הרגע שהכי ריגש אותי בכינוס השלוחים ● פרויקט מיוחד
משה בן חיים
התמונה כבר צרה מהכיל את אלפי השלוחים ומה שהתחיל פעם בתמונה של כמה מאות, הפך למבצע שהופך כל שנה למורכב יותר: "איך מכניסים את כל האלפים לתמונה אחת?". התמונה המפורסמת, היא שיא של מרתון שנקרא "כינוס השלוחים העולמי", שמתחיל מהרגע שהשליח מתנתק - פיזית - מקהילתו, ונוסע לרבי, למשלח.
שאלנו מספר שלוחי חב"ד, מה הרגע שהותיר בהם רושם מיוחד בכינוס העולמי? רגע כזה יכל להיות בתמונה הקבוצתית, או בבנקעט, בהכנסת ספרי-התורה, או בתפילה בחדר של הרבי, ב'זאל', או ב'אוהל'. בנאום מיוחד, או אפילו ברגע מיוחד בטיסה בהלוך או בחזור. העיקר: קטע בכל המסע הזה, שהיה עבורו מרגש ומיוחד.
השליח הרב יוסף-יצחק פבזנר, מנהל מוסדות 'סיני' בפריז:
חסידים איין משפחה! בכינוס השלוחים עם אלפי משתתפים כ"י בלי עין הרע, קיים חשש שכל יחיד ירגיש כגרגיר חול בתוך הקהל הענק. כי איזה ערך יש לשליח בודד עם בעיותיו האישיות לעומת בעיות כלל ישראל המיוצגים בכינוס?
ואכן, ההשתייכות למשפחה הגדולה הזאת נוסכת חיזוק ועידוד לכל שליח, ובפרט לאלו שחיים ופועלים במקומות נידחים ונמצאים בגשמיות בודדים בלי חברים וחיי קהילה תוססים. אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד!
החוויה האישית שלי בכינוס הזה היתה להיפך: להרגיש כפתגם העממי במלחמה: "אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד!"
אנחנו עדיין בתהליך שיקום אחרי פטירתו הטראגית של בננו יקירנו התמים השליח שניאור זלמן ז״ל שנקטף בדמי ימיו בגיל 22 ביו״ד אלול האחרון. לא היה גבול להפתעתי שמהרגע הראשון שהגעתי לכינוס, עד ממש רגע הנסיעה ביום שני, ניגשו אלי בספונטניות כמה מאות שלוחים שליט״א, לנחם לעודד ולחזק.
ממש מוחשיות לביטוי על החסידים - איין משפחה (חסידים - משפחה אחת)?! ואחרון-אחרון, התייחסות אישית למארגני הכינוס ובראשם הרב משה קוטלרסקי שיחי׳ ואיזכור זלמי ז״ל ברשימת ה״זכרון להולכים״ בבנקט בתוך רשימה – ר״ל - ארוכה מדי של שלוחים וותיקים שנפטרו השנה.
אין די מילים לבטא החיזוק שקיבלתי מכינוס הזה מרגשי האהבה והאחווה השוררת בין אלפי השלוחים, כשבאים ביחד מתוך ביטול והתקשרות להמשלח.
נסיים בתפלה לברכנו רבינו כולנו כאחד בטוב הנראה והנגלה!
הרב שמואל ליברמן, משלוחי חב"ד בפריז:
קשה לתאר מתוך כל הרגעים בכינוס השלוחים העולמי רגע אחד, כי רבים הם, ואי-אפשר לפורטם.
מעל הכל, השיא היה בכניסה לאוהל, ב'יחידות' עם הרבי, המשלח. מה שהכי 'תפס' אותי, היה זה הוידאו ש-jem פרסמו קטע וידאו על שלוחים שהיו להם קשיים וכתבו לרבי והרבי כתב להם: "הרי פעלתם גדולות ונצורות ולמה אתם מתייאשים?..."
נדמה לי שלא הייתי היחיד שהוזיל דמעה באותם רגעים. ראינו איך הרבי כל-כך סומך עלינו ושמח בעבודתנו, שכל הקשיים שנתקלים בהם בעת השליחות, ונדמים כמניעות ועיכובים - נעלמו כלא היו, הרי הרבי שמח מאתנו!
אשרנו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו!
הרב ראובן שניאורסון, השליח ברובע הבנים קרית גת:
במשך הכינוס היו הרבה נאומים מרגשים. אפשר לציין במיוחד את נאום השליח בבנקעט עצמו, שאחרי כל סיפורי ההצלחה שלו והנקודה היפה שהעביר, התברר לכולם, שעצם זה שהוא בכלל הולך על רגליו כיום ומבצע את שליחותו - זה בזכות ברכה של הרבי.
אבל מעל הכל היו דברי ההתעוררות בהתוועדות המסורתית ב-770. ישבו שם הרב יוסף-חיים קנטור, הרב שבתי סלבטיצקי ועוד הרבה שלוחים ותיקים שדיברו "צום זאך". מלב אל לב, שליח לשליח. 
צילום: ברוך עזאגווי
בעיקר התרגשתי מהדברים של הרב סלבטיצקי שנשנק כל רגע בבכי, כשדיבר על אחדות שנדרשת בשנת 'הקהל'; על כך שהמתנה הכי נפלאה שנוכל להביא לרבי, היא לאו דווקא הקהל של 100 או 200 איש, אלא 'הקהל' - ששלוחי חב״ד עצמם ישמרו על אחדות הכי גדולה!
על הפרצופים של כולם ראו שאכן זה 'הקהל', זוהי מתנה ראויה לרבי, לשמור על אחדות החסידים!
הרב יעקב סלונים, שליח חב"ד בשכונת גבעת מרדכי רמת בית הכרם:
"היו רגעים רבים ומיוחדים, אך אציין שניים מהם:
1. כשהבטתי סביבי בתמונה האדירה של השלוחים מכל קצוות תבל, אני רואה את פערי הגילאים בין השלוחים מתחת לחדרו הק' של המשלח. יש פה כבר 3 דורות של שלוחים... כן ירבו.
2. כשהגעתי לתפילת מנחה בערב שבת, בביתו של הרבי ברחוב פרזידנט, היו שם קבוצה גדולה של ילדי השלוחים, שפצחו בשירת 'אל תירא', ובהם גם היה צבי - ילד דתי מקורב תושב השכונה. לרגל הבר מצוה שחגג הבטחתי לו שאסדר שיהיה עמי אצל הרבי. אני שואל אותו באותו מעמד בבית הרבי: "מה אתה אומר לרבי בביתו הק'?" הוא ענה לי בהתרגשות: "אני מקבל על עצמי בעז"ה ללכת ללמוד בתומכי תמימים, ולהיות חייל אמיתי בצבא הרבי!..." עוד חייל שיביא את המשיח...
הרב לוי וילימובסקי, מנכ"ל מוסדות חב"ד מגדל העמק:
עצם המפגש עם הידידים-השלוחים הפועלים במסירת נפש למען השליחות של הרבי, זו חוויה גדולה. לראות אותם שמחים ורגועים וחדורי קרב להמשך. כל אחד לוקח על הכתפיים שלו ושל משפחתו עול קשה מאוד, וכולם באים לכינוס ומחליטים להמשיך בכל החיות. יש כאלו שלוקחים רעיונות ופרויקטים נוספים בנוסף לקיימים ומוסיפים עוד עול ואחריות למסירות שלהם עד עתה. זה לא יאומן.
איך אנשים מוכנים להקריב את עצמם למען השליחות ומתוך שמחה? אין לדבר כזה אח ורע, בשוםגוף, בשום ארגון.
אשרינו מה טוב חלקינו להיות חלק ושותף למערכה ובצבא הזה.
***
הרגע שהכי ריגש אותי היה הבנקעט. הארגון, השבת אחים גם יחד,. כל התוכנית הופקה בצורה עילאית.
והעיקר, ריגש אותי הנאום המרכזי של השליח אהרון חן, נכדו של החסיד איש המס"נ הרה"ח ברקע חן ע"ה שדיבר בטוב טעם על השליחות בכלל ועל השליחות הפרטית שלו. במיוחד הסיפור האישי שלו. באיזה מצב בריאותי הוא היה והלך לרבי להגיד שהוא הולך לשליחות על אף כל המצב וללא תנאים.
בעיצומו של נאומו, החלטתי החלטה מאוד מאוד רצינית, להמשך דרכי בשליחות ומתוך שמחה. אמרתי לעצמי: כשם שהרבי הרים אותו על הרגלים, ירים גם אותנו על הרגלים ויוציא אותנו מכל המיצרים וכו'. אמשיך בשליחות שהרבי נתן לי לפי הוראותיו והדרכותיו בשמחה ובטוב לבב.
עוד באותו ערב, התקשרתי לזוגתי שתחי' ואמרתי לה 2 מילים: "אני ממשיך!". זה נתן לי כוחות מחודשים להמשיך בשליחות, כפי ההוראות שקיבלתי.
אני בטוח שזה נתן כוח לכל חברי השלוחים, הפזורים בעולם כולו.
אני רוצה וחייב להודות להרב משה קוטלרסקי על כל המפעל הגדול שהוא מנהל ביד רמה ולכל צוות השלוחים שפעלו וסייעו לאירוע הגדול והחשוב.
ויה"ר שנלך כולנו מחיל אל חיל, מתוך מנוחת הנפש, והעיקר שנוכל לגרום נח"ר למשלח הרבי נשיא דורנו. ושנזכה לכינוס הגדול בירושלים הבנויה עם הרבי מלכינו נשיא דורנו.
תודה שנתתם לי את הזכות להביע בקצרה את רגשי לבבי והוקרתי.
מאפשרים לכם לקבל
