שאלה: בספרי קבלה נאמר ש"הלילה אינו זמן ראוי לצדקה". האם יש להימנע ממתן צדקה בלילה?

תשובה: בירושלמי מסופר שרבי חיננא בר פפא היה מחלק צדקה בלילה, ופעם אחת פגשו רבן של הרוחות ושאל אותו: הלוא כתוב (דברים יט,יד): "לא תסיג גבול רעך"?! וענה לו: הרי כתוב (משלי כא,יד): "מתן בסתר יכפה אף", והלה פחד ממנו וברח מפניו.

הרקע לכך הוא שהלילה הוא תחום הקליפות, והן נבראו בידי הקב"ה והוקצבה להן מידה מסויימת של חיוּת בגזֵרת עליון. ומכיוון שהצדקה מושכת תוספת אור, אין לתת צדקה בלילה, כי על-ידי כך מונעים מהן את החיוּת. ובכל-זאת, זכות מתן בסתר מבטלת את כוחן.

לכן נאמר בכתבי האריז"ל, שבבוקר קודם התפילה, שבו מתעוררת מידת החסד, הוא הזמן החשוב ביותר למתן צדקה. במידת חשיבות פחותה מזו היא נתינת צדקה קודם תפילת מנחה. הזמן הראוי פחות הוא לפני תפילת ערבית, כי הוא זמן "דינים קשים".

אולם מי שרואה עני המבקש צדקה, שעליו נאמר "לא תאמץ את לבבך", חייב לתת לו מיד, גם בלילה. עצם הדבר שמן השמים נזדמן לו עני המבקש צדקה הוא הוראה שחובתו לתת לו.

אין הגבלה על החלטה טובה לתרום בעבור מגבית, או לנתינה לידי הגזבר, או לקופת צדקה (כשהעני מקבל את הצדקה רק למחרת, ביום).

אין הגבלה בנתינה לתיקון דברים שהאדם פגם, שבזה אינו נוגע במה שהוקצב לקליפות בגזֵרת עליון. אין הגבלה בנתינה אחרי חצות הלילה, כי זמן זה כבר שייך להתעוררות החסדים.

מקורות: ירושלמי שקלים פ"ה ה"ד. אדר"נ פ"ז ס"ז. צדקה ומשפט פ"א הע' ד, וש"נ. שלחן מנחם ח"ה (יו"ד) סי' קט, וחקרי מנהגים (מהדורת תשע"ד) ח"ד סי' קיא, וש"נ.