זיכרון להולכים: 9 שנים לפטירת הרב מנחם-מענדל רסקין ע"ה

הרה"ח ר' מנחם מענדל רסקין, נולד בשנת תרפ"א בבוברויסק שברוסיה הלבנה, לאביו הרה"ח המוהל הנודע ר' יעקב יוסף. את חינוכו קיבל בישיבות תומכי תמימים המחתרתיות בערים שונים במרחבי רוסיה. לצורך לימוד התורה הוא הרחיק נדוד עד לכותאיס שבגרוזיה, שם היתה יד מלכות הרשעה רופפת במקצת, והוא יכל לעסוק בתורה ובחסידות כמעט באין מפריע.

בזמן המלחמה נמלט עם הוריו ובני משפחתו מלנינגרד הבוערת, ובניסי ניסים הצליח לתפוס את הרכבת האחרונה שיצאה מהעיר הנצורה. משפחת רסקין הגיעה בבריחתה מקו האש עד לאלמא אטא שבקזחטן. שם השתדל אביו, ר' יעקב יוסף, יחד עם עוד כמה מאנ"ש, לפדות את אביו של הרבי, הרה"ח המקובל וכו' רבי לוי יצחק נ"ע מגלותו בצ'ילי – ולהביאו לאלמא אטא.

כשהגיע רבי לוי יצחק לעיר, היה הוא חלוש וחולה. כמה מהחסידים הבודדים שהיו בעיר התחלקו למשמרות על מנת לשמור עליו ולסעדו. וכך זכה ר' מענדל ליצוק מים, פשוטו כמשמעו, על ידיו הקדושות של אביו של הרבי.

בהגיעו לפרק "האיש מקדש" נשא ר' מנחם מענדל את בת-דודתו, תבלחט"א מרת שרה שתחי'. בתו של החסיד הנודע הת' ר' איצ'ה רסקין הי"ד, שנתפס על אשמת חיזוק התורה והיהדות ונהרג על קידוש השם.

ב"יציאת רוסיה תש"ז", נמנתה גם משפחת רסקין הצעירה בין היוצאים. והוראתו של הרבי הקודם היתה ברורה: לעלות לארץ ישראל. וכך היה ר' מענדל בין מייסדיה של כפר חב"ד.

בני הכפר זוכרים את ר' מענדל כאדם שקט ומופנם, עניו וירא חטא, אדם שלא שייך למריבות ולויכוחים. יחד עם זאת, לקח ר' מענדל על שכמיו את תפקיד הגבאי בבית הכנסת המרכזי של הכפר, תפקיד שדורש מטבעו תוקף ושליטה. גם בתפקידו זה, לא זוכרים מתפללי בית הכנסת את ר' מענדל מרים קול או גוער במישהו. הוא הצליח תמיד לפשר בין כולם ולשמור על השלום והשלוה.

כמה מתאימים עליו דברי הרבי אודותיו במכתב לאגודת השוחטים: "הרה"ח בעל מידות ובעל פעלים".

בני משפחת רסקין מעידים כי מעולם לא שמעו את אביהם מדבר סרה באף אדם, יהיה מי שיהיה. את תלונותיו, אם היו, שמר לעצמו – ואיש לא ידע מהם.

לפרנסתו עסק ר' מענדל במלאכת הזביחה, במסגרת "אגודת השוחטים" בתל אביב. גם אנשי "אגודת השוחטים" העידו, כי גם במצבים בהם "בערה" האגודה ממריבות וויכוחים שונים, לא נשמע קולו של ר' מענדל, והוא עסק במלאכתו בדממה. היה קל יותר לדובב את הקיר מלהוציא מר' מענדל מילה רעה על מישהו.

כאשר נסע ר' מענדל לרבי, זכה ל'קירובים' גדולים. כאשר הוא נכנס לבקר אצל הרבנית חנה, אם הרבי, אותה הכיר מתקופת שהותו באלמא אטא, ולפתע הרבי נכנס. ר' מענדל, שרק הגיע לניו יורק, ועוד לא הספיק להכנס ליחידות, נבהל מאוד וברח לחדר השני. ואז הוא שומע את הרבנית אומרת לרבי: "נמצא כאן אורח חשוב מהארץ, מענדל רסקין, הוא היה דואג לנו בתקופות הקשות, והיה מביא לחמניות ל'לחם משנה' לשבת". כשיצא, אמר הרבי: "כן, שמעתי שהיום הוא צריך להכנס ל'יחידות'". ואז העניק לו הרבי ברכות רבות, שאת תוכנם הוא לא הצליח לזכור.

לא רבים ידעו זאת, אך ר' מענדל היה בעל 'חוש' לניגון חסידי. במשפחה ידעו על ניגונים מסויימים שהם "הניגונים של סבא". פעם כשניגנו ניגון אחד כזה, סיפר:

"היה זה בתקופה הראשונה ל'מבצע לולב', יצאתי, עם ידיד, למבצעים בתל אביב. הסתובבנו והצענו ליהודים ליטול ולברך על ארבעת המינים. ואז הגענו ליהודי אחד שענה לנו בשלילה מוחלטת. אחרי שניסינו לשכנע אותו, הוא ענה: רק אם תנגנו "התעוררות רחמים רבים" של ר' מיכל מזלוטשוב, אברך על הלולב והאתרוג.

אנחנו מיד התחלנו לנגן. באמצע הניגון שמנו לב כי היהודי עומד ובוכה, כך באמצע הרחוב. אחרי שסיימנו לנגן הוא בירך על הלולב והאתרוג בהתרגשות גדולה. צא ולמד כוחו של ניגון.

הוא הותיר את אשתו תבדלחט"א, מרת שרה שתחי'. בתו מרת צביה קורץ, משפחת סלומון, ובניו: ר' חיים בנציון ור' לוי יצחק.