, בתוככי כלל ישראל, למען ישמעו ולמען ילמדו, ולמען ידעו דורות פרטי ואופני המלאכה הכבירה שנעשתה בהדרכתם הישירה של רבותינו נשיאינו.
במסגרת ליקוט זה, וההו"ל של חלק ראשון המתפרסם לקראת חגיגת הבר מצווה של התמים בנימין אליהו גאראדעצקי שיחי', בנם של שלוחי כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו לה'לשכה' שלו בפאריז-צרפת, הרב יוסף יצחק שיחי' וזוגתו מרת חיה שרה שתחי', נחשפים עשרות אגרות קודש, מענות ומברקים בפרסום ראשון, שלא באו בדפוס עד עצם היום הזה. והתודה נתונה למנהל ה'לשכה' סבו של חתן הבר מצווה, הר"ר שלום דובער גאראדעצקי שיחי', שהואיל לפתוח את האוצר הבלום שברשותו והארכיון רב הכמות והאיכות, וזכות הרבים תלוי בו.
להורדת התשורה - לחצו כאן
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
